המאגר התורני

קטגוריה: כתובות

פרק ראשון – כל קבוע כמחצה על מחצה דמי

כל קבוע כמחצה על מחצה דמי (ט”ו.) פתיחה סוגיא זו המוזכרת בכמה מקומות בש”ס, רבים קולמוסין נשתברו עליה, וקושיות עצומות התקשו בה הראשונים והאחרונים. נעסוק ביסוד דין רוב, ומתוך כך נוסיף ביאור בסוגיא זו. שאלות 1. יש להבין מדוע קבעה הגמרא שכל קבוע הוא דוקא “כמחצה על מחצה”, ולא אמרה בפשטות שכל קבוע הרי הוא ספק?נראה שתשובה לכך ניתן לראות בדברי רש”י בסנהדרין (ע”ט ע”א) על הגמרא: תניא, רבי שמעון אומר: עד שיאמר לפלוני אני מתכוון. מאי טעמא דרבי שמעון?

לשיעור המלא »

פרק ראשון – מה טיבו של עובר זה

“מה טיבו של עובר זה” (י”ג.-י”ג:) מח’ רבן גמליאל ורבי יהושע בתוספתא (פ”א ה”ו) רבן גמליאל הסביר את שיטתו: היתה מעוברת אמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור’ ליעזר אומרים נאמנת שהיא עדות שהאשה כשירה לה ר’ יהושע אומר אינה נאמנת. אמר להם ר’ יהושע אי אתם מודים בשבויה שנישבית והיא אומרת טהורה אני שאינה נאמנת? אמרו לו: לא! אם אמרת בשבויה שנשבית לבין העובדי כוכבים שיש לה עדים, תאמר בזו שאין לה

לשיעור המלא »

פרק ראשון – גר קטן

גר קטן (יא.) שאלות בדברי הגמרא בענין גר קטן, יש לעיין:1. “גר“. מדוע לא אמר בפשטות “גוי”, שכן מדובר כאן כאשר גוי בא להתגייר, ובשו”ע (יו”ד רסח ז) אכן שינה את הלשון: עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב יכול לגייר אותו. ואם אין לו אב, טז ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר, בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. כמו כן יש לעיין במשנה: מתני’. הגיורת, והשבויה, והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים

לשיעור המלא »

פרק ראשון – מנה לי בידך והלה אומר איני יודע

מנה לי בידך והלה אומר איני יודע (י”ב:) בסוגייתינו הגמרא מקבילה בין מח’ רבן גמליאל ור’ יהושע במשנה לבין מחלוקת האמוראים לגבי “מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע”. הגמרא מסבירה את מח’ האמוראים: רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה. שאלות 1. הלשון בו נאמרת המחלוקת זוקקת ביאור, שכן הם אינם מתיחסים אחד לדברי השני, שהרי אין חולק שעדיפה טענת ברי על טענת שמא – “ברי

לשיעור המלא »

פרק ראשון – טענת בתולים

טענת בתולים (ט.) מחלוקות הראשונים בסוגיא בסוגיא לא נזכר מהי טענתה של האשה מול טענת הבעל, ואכן דעת הרמב”ם היא שאם הבעל טען טענת בתולים האוסרת את אשתו עליו אין משגיחין כלל בטענת האשה והיא אסורה עליו בכל מקרה. לעומתו סוברים הרשב”א והריטב”א ועוד ראשונים שכאשר היא מתרצת את חסרון בתוליה היא נאמנת ולא נאסרת עליו. והביא ה”מגיד משנה” (הל’ איסורי ביאה יח יא) מח’ ראשונים זו: ודע ששם נתבאר שהאשה נאמנת לומר מוכת עץ אני או משארסתני נאנסתי לענין

לשיעור המלא »

פרק ראשון – שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא

שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא (ט.) שאלות הסוגיא פותחת בדברי רבי אלעזר: האומר פתח פתוח מצאתי – נאמן לאוסרה עליו. ופירש רש”י טעמו של דבר: נאמן לאוסרה עליו – ואע”פ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו לגבי נפשיה הוי מהימן לשוייה עליה חתיכה דאיסורא אבל להפסידה כתובתה לא מהימן. על דברי רש”י יש להקשות:1. מדוע הקדים לומר “שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו”, ולא פירש בפשטות שנאמן לאוסרה עליו כיון ששוויה עליה חתיכא דאיסורא?2. יש להבין מה

לשיעור המלא »

פרק ראשון – ספק ספיקא

ספק ספיקא מחלוקת הרמב”ם והרשב”א בגדר ספיקא דאורייתא לחומרא נחלקו הרמב”ם והרשב”א בהבנת דברי הגמרא (ביצה ג ב) “ספיקא דאורייתא לחומרא”, האם זהו דין תורה או דין דרבנן. הרמב”ם כתב (הל’ טומאת מת ט יב): דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהן ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי אבל כל הספיקות בין בטומאות בין במאכלו’ אסורות בין בעריות ושבתות אין להם אלא מדברי סופרים ואע”פ כן דבר שחייבין על זדונו

לשיעור המלא »

פרק ראשון – ברכת אירוסין

ברכת אירוסין (ז:) שאלות הסוגיא העוסקת בברכת אירוסין מסיימת: מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצוות, ומאן דחתים מידי דהוה אקידושא1. יש להבין צדדי הבעיה, מאיזה צד יש לדמותה לברכת פירות וברכת מצוות, ומאיזה צד יש לדמותה לקידוש. רש”י פירש: אברכת פירות – בורא פרי העץ.ברכת מצות – על השחיטה ועל המילה דכיון דכולה חדא הודאה היא ואין הפסק בקשה בינתיים לא בעיא חתימה כדאמר בערבי פסחים (פסחים דף קה) ברכת המצות טעמא מאי משום דהודאה היא הא

לשיעור המלא »

פרק ראשון – בעילה בתחילה בשבת

בעילה בתחילה בשבת (ה:-ז.) פסק הגמרא והפוסקיםבסוגייתינו הגמרא נושאת ונותנת בבעיה: איבעיא להו: מהו לבעול בתחילה בשבת? ובסוף הסוגיא פוסקת הגמרא: והלכתא מותר לבעול בתחילה בשבת. יש לעיין בפסק זה, הן מצד ההיתר, לכאורה ללא הגבלה, לאחר שבסוגיא ראינו שההיתר תלוי בבקיאות בהטיה שלא כהללו בבליים, והן מדרך הבאת הגמרא את הפסק, שכן הגמרא פוסקת הפוך מהוראת ר’ יוחנן לאיסור, אותה הביאה הגמרא סמוך לפסק: רב נחמן בר יצחק מתני הכי, אמר ר’ אבהו: שאל ר’ ישמעאל בן יעקב דמן

לשיעור המלא »

פרק ראשון – כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש

כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש (ג.) שאלות רוב הראשונים הבינו שפירוש “כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש”, היינו שהמקדש תולה קידושיו בדעת חכמים, ולכן חכמים יכולים להפקיע קידושיו למפרע. כך פירש גם רש”י בכמה מקומות1.על שיטה זו רבו הקשיים, ולהלן חלקם:1. הראשונים דנו רבות בכך שהקידושין בטלין למפרע ולא מכאן ולהבא, ותמוה מאוד שאדם שהיה נשוי כהלכה, למפרע לא היה נשוי וחי עם אשתו ללא קידושין. עובדה זו יוצרת בעיות אותן הזכירו הראשונים, כגון התראת ספק על אשת איש שזינתה, טהרת

לשיעור המלא »

פרק ראשון – נישואין וכתובה

נישואין וכתובה עיון במשניות בכמה משניות בפרק מוזכר הביטוי “טענת בתולים”. ראשית, במשנה א’: בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין. ובהמשך מופיע הביטוי בעוד משניות, וכך כתוב במשנה ב’: בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים

לשיעור המלא »

פרק ראשון – פתיחה למסכת כתובות

שיעור פתיחה למסכת כתובות מסכת זו עוסקת בדיני הנישואין, ולכאורה מן הראוי היה לקרוא את שם מסכת זו “נישואין”. קריאת שם המסכת על שם הכתובה שמבטאת דוקא את סיבוכי הנישואין צריכה הסבר.הנישואין מבטאים יותר מכל את ירידת האידיאל לעולם המעשה המורכב. חז”ל השוו בין מעמד הר סיני לבין יום החתונה (תענית כו:): “ביום חתנתו – זה מתן תורה.” אף סופו של מעמד הר סיני היה שבירת הלוחות, בדומה לנישואין שאחרי יום חתונתו של אדם, באים חיי הנישואין בהן עלולים להיות

לשיעור המלא »

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

נושאים