קטגוריה: י"ג מידות

תענית דף ה' (ע"א): ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם מאי היא עבודה זרה כתיב הכא מוסר הבלים עץ הוא וכתיב התם הבל המה מעשה תעתעים. וברש"י ד"ה " ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו": "ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא" אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר, ולשוא היו לוקין. נראה שהלימוד בגזירה שוה בא […]

  מכילתא בא פרשה י"ג על הפסוק "כי אמרו כולנו מתים": … והם לא היו יודעין שנשותיהן חשודות בעריות, וכולן בכורים מרווקים אחרים. הן עשו בסתר והקב"ה פרסם אותם. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מדת פורענות מועטת, העושה בסתר הקדוש ב"ה מפרסמו, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה. מדת פורענות היא מידת הדין ומדה טובה היא מדת החסד. במידת הדין, שהיא הפורענות הבאה על המצרים, היא מידת הצמצום וההגבלה. אם כשהמדה היא צמצום ההשפעה ואעפ"כ הקב"ה מפרסמו והדבר […]

תענית ב' (ע"א): תנא מאימתי מזכירין גבורות גשמים וליתני מאימתי מזכירין על הגשמים מאי גבורות גשמים אמר רבי יוחנן מפני שיורדין בגבורה שנאמר "עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר" וכתיב "הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות" מאי משמע אמר רבה בר שילא אתיא חקר חקר מברייתו של עולם כתיב הכא "עשה גדלות עד אין חקר" וכתיב התם "הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין […]

ראש השנה י"א (ע"א): בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה מנלן אמר רבי אלעזר אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה כתיב ברחל "ויזכור אלהים את רחל" וכתיב בחנה "ויזכרה ה'" ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב "שבתון זכרון תרועה" פקידה פקידה כתיב בחנה "כי פקד ה' את חנה" וכתיב בשרה "וה' פקד את שרה". מיוחד הוא ראש השנה בכוחו להפוך את מידת הדין לרחמים1. הזכרון לטובה שזכרנו הקב"ה והשופר על ידו אנו נזכרים לטובה בכוחם להפוך הדין לרחמים. ראש השנה […]

ראש השנה י"א (ע"ב): בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים כתיב הכא "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" וכתיב התם "והסירותי מסבל שכמו" וכתב רבינו חננאל: בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים שנאמר בו ביוסף "הסירותי מסבל שכמו" ואוקימנא כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים וכתיב באבות "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" וגמר סבילה סבילה. כבר למדנו לדעת שמיוחד הוא ראש השנה אשר בכוחו להפוך את מידת הדין למידת הרחמים. כך ראינו שאירע ליוסף הצדיק שביום ראש השנה נתהפך דינו […]

ראש השנה י"א (ע"ב): בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר כתיב הכא "תקעו בחדש שופר" וכתיב התם "ביום ההוא יתקע בשופר גדול". בכח השופר להפוך דין לרחמים. כך למדו חכמים במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט ד'): ר' יהושע פתח (תהלים פט) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון… א"ר יאשיה כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אין אומות העולם יודעים להריע כמה קרנות יש להן כמה בוקינוס יש להם כמה סלפירגסי יש להם ואמרת אשרי העם יודעי תרועה אלא […]

ירושלמי מעשר שני (פ"א ה"א): רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן נאמר כאן לא יגאל ונאמר בחרמי כהנים לא ימכר ולא יגאל מה לא יגאל הנאמר בחרמי כהנים אינו לא נמכר ולא נגאל אף לא יגאל הנאמר כאן אינו לא נמכר ולא נגאל. למדו בירושלמי שמעשר בהמה לא נמכר מג"ש "לא יגאל" "לא יגאל". נאמר בחרם "לא יגאל" ושם נאמר במפורש "לא ימכר" ובמעשר בהמה נאמר "לא יגאל" ומחרם למדו שגם מעשר בהמה לא ימכר. נראה לבאר על פי […]

ראש השנה ג' (ע"ב): אמר רב פפא שנת עשרים שנת עשרים לגזירה שוה. מצינו שדרשו חז"ל בזוהר את הביטוי "עשרים שנה" שנאמר בחיי שרה זו לשונם (זהר בראשית קנ"ג): וכן עשרים שנה דאתכליל עלאה סתימא דכל סתימין ובגין כך כתיב שנה, רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין. עשרים שנה היינו חיבור ויחוד חכמה ובינה. "מחשבה" – כנגד חכמה, ו"יובלא" כנגד הבינה. למדנו מכאן שעשרים שנה הוא בחינה של חיבור ימין ושמאל, שכל אחד מהם כלול מעשר, והעשרים הוא חיבור […]

ראש השנה ה' (ע"ב): מנהני מילי דתנו רבנן כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין נאמר כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו. עי' ברש"י ד"ה "נאמר להלן נדר". משמע מרש"י שלא גרסינן בגמרא "אם נדר או נדבה" אלא גרסינן "נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר". יש שפירשו להלן – בהמשך הפסוקים שהרי כך נאמר בדברים כ"ג (פס' כ"ב-כ"ד): (כב) כי תדר נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו כי […]

ראש השנה דף ז' (ע"א): תנו רבנן באחד בניסן ראש השנה לחדשים ולעיבורין ולתרומת שקלים ויש אומרים אף לשכירות בתים לחדשים מנלן דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדות ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אותו וגו' וכתיב שמור את חדש האביב איזהו חדש שיש בו אביב הוי אומר זה ניסן וקרי ליה ראשון ואימא […]

ביצה י"ב (ע"ב) במשנה: בית שמאי אומרים, אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש, בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין. אמרו להם בית שמאי, גזרה שוה, חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה, כך אין מוליכין את המתנות. אמרו להם בית הלל, לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן. ורש"י בד"ה "גזירה שוה": לאו דוקא, דכולה מדרבנן גזור, אלא דומיא דגזרה שוה בדרבנן. קצת קשה לומר כאן לאו […]

מכילתא בא י"ב (ו'): ר' יונתן אומר: אינו צריך. ומה אם במקום שכל אוכל נפש דוחה יום טוב, אין שריפת נותר דוחה יום טוב. מקום שאין מקצת אוכל נפש דוחה את השבת, אינו דין שלא תהא שריפת נותר דוחה אותו?! וביאורו שיו"ט יש בו אורות בלתי מלובשים, אף כי קטנים הם מ"מ גלויים וזה מביא שמחת יו"ט עד כדי דחייתו משום אוכל נפש ואעפ"כ אין שורפין בו נותר ויש גבולות שאין לעוברם, שבת, שאורותיה מלובשים ואין בה התפרצות שמחה ואין […]

סוכה מ"ט (ע"א-ע"ב): אמר רבי אלעזר בר צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו בקדושה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה' כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה מאי משמע אמר רבינא אתיא קדש קדש כתיב הכא בקדש הסך נסך וכתיב התם ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא. וכתב רבינו חננאל: כשם שניסוכו בקדש כך שריפתו בקדש דקיי"ל […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר בלימוד זה ע"פ ביאור הרב קוק. מכילתא בא י"ב: ופסח ה' על הפתח. והלא דברים קל וחומר, ומה אם דם פסח מצרים הקל, שאינו אלא לשעה ואינו נוהג ביום ובלילה ואינו נוהג לדורות, נאמר בו ולא יתן המשחית, מזוזה שהיא חמורה שיש בה עשרה שמות (מיוחדין) ונוהגין ביום ובלילה ונוהגת לדורות, על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית. אלא מי גרם- עונותינו שנאמר כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י. ירושלמי מעשרות פ"ב (ה"ג): … "כנפשך" כל דבר שהיצר תאב. "כנפשך" – כל דבר שהוא פטור מן המעשרות. מה את אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור. "כנפשך" מיכן שלא יאכל הפועל יותר על שכרו. מיכן היה רבי אלעזר חסמא אומר לא יאכל הפועל יותר על שכרו. מניין שנפשו קרוייה שכרו רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא נאמר כאן נפשו ונאמר להלן נפשו דכתיב ואליו הוא נושא את […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. בן שנה . אין לי אלא בן שנה כל שנתו מנין? היה רבי ישמעאל אומר קל וחומר. ומה אם עולה חמורה, כשרה לבוא כל שנתה, פסח שהוא קל, אינו דין שיוכשר כל שנתו? ר' יוסי הגלילי אומר, ומה איל שתחלתו פסול, סופו כשר – שה שתחתלתו כשר אינו דין שיהא סופו כשר? פסח מול עולה נראה פשוט שהפסח עיקר עניינו בחסד ה' עלינו ומצוותו באכילה על השובע […]

סוכה דף מ"ז (ע"ב): דתניא ולקח הכהן הטנא מידך לימד על הביכורים שטעונין תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב אתיא יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם ידיו תביאינה את אשי ה' מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף. וברש"י: ידיו תביאינה – בבעלים דשלמים כתיב גבי תנופה, דכתיב בסיפיה להניף אותו תנופה וגו': מה כאן […]

סוכה דף מ"ג (ע"א): וסוכה גופה מנלן דתנו רבנן בסוכות תשבו שבעת ימים ימים ואפילו לילות אתה אומר ימים ואפילו לילות או אינו אלא ימים ולא לילות ודין הוא נאמר כאן ימים ונאמר בלולב ימים מה להלן ימים ולא לילות אף כאן ימים ולא לילות או כלך לדרך זו נאמר כאן ימים ונאמר במלואים ימים מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות נראה למי דומה דנין דבר שמצותו כל היום מדבר שמצותו כל היום ואל יוכיח דבר […]

יומא כ"ג (ע"ב): מה תלמוד לומר ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמה דברי רבי יהודה רבי דוסא אומר לרבות בגדי כהן גדול ביום הכפורים שכשירין לכהן הדיוט. ברש"י ד"ה "רבי דוסא אומר": להביא ארבעה בגדי לבן ששמש בהן כהן גדול ביום הכפורים שכשרין להדיוט כל השנה ואתיא ילבש ילבש מהתם, דלא תימא והניחם שם כתיב בהו, לומר שטעונין גניזה, דסבירא ליה לר' דוסא והניחם שם שלא ישתמש בהן ליום הכפורים אחר, כדאמרינן בפרק קמא (יב, ב). הגזירה השוה היא שכתוב בפרשת […]

ברכות ה' (ע"א): והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר ברית במלח דכתיב ולא תשבית מלח ברית ונאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם. המיתוק על ידי המידה הנוגדת את המיתוק היא הנהגה מיוחדת. נראה ששייכת היא במיוחד להנהגת גזירה שוה. כתב הרב בעולת ראי"ה על "כפת הירדן כל שהוא": הסגולה העליונה, […]