גמרא: שבועות

ירושלמי יומא פ"ו ה"א: ר' יוסה בי רבי בון רבי חונה בשם רב יוסף נאמר כאן "שני" "על פי שנים עדים" ונאמר להלן "שני" "וישאר שני אנשים במחנה" מה "שני" שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף "שני" שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. א"כ למה נאמר ועמדו שני האנשים שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד שותק ואחד מדבר אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז […]

שבועות מ"ג (ע"א): נושא שכר אינו משלם: מנלן דתנו רבנן כי יתן איש אל רעהו כלל חמור או שור או שה פרט וכל בהמה לשמור חזר וכלל כלל ופרט וכלל כו' עד הקדש רעהו כתיב. עי' תוד"ה "וכל בהמה" שכתב: אע"ג דבריש ת"כ קאמר מפרט וכלל כיצד ומייתי האי קרא לסימנא בעלמא הוא דנקטיה דהכא כלל ופרט וכלל הוא. נראה בביאור דברי התוס' שאכן הפסוק כצורתו הוא "פרט וכלל" מובהק, שכן כתוב (שמות כ"ב, ט'): … חמור או שור או […]

שבועות דף ט' (ע"ב): רבי שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ר"ח וכו': אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא מאי טעמיה דר"ש אמר קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה והאי קרא בשעיר דר"ח כתיב ויליף עון עון מציץ נאמר כאן עון ונאמר להלן עון מה להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר אי מה להלן עולין אף כאן עולין עון העדה כתיב מכדי מיגמר גמרי מהדדי נכפר דר"ח אדידיה ואדציץ נפקא מינה להיכא דנשבר הציץ אמר קרא […]

שבועות דף ל"א: בפני בית דין ושלא בפני ב"ד כו': במאי קמיפלגי? אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה קא מיפלגי ר' מאיר סבר דון מינה ומינה מפקדון מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי עצמו חייב. "ומינה" מה פקדון בין בבית דין ובין שלא בבית דין אף עדות בין בבית דין ובין שלא בבית דין. ורבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי […]

לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שני עדים המעידים ומכריעים את הדין יכולים ללומדנו את התהליך של שלש המידות הראשונות מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן: קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. אפשר לחלק את הדין לשלשה חלקים: * חלק הטענות או חלק הטוען והנטען * חלק הראיות או העדות * חלק הדין או הכרעת ופסק הדין העדים שייכים לכל חלק מחלקי הדין. שייכים הם לחלק הטוען והנטען שכן עדי ממון נצטוו לבוא ולהעיד רק אם אחד הצדדים תובע […]

שבועות ז': אמר רבא שלש כריתות בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לטומאה הכתובה בתורה סתם ואיני יודע מה היא. ועי' רש"י ד"ה אחת לכלל1 שכתב שכלל ופרט המרוחקים אינן נידונין בכלל ופרט אלא בדבר שיצא מן הכלל ללמד. נראה עפ"י מש"כ סנהדרין קי"ג בשם ליקוטי לוי יצחק שכל שהכלל בעשה והלאו בלא תעשה, אינו נידון בכלל ופרט אלא בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד. ופרש שכשהכלל בעשה והפרט בל"ת הרי זה בחי' נסירה שהזכר נפרד מהנוק' שהוא […]

שבועות ל"ז (ע"ב) (בבא קמא קי"ז): איתמר משביע עדי קרקע פליגי רבי יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד אמר פטור תסתיים דרבי יוחנן דאמר פטור מדאמר רבי יוחנן הכופר בממון שיש עליו עדים חייב שטר פטור וכדרב הונא בריה דרב יהושע תסתיים א"ל רבי ירמיה לר' אבהו לימא רבי יוחנן ורבי אלעזר בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי דתנן הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אומר לו הרי שלך לפניך ואמרינן במאי […]

שבועות ד' (ע"ב): … דתניא מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה המחט והמקדח והמכתב ת"ל ולקח' כל דבר שנלקח ביד דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת ואמרינן במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ורבי יוסי בר' יהודה דריש ריבויי ומיעוטי. עי' קידושין דף כ"א ע"ב במשכ"ש.

שבועות ד' (ע"ב): ורבנן דרשי כללי ופרטי "ופדויו מבן חדש" – כלל, "בערכך כסף חמשת שקלים" – פרט, "תפדה" – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות אף על פי שמטלטלין, אין גופן ממון. הפסוק הוא (במדבר י"ח, ט"ז): ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא. הרי […]

שבועות מ"ב (ע"ב): מתניתין ואלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אין בהן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם… גמרא תשלומי כפל מנלן דתנו רבנן על כל דבר פשע כלל על שור ועל חמור ועל שה ועל שלמה פרט על כל אבדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלין […]

  שבועות ל"ג ע"ב – ל"ד ע"א: ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון ועוד ק"ו מה פקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים וחייב על כל אחת ואחת בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד אינו מדבר אלא בתביעת ממון עדות שלא עשה בה נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולין ככשרים ואינו חייב אלא אחת בפני ב"ד אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון מה לפקדון […]

שבועות כ"ג: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך… אלא גמר שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין. נאמר במעשר שני (דברים י"ד, כ"ט): ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת אתה וביתך. הרי שנאמרה אכילה אצל שכר. ובנזיר כתוב (במדבר ו', ג'): מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. […]

שבועות י"ח (ע"ב): אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הקדש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע. ע' תורה שלימה פרשת שמיני על הפסוק" ולהבדיל בין הקדש ובין החול" (אות ע') שהביא גירסאות בגמרא שלא למדו מ"ולהבדיל בין הטהור ובין הטמא" אלא סמיך ליה "ולהורות" וסגולת שתיית יין בהבדלה במוצ"ש היא שהווין ליה בנים ראויים להוראה. אבל לפי […]

בפרשת קרבן עולה ויורד נאמר (ויקרא ה', ב'): או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. ולא נאמר מה עשה בטומאתו שעל זה הוא אשם ומחויב בקרבן. אכן הגמ' (שבועות ז' ע"א) שואלת מנין שמדובר בטומאת מקדש וקדשים, אחר דין ודברים מביא רבא את דברי רבי ומקדים להם שבח גדול לרבי: קרי רבא עליה דרבי דולה מים מבורות עמוקים דתניא רבי אומר אקרא אני […]

שבועות ז': אלא אמר רבא אתיא "טומאתו" "טומאתו" כתיב הכא לכל וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן טומאת מקדש. רבא לומד בגזירה שוה "טומאתו" "טומאתו" על טומאת מקדש. אחר ששיבח את רבי על לימודו בגזירה שוה "בהמה טמאה" "בהמה טמאה" דין טומאת קדש, לומד הוא בעצמו בגזירה שוה של טומאת מקדש. לאור הדברים שכתבנו על גזרתו השוה של רבי, נראה להמשיך ולבאר באותה דרך את דברי רבא בסוגיין. כתבו בספרים שהמקדש הוא במידת […]

שבועות ט' (ע"ב): יליף עון עון מציץ נאמר כאן עון ונאמר להלן עון מה להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר. עיין במש"כ בפסחים ע"ג (ע"ב).

שבועות ו' (ע"ב): אשכחן טפילה לשאת טפילה לבהרת מנלן אמר רבי זירא נאמרה לבנה בשאת ונאמרה לבנה בבהרת מה לבנה האמורה בשאת יש לה טפילה אף לבנה האמורה בבהרת יש לה טפילה. הטפילה היא לבנה, שהלובן שלה אינו בעוצמה של העיקר, יש בטפילה בחינה של מיזוג ומיתוק, שהן תכונותיה של הגזירה השוה.