מחבר: מנהל אתר

בתחילת החלק היומי של הפרשה מופיע הפסוק: שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק כט וַיְדַבֵּ֧ר יְקֹוָ֛ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְקֹוָ֑ק דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ: מדוע מוסיף הקב"ה בדבריו למשה "אני ה'" למה לא לומר רק שידבר אל פרעה. נקודה זו הופיעה גם בתחילת הפרשה: וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְקֹוָֽק: לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְקֹוָק֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי […]

נקדים ונפתח את לימודנו בהסברת המבנה הכללי של הסוגיה: ר' חייא (קמייתא) למד שכמו שמודה במקצת חייב שבועה על שאר הכסף, כדי לא לשלמו. כך גם עדים יכולים לחייב את האדם בממון ובשבועה על שאר הכסף. הגמרא הסיקה שאין לייחס בין ר' חייא למשנה. והציעה מימרא אחרת של ר' חייא עליה אמר ר' חייא שהתנא של המשנה מסייע לה ומהווה לה מקור נוסף: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ד עמוד א דאמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: […]

נתייחס היום לחלק היומי של הפרשה גם של ראשון וגם של שני. משמע בפסוקים שיש הופעה של מידת הדין: שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְקֹוָֽק: וידבר אלוקים – מידת הדין. אך מה היחס במעבר בין מידת הדין (שם אלוקים) לבין מידת הרחמים (שם הוי"ה)? שמות רבה (וילנא) (פרשת וארא) פרשה ו סימן ב רבי יוסי ב"ר חנינא אמר אלהים על המצריים, אני ה', על ישראל. הקב"ה מסביר למשה כי הופעתו במציאות תהיה […]

בחלק היומי של הפרשה הקב"ה מצווה את משה מה לעשות בשליחותו כאשר יגיע למצרים: שמות (פרשת שמות) פרק ג פסוק טז לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְקֹוָ֞ק אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: אך לאחר שמשה מסתפק האם יאמינו לו, הקב"ה נותן לו 3 אותות: מטה שנהפך לנחש וחוזר למטה. יד שהופכת למצורעת וחזרה לעצמה הפיכת מי היאור לדם האות האחרון מגיע כאות מכריע שיישכנע בוודאות, ויש לשאול מה עניינו? […]

נתבונן היום בסוגיה הפותחת של המסכת הדנה בשאלה האם ראיה קונה: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ב עמוד א אי תנא אני מצאתיה, הוה אמינא: מאי מצאתיה – ראיתיה, אף על גב דלא אתאי לידיה – בראיה בעלמא קני, תנא כולה שלי – דבראיה לא קני. – ומי מצית אמרת מאי מצאתיה – ראיתיה? והא אמר רבנאי: ומצאתה – דאתאי לידיה משמע! – אין, ומצאתה דקרא – דאתא לידיה משמע, ומיהו תנא – לישנא דעלמא נקט, ומדחזי ליה אמר: […]

בחלק היומי של הפרשה רגליו של משה מוליכות אותו להר חורב והוא רואה את מראה הסנה הבוער: שמות (פרשת שמות) פרק ג פסוק ג וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה: מה המשמעות של דברי משה? האם הוא עומד פה בניסיון כלשהו או שזו רק דרך של הקב"ה לקרוא לו? רש"י שמות (פרשת שמות) פרק ג פסוק ג (ג) אסרה נא – אסורה מכאן להתקרב שם: רש"י מבין שמשה צריך לעקור ממקומו שנמצא בו ועובר למקום אחר […]

בחלק יומי של פרשה אנו פוגשים את משה כבר כאדם בוגר, משה רבינו פוגש את הצרות של עם ישראל ומגיב להן: שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק יא – יד וַיְהִ֣י׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו: וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל: וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ: וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ […]

אגב העיסוק בר' חייא קמייתא, מגיעה הגמרא לפרוך את הקל וחומר מכיוון שיש חומרה בהודאת האדם שמחייב את עצמו קורבן שלא כמו עדים שאינם יכולים לחייב את האדם קורבן. הגמרא מעמידה שר' חייא סובר כמו ר' מאיר שעדים כן יכולים לחייב את האדם בקורבן: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ג עמוד ב מה לפיו – שכן מחייבו קרבן, תאמר בעדים שאין מחייבין אותו קרבן! – הא לא קשיא, רבי חייא כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר: עדים מחייבין אותו קרבן […]

בחלק היומי של הפרשה אנו קוראים על לידתו של משה רבנו, בבחינת – "ראשית צמחית גאולתנו": שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק ב וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים: חכמים דרשו על הפסוק: תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה – נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא: ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם: וירא אלהים את האור כי טוב. נראה שיש להעמיק מדוע נלמד הדבר דווקא בגזרה שווה? […]

אנו מתחילים היום את ספר שמות, נפתח את הלימוד בהקדמת הנצי"ב: העמק דבר הקדמה לשמות זה הספר נקרא בפי בעלי המדרש ספר שמות, כדאיתא בב"ר פ"ג ויהי אור נגד ספר שמות כו', וכן בהרבה מקומות. והרמב"ן סוף הספר קראו ספר הגאולה, זולת רבינו בה"ג בסוף ספרו הקדוש יקראהו ספר שני, דקחשיב חמשה חומשי תורה, ספר בראשית. וחומש שני. וספר כהנים. וחומש הפקודים. ומשנה תורה. וכ"ה בסוטה דף ל"ו ב' לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים אלא כדרך שחלוקין בחומש שני. ושותא […]

נתמקד היום בפסוק הראשון של החלק היומי: בראשית (פרשת ויחי) פרק מט פסוק יט (יט) גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב: המילה 'גוד' משמשת אצל חז"ל לב' הוראות: 1. לחתוך – "גודו אילנא", לחתוך את העץ. 2. למשוך – נגידו שהוא נהר. יכול להיות שגם הרש"ר הירש בדבריו חש לנקודה זו: רש"ר הירש בראשית (פרשת ויחי) פרק מט פסוק יט (יט) גד ישכון בשקט על גבולו ולא יטריד את שכיניו, אך משהותקף, יהדוף אותם באומץ, וירדוף אחריהם אל מעבר לגבול, […]

נעסוק היום ביחס ובהשפעה של לימוד התורה על המלחמה. נעשה זאת עם דגש על הקשר והמחויבות לארץ ישראל. נפתח בדברי ירמיהו שדבריו נאמרו אחרי החורבן וניתחו ועמדו על סיבת הגלות: ירמיה ט', י"א-י"ב (יא) מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר. וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ (יב) וַיֹּאמֶר יְהוָה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא […]