קטגוריה: גזירה שוה

קידושין ל"ב (ע"א): לבריה דרב ירמיה כמ"ד משל אב מיתיבי נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה לביטול מלאכה. וברש"י מסכת ב"מ דף ל"ב: הוקש כבודם – בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך. הלימוד הזה הוא אפוא בגזירה שוה1. נראה פשוט שבסוגיה זו ההשוואה היא עיקר הענין כמו שאמרו חכמים (לעיל דף ל' ע"ב): תנו רבנן נאמר […]

קידושין ל"ה (ע"ב): חוץ מבל תקיף ובל תשחית כו': בשלמא בל תטמא למתים דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן אלא בל תקיף ובל תשחית מנלן דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה ומנלן דלא איתנהו בהשחתה איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן ואיבעית אימא קרא דאמר קרא לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך מדשני […]

קידושין כ' (ע"א): תנו רבנן נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין לו אלא מנה שנאמר מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין שאין מחשבין לו אלא מנה תלמוד לומר כפי שניו אין לי אלא עבד הנמכר לעובד כוכבים הואיל ונגאל בקרובים ידו על התחתונה נמכר לישראל מנלן ת"ל שכיר שכיר לגזירה שוה. עי' לעיל דף י"ד במש"כ שם. נראה שכיון שהזכירו שם גזירה שוה בלימוד זה, למדנו שהשוותה תורה נמכר לישראל לנמכר לעכו"ם. הלימוד מלמדנו […]

קידושין י"ד (ע"ב): אשכחן מכרוהו ב"ד (שנמכר בכסף) הואיל ונמכר בעל כורחו מוכר עצמו מנלן יליף שכיר שכיר הניחא למאן דיליף שכיר שכיר אלא למאן דלא יליף שכיר שכיר מאי איכא למימר. יש מחלוקת תנאים אם ילפינן בגזירה שוה "שכיר" "שכיר" או לא ילפינן. נקדים ונאמר: בשלש פרשיות בתורה נזכרו דיני עבד עברי: בשמות בפרשת משפטים, בויקרא בפרשת בהר ודברים בפרשת ראה. שמות כ"א (א'-ו'): (א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. (ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת […]

קידושין כ"ד (ע"ב): תנו רבנן בכולם עבד יוצא בהם לחירות וצריך גט שחרור דברי ר"ש ר"מ אומר אינו צריך ר"א אומר צריך ר' טרפון אומר אינו צריך ר"ע אומר צריך המכריעים לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל וקנס חכמים הוא קנס הוא קראי קא דרשינן אלא הואיל ומדרש חכמים הוא מאי טעמא דר"ש יליף שילוח שילוח מאשה מה אשה בשטר אף עבד נמי בשטר ור"מ אי כתב חפשי לבסוף כדקאמרת […]

מהדורה קמא של הלימוד. למהדורה תניינא לחץ כאן. פסחים ל"ח (ע"א): מצות של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, לדברי חכמי' יוצא בה ידי חובתו בפסח… אלא מצה מי כתיב מצתכם, אמר רבא ואיתימא רב יימר בר שלמיא אתיא "לחם" "לחם" כתיב הכא (דברים טז) "לחם עוני" וכתיב התם (במדבר טו) "והיה באכלכם מלחם הארץ" מה להלן משלכם אף כאן משלכם. מקור הגזירה שוה הוא בספרי שלח ומובאת בבבלי מנחות ע': וירושלמי חלה פ"א […]

סוטה מ"ו (ע"ב): ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה: מאי טעמא גמר עריפה עריפה מחטאת העוף. ופרש"י (סנהדרין נ"ב ע"ב): ממול עורף – מאחרי הפנים, דכתיב (דברים כא) וערפו לשון עורף מול הרואה את העורף, דהיינו אחורי צואר שרואין את העורף, ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים דכתיב (ירמיה לב) ויפנו אלי עורף ולא פנים. נראה שעריפת עגלה ומליקת העוף מקורם בהנהגת "אחור". עגלה ערופה באה על "לא נודע מי הכהו". זו בחי' עורף ואחור. עי' בלשון הזהב של הרמ"ע מפאנו (מאמר מעיין […]

סוטה י"ב (ע"א): … וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב. הטוב הוא בחינת אמצע וכך גם האור הנראה לעיננו הוא אור ממוזג בבחינת ממוצע. כך כותב הרמח"ל על כח ההטבה שהוא יסוד הבריאה ושרשה (פירוש מאמר ארימית ידי בצלותין): אמר, ארימית ידי בצלו דכד רעותא לעילא לעילא וכו' וזה בסוד ההדרגה שזכרתי למעלה, שמתקרב הא"ס ב"ה אל נאצליו. הנה הרצון העליון א"ס […]

סוטה ט' (ע"ב): לפעמו במחנה דן א"ר יצחק דבי רבי אמי מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא "לפעמו במחנה דן" וכתיב התם "פעמון ורימון" (שמות י"ח). כתב הרב קוק בגזירה שוה: וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם […]

מהדורה תניינא של הלימוד. למהדורה קמא לחץ כאן. פסחים ל"ח (ע"א): מצות של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמי' יוצא בה ידי חובתו בפסח אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין יוצא בו ידי חובתו ביום טוב לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה דכתיב (במדבר טו) עריסותיכם משלכם אתרוג נמי דכתיב (ויקרא כג) ולקחתם לכם לכם משלכם יהא אלא מצה מי כתיב […]

אמרו במשנה (סוטה ז' ע"א): היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים… ובגמרא (שם ז' ע"ב) אמרו: גמרא מנהני מילי א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בר' חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד. ולקמן דף י"ז (ע"ב) דרשו גזירה שוה פעם זו נוספת: אמר רבא מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה מאי טעמא אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה […]

סוטה ב' (ע"ב): … דאתיא דבר דבר מממון ופירש"י ד"ה "דבר דבר ממון": דבר דבר מממון – כתיב בנואפת כי מצא בה ערות דבר (דברים כד) וכתיב בדיני ממונות ע"פ שני עדים יקום דבר (שם יט): הביטוי "דבר" מבטא חלות של מציאות, שיש שינוי הפועל במציאות. זה ענין "על פי שניים עדים יקום דבר" בממונות, יש חלות של בעלות הנקבעת במציאות על פי עדים. כך גם "כי מצא בה ערות דבר" שיש חלות של איסור ערוה במעשה שנעשה. כיון שיש […]

משנה סוף נזיר (ס"ו ע"א): נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנא' ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר. פרשתו של שמשון ופרשתו של שמואל מתחילות ב"ויהי איש אחד". אלו שני המקומות היחידים בכל התנ"ך שמופיע ביטוי זה. ביטוי זה ראוי לידרש בגזירה שוה כמו שמצינו "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" שנדרש כמה פעמים בג"ש. "אחד" מבטא את המיזוג בין חלקים שונים והפוכים למציאות אחת. […]

סוטה י' (ע"ב): ולא יסף עוד לדעתה אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי כיון שידעה שוב לא פסק ממנה כתיב הכא ולא יסף עוד לדעתה וכתיב התם קול גדול ולא יסף. ופרש"י: כיון שידעה – שידע בה שהיא צדקת ולשם שמים נתכוונה. ותמה מהרש"א מדוע שינה רש"י פירוש הפשט של "לדעתה" שהוא לשון ביאה, כמו "וידע אדם את חוה אשתו" ונשאר בשאלה. ונראה פשוט שכאן הרי ביאה ראשונה היתה שלא לדעתה שהרי לא […]

סוטה ט"ו (ע"ב): תנא פילי של חרס חדשה דברי רבי ישמעאל מאי טעמא דרבי ישמעאל גמר כלי כלי ממצורע מה להלן חרס חדשה אף כאן חרס חדשה. עי' בראשונים שג"ש זו נדחית וילפינן כדאמר רבא לקמן "בכלי חרס" כלי שאמרתי לך כבר והוא בכלי חרס.

א. סוטה ט"ז (ע"ב): תנו רבנן הקדים עפר למים פסול ור' שמעון מכשיר מאי טעמא דרבי שמעון דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ותניא אמר ר"ש וכי עפר הוא והלא אפר הוא שינה הכתוב במשמעו לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר מה להלן עפר על גבי מים אף כאן עפר על גבי מים ומה כאן הקדים עפר למים כשר אף להלן הקדים עפר למים כשר והתם מנלן תרי קראי כתיבי כתיב עליו אלמא אפר ברישא וכתיב […]

סוטה כ' (ע"ב): דתניא אם יש לה זכות תולה לה שלשה חדשים כדי הכרת העובר דברי אבא יוסי בן חנן ר"א בן יצחק איש כפר דרום אומר ט' חדשים שנאמר ונקתה ונזרעה זרע ולהלן הוא אומר זרע יעבדנו יסופר זרע הראוי לספר… על פי מה שביארנו ענין סוטה שפוגעת ב"משפחותם לבית אבותם" שאי אפשר לדעת מי האב וממילא פוגעת בכל המשכיות מסורת ישראל בחי' "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב". על כן דרשו גזירה שוה […]

סוטה י"ט (ע"א): אמר ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה לא תיתב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה מנא לן והניף כתיב בה בבעלים מנלן אתיא יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה וכתיב התם ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף. במסורת הש"ס שולח לגמרות נוספות שדורשות ג"ש יד יד כגון במכות י"ח דדרשינן ליה בביכורים שנאמר […]

סוטה ל"ה (ע"ב): נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו אחד שהקים משה בארץ מואב שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וגו' ולהלן הוא אומר וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו' ואתיא באר באר ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן שנאמר ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים בגלגל שנאמר ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו'. עי' מהרש"א שדן מדוע היו צריכים אבנים בעבר הירדן בארץ מואב וכתב שאבנים אלו הן כנגד תורה […]

סוטה מ"ו (ע"א): ויהא מום פוסל בעגלה מקל וחומר ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה אינו דין שיהא מום פוסל בה שאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה אלא מעתה לא יהו שאר עבודות פוסלות בה אלמה א"ר יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה. הגזירה השוה מלמדת על קשר פנימי בין עגלה ערופה […]