קטגוריה: גזירה שוה

עבודה זרה כ"ט (ע"ב): יין מנלן אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה זבח גופיה מנלן דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח נמי אסור בהנאה ומת גופיה מנלן אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל מה להלן אסור בהנאה אף כאן נמי אסור בהנאה והתם מנלן אמרי דבי […]

עבודה זרה כ"ט (ע"ב) במשנה: אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה: היין. ובגמ': יין מנלן אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה זבח גופיה מנלן דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח נמי אסור בהנאה ומת גופיה מנלן אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל מה […]

סנהדרין ק"י (ע"א): אמר רבי יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם עם חמת זוחלי עפר. בתוך מעשה אדוניהו, אשר חלק על מלכות בית דוד, נרמז הנחש בביטוי, אבן הזחלת, המזכיר את הביטוי זוחלי עפר המכוון אל הנחש. בספר בן יהוידע על אתר כתב: גם יובן כי דוד המלך ע"ה, היה גלגול אדם הראשון ותיקן פגם הנעשה מסיבת הנחש, ולכן החולק על מלכותו ראוי להכישו […]

מכות ב' (ע"ב): דתניא ונתן פדיון נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר כופרא ממונא ומר סבר כופרא כפרה אמר רב פפא לא דכולי עלמא כופרא כפרה והכא בהא קא מיפלגי מר סבר בדניזק שיימינן ומר סבר בדמזיק שיימינן מאי טעמייהו דרבנן נאמר השתה למטה ונאמר השתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק. הביטוי "אם כופר יושת עליו" צריך ביאור מה מטרתו. אפשר להבין שעיקר […]

שבועות כ"ג: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך… אלא גמר שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין. נאמר במעשר שני (דברים י"ד, כ"ט): ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת אתה וביתך. הרי שנאמרה אכילה אצל שכר. ובנזיר כתוב (במדבר ו', ג'): מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. […]

שבועות י"ח (ע"ב): אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הקדש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע. ע' תורה שלימה פרשת שמיני על הפסוק" ולהבדיל בין הקדש ובין החול" (אות ע') שהביא גירסאות בגמרא שלא למדו מ"ולהבדיל בין הטהור ובין הטמא" אלא סמיך ליה "ולהורות" וסגולת שתיית יין בהבדלה במוצ"ש היא שהווין ליה בנים ראויים להוראה. אבל לפי […]

בפרשת קרבן עולה ויורד נאמר (ויקרא ה', ב'): או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. ולא נאמר מה עשה בטומאתו שעל זה הוא אשם ומחויב בקרבן. אכן הגמ' (שבועות ז' ע"א) שואלת מנין שמדובר בטומאת מקדש וקדשים, אחר דין ודברים מביא רבא את דברי רבי ומקדים להם שבח גדול לרבי: קרי רבא עליה דרבי דולה מים מבורות עמוקים דתניא רבי אומר אקרא אני […]

שבועות ז': אלא אמר רבא אתיא "טומאתו" "טומאתו" כתיב הכא לכל וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן טומאת מקדש. רבא לומד בגזירה שוה "טומאתו" "טומאתו" על טומאת מקדש. אחר ששיבח את רבי על לימודו בגזירה שוה "בהמה טמאה" "בהמה טמאה" דין טומאת קדש, לומד הוא בעצמו בגזירה שוה של טומאת מקדש. לאור הדברים שכתבנו על גזרתו השוה של רבי, נראה להמשיך ולבאר באותה דרך את דברי רבא בסוגיין. כתבו בספרים שהמקדש הוא במידת […]

נאמר במשנה (מכות ה' ע"א): משלשין בממון ואין משלשין במכות. ועל זה אומרת הגמרא: מנא ה"מ אמר אביי נאמר רשע בחייבי מלקיות ונאמר רשע בחייבי מיתות ב"ד מה להלן אין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות למחצה. כבר למדנו גזירה שוה זו של "רשע" "רשע" מפי אביי במסכת סנהדרין דף י' אליבא דרבי ישמעאל האומר מלקות בעשרים ושלשה. שם נתבאר שענש מלקות לא בא כנקמה, אלא "כאשר ייסר איש את בנו" על מנת לתקנו. ענש מלקות בא לשבור את חיצוניותו […]

מכות ה' (ע"ב): חייבי מלקיות מנין תלמוד לומר רשע רשע חייבי גליות מנין אתיא רוצח רוצח. אין מלקין ומגלים אלא אם נגמר דינו של מה שהעידו עליו, (ועדיין לא נעשה העונש בבחי' כאשר זמם ולא כאשר עשה). ומנין שמקיימים כאשר זמם רק כאשר נגמר הדין, על זה אמרה הגמ' ת"ל "רשע" "רשע" כשם שחייבי מיתות מתחייבים העדים רק אחר גמר הדין, כפי שנתבאר במשנה מן הפסוק "נפש" תחת "נפש", אף במלקות, מתחייבים העדים רק אחר גמר דין. כך פרש"י. בספר […]

מכות י"ג (ע"א): וכן בגולה כשהוא אומר ישוב לרבות את הרוצח מאי וכן בגולה כדתניא ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי רבי יהודה ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם: הדרן עלך אלו הן הגולין משנה ואלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן […]

מכות י"ד (ע"ב): אלא טמא שאכל את הקדש בשלמא עונש כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה אלא אזהרה מנין ריש לקיש אומר בכל קדש לא תגע רבי יוחנן אומר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא וטומאתו עליו ונכרתה וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן עונש ואזהרה אף כאן עונש ואזהרה בשלמא ריש לקיש לא אמר כרבי יוחנן גזירה שוה לא גמיר אלא רבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש […]

שבועות ט' (ע"ב): יליף עון עון מציץ נאמר כאן עון ונאמר להלן עון מה להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר. עיין במש"כ בפסחים ע"ג (ע"ב).

שבועות ו' (ע"ב): אשכחן טפילה לשאת טפילה לבהרת מנלן אמר רבי זירא נאמרה לבנה בשאת ונאמרה לבנה בבהרת מה לבנה האמורה בשאת יש לה טפילה אף לבנה האמורה בבהרת יש לה טפילה. הטפילה היא לבנה, שהלובן שלה אינו בעוצמה של העיקר, יש בטפילה בחינה של מיזוג ומיתוק, שהן תכונותיה של הגזירה השוה.

סנהדרין מ"ז (ע"ב): האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא מאי טעמא דאביי גמר שם שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא האי נמי בהזמנה מיתסרא ורבא גמר שם שם מעבודה זרה מה עבודה זרה בהזמנה לא מיתסרא אף הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא. לאביי הוה מילתא והאדם יכול להחיל מילתא על הדבר אם זה למת או לדבר קדושה ומטרה אחרת. המקור לאביי הוא […]

סנהדרין מ"ד (ע"א): אמר רבי אבא בר זבדא מלמד שבעל עכן נערה המאורסה כתיב הכא וכי עשה נבלה וכתיב התם כי עשתה נבלה בישראל. נבלה היא ביטוי לחומריות המנותקת מן הקדושה והתכלית הרוחנית. נערה המאורסה היא ביטוי לקשר הפנימי הרוחני, עכן ביקש לבטל, ולהשאיר רק רושם בצד החומרי וההנאה הגשמית הבשרנית. הג"ש מגלה על עומק אישיותו ורצונו שהביאו למעול בחרם. יש כאן אישיות שהוציאה לפועל את שאיפת ההנאה בעוה"ז כתכלית ומטרה ומשיכת ערלה ונערה מאורסה ביטויים מובהקים לכך. מידת ג"ש […]

סנהדרין מ"ד (ע"א) אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא עכן מושך בערלתו היה כתיב הכא וגם עברו את בריתי וכתיב התם את בריתי הפר. הביטוי ברית מילה הוא מתורגם גזירתא וכבר ביארנו ג"ש ערלתו ערלתו בענין זה. אף כאן י"ל שעכן ביקש להשתחרר מעול הכלל. המילה הגוזרת את קליפת הערלה גורמת לאדם להיות כללי ולא להיות סגור בקליפתו עם עצמו ולדאוג רק להנאתו וטובתו. עכן ביקש לחזור אל הנאותיו וטובותיו של עוה"ז. על כך משך בערלתו כדי לא […]

יומא ס"ז (ע"ב) – ס"ח (ע"א): תנא לא היה מנתחן ניתוח בשר עולה אלא עור על גבי בשר מנא הני מילי דתניא רבי אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש מה להלן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט אף כאן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט והתם מנא לן דתניא וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם יכול ישרפנו שלם נאמר כאן ראשו וכרעיו ונאמר להלן (ראש וכרעים) [ראשו וכרעיו] מה להלן על ידי ניתוח […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י והרב קוק. סוכה ה' (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב רב הונא פני פני גמר כתיב הכא אל פני הכפרת וכתיב התם מאת פני יצחק אביו. פני הכפרת מדבר על כפרת יוה"כ ופני יצחק בברכתו ליעקב (בראשית כ"ז, ל'): ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשיו אחיו בא מצידו. נראה שיש כאן לימוד נפלא הבא ללמד על […]

יומא ע"ה (ע"ב) – ע"ו (ע"א): "לחם אבירים אכל איש" זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל כתיב הכא "איש" וכתיב התם "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" ואימא משה דכתיב "והאיש משה ענו מאד" דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש. התמיהה גדולה, מה צורך יש ליהושע במן כנגד כל ישראל. המהרש"א בחידושי אגדות ביאר: ירד לו מן רוחני נגד כל ישראל דפני יהושע כפני לבנה שדומה לכנסת ישראל ומייתי מהאי קרא איש אשר […]