המאגר התורני – חיפוש מתקדם

הקשר בין הדין הנלמד למידות קל וחומר וגזירה שוה בלימוד זה ע"פ ביאור הרב קוק. מהדורה קמא של הלימוד. למהדורה תניינא לחץ כאן.   תמצית השיעור: נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא כיצד שמים בתשלומי מיטב – האם על פי מיטב של הניזק או של המזיק. רבי ישמעאל למד את שיטתו בגזרה שוה, ורבי עקיבא מתייחס בסוגיא לקל וחומר. המידה בה דורש כל תנא מלמדת על עומק תפיסתו את דין תשלומי נזיקין. הגמרא מביאה את דעתו של רבי עקיבא בצורה מיוחדת, […]

במשנה: משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקודש. והגמרא שואלת: מאי קאמר? הכי קאמר! שנאמר ודבר ולהלן אומר משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. הדברים מדהימים כל קורא. מעמד כהן משוח נלמד בגזירה שוה ממעמד הר סיני. הדין הנלמד הוא הדיבור בלשון הקדש שאף דין זה מלמד על מעמד מיוחד שלא רק לשעתו הוא […]

במשנה עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך. ובגמ': מאי קאמר אמר ר' אבהו ה"ק שנאמר וענו ואמרו ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו וגו' מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. עצם הדין שדייני בית הדין הגדול שבירושלים היו יוצאין ומודדין אל העיר הקרובה, מלמדנו, שיש כאן ענין כלל ישראלי. כשנמצא חלל בשדה, ולא נודע מי הכהו, כל ישראל נעשו ספק רוצחים, והדבר נעשה ענין לבית הדין הגדול. פרשת עגלה ערופה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. הגמ' בסנהדרין (דף ג' ע"ב) אומרת שלר' יאשיה הלומד ג' דינים מג"פ שנאמר "אלקים" בפרשה אין בדיני ממונות גדרי ב"ד נוטה ושואלת הגמ' האם גם אין לו דין של רוב בדיני ממונות (והיינו שצריך שכל הדיינים יכוונו לאותו פסק) ואומרת הגמ' שדין רב בדיני ממונות הוא לומד מדיני נפשות מקל וחומר: דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן. דין הליכה אחר […]

נזיר מ"ו (ע"א): תנו רבנן ואחר ישתה הנזיר יין אחר המעשים כולן דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אחר מעשה יחידי מאי טעמייהו דרבנן כתיב הכא ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי אף כאן אחר מעשה יחידי אימא עד דאיכא תרווייהו אי הכי גזרה שוה למה לי. נחלקו חכמים במדרש (ב"ר מ"ד ה'): רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא רבי יודן אמר בכל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר […]

נדרים ע"ח (ע"א): נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן זה הדבר בשחוטי חוץ מה בשחוטי חוץ, אהרן ובניו וכל ישראל אף פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל ומה כאן ראשי המטות אף להלן ראשי המטות בפרשת נדרים. הראשונים שאלו על הגזירה השוה דסוגיין שלכאורה אין זה מופנה ויש שאמרו שהוא מופנה מצד אחד ובקרן אורה כתב שאף שלא מופנה ילפינן בג"ש. נראה לומר שכיון שהמילים "זה הדבר" מיוחדות לידרש בג"ש כמו שהתבאר1 על כן אף שאינו מופנה, עצם המילים מלמדות […]

שבועות דף ל"א: בפני בית דין ושלא בפני ב"ד כו': במאי קמיפלגי? אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה קא מיפלגי ר' מאיר סבר דון מינה ומינה מפקדון מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי עצמו חייב. "ומינה" מה פקדון בין בבית דין ובין שלא בבית דין אף עדות בין בבית דין ובין שלא בבית דין. ורבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי […]

נזיר ד' (ע"א): לאלופי שכר שכר למקדש דכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך מה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר משקין המשתכרין לא ולאפוקי מדר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. הגזירה השוה של כהן ונזיר, נובעת ומלמדת על הקשר העמוק שבין כהונה לנזירות. הכהונה היא בחירה מלמעלה "כי בו בחר ה'" והנזירות היא בחירת האדם מלמטה להתקדש. […]

יומא דף נ"ד (ע"א) ותניא רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל ואמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יוסי אתיא ברית ברית כתיב הכא והגביר ברית לרבים שבוע אחד וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם. כבר מצאנו גזירה שוה "ברית" "ברית" בשם חברו של ר' יוחנן הלא הוא ריש לקיש בגמ' ברכות דף ה' (ע"א): והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק.   הגמרא בירושלמי ברכות (פ"ז ה"א): כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה מה כתיב בה לפניה (דברים לב) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו כתיב במזון ברכה לאחריו ואין כתיב לפניו מה כתיב לאחריו ואכלת ושבעת וברכת. ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה. ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אתיא שם שם לגזירה שוה מה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.   דרשו בספרי (נשא פרשה ה'): מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי; ר' טרפון. ר"ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נממאה האשה [וגו']. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר' ישמעאל אומר מנחת זכרון כלל מזכרת עון פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, (שהיה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וכן ע"פ ביאור הנהגת קל וחומר טוב ורע.   אמרו בספרי פרשת נשא (פיסקא ט"ו): "לצבות בטן ולנפיל ירך" ר' יוסי הגלילי אומר זה בטנו וירכו של בועל. אתה אומר זה בטנו וירכו של בועל או אינה אלא בטנה וירכה של נבעלת כשהוא אומר "את ירכך נופלת ואת בטנך צבה" הרי בטנה וירכה של נבעלת, הא מא תלמוד "לצבות בטן ולנפיל ירך" זה בטנו וירכו של בועל. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. הגמרא במנחות צ"ג ע"ב אומרת ביחס לסמיכה על הבהמה בקרבנות: ובשתי ידים: מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא (ויקרא טז) וסמך אהרן את שתי יָדָו כתיב ידו וכתיב שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר יָדָו הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת והקשה בספר נחל האשכול על ספר האשכול (דבריו מובאים באור הישר בסוגיין) מהגמרא לעיל דף ל"ד בשם ר' עקיבא: כשהוא אומר […]

לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שני עדים המעידים ומכריעים את הדין יכולים ללומדנו את התהליך של שלש המידות הראשונות מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן: קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. אפשר לחלק את הדין לשלשה חלקים: * חלק הטענות או חלק הטוען והנטען * חלק הראיות או העדות * חלק הדין או הכרעת ופסק הדין העדים שייכים לכל חלק מחלקי הדין. שייכים הם לחלק הטוען והנטען שכן עדי ממון נצטוו לבוא ולהעיד רק אם אחד הצדדים תובע […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. נאמר בגמ' (כריתות ח' ע"ב) בענין תהליך כניסת הגר לקהל ישראל הכולל הבאת קרבן עולה "כאשר תעשו כן יעשה". שואלת הגמרא שמא: מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים… אמר רב פפא יש לומר לעוף איתרבי, לעולת בהמה לא כל שכן? הגמרא לומדת בקל וחומר שאם הקלנו על הגר שמביא עולת עוף קל וחומר שלא נחייבו להביא שלמים נוסף על עולת בהמה. המקור לדין גר הוא […]

בן ובת ילפינן ק"ו והוא בדין שבן יורש את אמו. אחים ילפינן בג"ש וגם למסקנה הוא בדין יבום שאחים מן האב נקראים אחים. בן ובת היינו רחמים ודין שהנהגת הבן היא ברחמים ובת היא בדין. אחים היינו תפארת המאחה ומשווה ביניהם. אחים הם אותה בחי' שהיא רחמים. אף בנין אב מצינו בספרי פנחס על אתר: מנין לעשות נקבות כזכרים? הרי אתה דן: הואיל והבנים יורשים, ואחי האב יורשים. מה בנים, עשה נקבות כזכרים – אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים. […]

נתייחדה פרשת מצורע שרב המידות (ככולן) נדרשות בה. במידת קל וחומר, הקל והחמור, החסד והדין, אינן מתמזגות אין הדין נמתק ברחמים. עומדות הן זו לצידה של זו. חלק נידון במידת הדין וחלק מונהג במידת הרחמים. במשנת נגעים (פי"ב מ"ה) ובמדרש ספרא א"ר מאיר: אמר רבי מאיר, וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה, על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחמר על […]

הדוגמה המובאת כאן היא דוגמה לקשר בין הדין הנלמד למידה שאיננה מי"ג מידות. לחץ כאן לדוגמאות נוספות. תוס' בבא קמא ג' ד"ה "דומיא דרגל": וא"ת ונימא איפכא דהא דמקשינן לחומרא הנ"מ באיסורא אבל בממונא לא ואומר ר"ת דמדה היא בתורה לא שנא באיסורא ול"ש בממונא. בשאלתו הבין התוס' שלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן זה משום ספק שאיני יודע אם להקיש לקולא או לחומרא ובתשובתו הבין תוס' שלוחמרא מקשינן זו המידה של היקש, ואין הבדל בין ממונא לאיסורא. חידוש גדול חידש ר"ת […]

הדוגמה המובאת כאן היא דוגמה לקשר בין הדין הנלמד למידה שאיננה מי"ג מידות. לחץ כאן לדוגמאות נוספות. קידושין ס"ח (ע"א): לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן. עי' תוס' ב"ק ג' ד"ה "דומיא דרגל" זו לשונו: וא"ת ונימא איפכא דהא דמקשינן לחומרא הנ"מ באיסורא אבל בממונא לא ואומר ר"ת דמדה היא בתורה לא שנא באיסורא ול"ש בממונא. ביארו אחרונים את דברי התוספות, שבקושיא הבין שלחומרא מקשינן היינו מספק ולכן באיסורא לחומרא מקשינן, ובממונא יש להקיש לקולא לנתבע. תירוץ ר"ת הוא שמידה היא בתורה. […]

נזיר מ"ו (ע"א): תנו רבנן ואחר ישתה הנזיר יין אחר המעשים כולן דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אחר מעשה יחידי מאי טעמייהו דרבנן כתיב הכא ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי אף כאן אחר מעשה יחידי אימא עד דאיכא תרווייהו אי הכי גזרה שוה למה לי. נחלקו חכמים במדרש (ב"ר מ"ד ה'): רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא רבי יודן אמר בכל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר […]