הקדמה ללימודי גזירה שוה בפסוק "למען ינוח שורך"
במדרש רבה בראשית פרשה כ"ה פס' ב': ויקרא את שמו נח לאמר ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע לחורש כיון שחטא אדם מרדו עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש כיון שעמד נח נחו ומנא לן […]
זבחים מ"ח (ע"ב) – לימוד מבנין אב
זבחים מ"ח (ע"ב): וכי מכאן אתה למד? והלא כבר נאמר: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת! הא למה יצא? לקבוע לו מקום, שאם לא שחטה בצפון – פסול; אתה אומר לכך יצא, או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון? תלמוד לומר: ושחט את החטאת במקום העולה, זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון. הפסוק ממנו לומדים בנין אב הוא (ויקרא ד', כ"ט): וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העלה. המילה "חטאת" המופיעה […]
מנחות כ"ז (ע"ב) – לימוד מבנין אב
מנחות כ"ז (ע"ב): כדתנא דבי ר"א בן יעקב "אל פני הכפרת קדמה" זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא פני קדים. וברש"י: זה בנה אב – הקישה אב ומלמד לכל פני שבתורה דקדים הן כי היכי דבהאי פני כתיב קדמה. ובשטמ"ק גורס במקום "הקישה" "הקב"ה" ורשי אומר זה בנה אב הקדוש ברוך הוא אב וכו'. והוא תמוה מאי שנא בנין אב זה מכל האחרים שלא כתב בהם רש"י שהקב"ה בנה האב הזה. נראה שרצונו לומר שלימוד זה מלמד […]
מכילתא ויקהל (ל"ה, א') – לימוד מקל וחומר
מכילתא ויקהל (ל"ה, א') לפי שהוא אומר: ועשו לי מקדש, שומע אני בין בחול בין בשבת… והדין נותן: ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין, הרי הוא דוחה שבת, מכשירי עבודה שאין להם מלא מכחן אינו דין שידחו את השבת, כגון: שניטלה קרנו של מזבחי או שנפגמה הסכין שומע אני יתקנם בשבת?! ת"ל:" ויקהל משה" – בחול ולא בשבת. והדברים קשים. הרי בכל התורה מכשירין קלין מן המצוה עצמה והדברים מרפסיין אגרא (ע' מרכבת המשנה). נראה בביאור הענין שאפשר לראות […]
זבחים מ"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
זבחים מ"ח (ע"א): דתניא: ואם נפש וגו' – לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, דברי רבי עקיבא, וחכמים פוטרין. ובהמשך ביארה הגמ' טעם חכמים: נאמר כאן מצות ונאמר בחטאת חלב מצות, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. נאמר באשם תלוי (ויקרא ה', י"ז): ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יקוק אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו: ונאמר בחטאת (ויקרא ד', כ"ז): ואם נפש […]
זבחים ח' (ע"ב) – לימוד מבנין אב
זבחים ח' (ע"ב): חטאת דעבודת כוכבים דשמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בהו מנלן חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה והנך כולהי אתיין במה הצד. הלימוד הוא בבנין אב כמו שהזכירו בתודה הנך כולהו בתוך קושייתם היאך אפשר ללמוד בבנין אב והלא בעיה היא בגמ' אם הנלמד בהיקש יכול לחזור וללמוד בבנין אב. אכן לפי מה שביארנו במידות ק"ו, ג"ש ובנין אב, בנין אב היא היסוד הקבוע (לעומת ק"ו שעניינו שינוי וג"ש שעניינה שווי). […]
מנחות כ"ז (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
מנחות כ"ז (ע"א): ד' (מינים) שבלולב … אין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת … תנאי היא דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול מאי טעמא דר' יהודה גמר קיחה קיחה מאגודת אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה ורבנן לא גמרי קיחה קיחה. סוגיא דומה בסוכה י"א (ע"ב) ושם תוד"ה "לקיחה לקיחה לא ילפינן" זו לשונו: בריש קדושין (דף ב.) ילפי' קיחה קיחה משדה עפרון אבל […]
יומא ל"ב (ע"א) – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. יומא (ל"ב ע"א): ר"א ברבי שמעון אומר ק"ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש. לכאורה צ"ע שהרי אדרבה, כיון שטעון טבילה משום כך פטרה אותו תורה מקידוש ידיים ורגליים שהרי טבילת כל גופו כוללת ידיים ורגליים, לכאורה. אלא שמכאן יש ללמוד שחלוקה היא טבילה במהותה מקידוש ידיים ורגליים. דומה הדבר ליחס שבין טבילה ובין נטילת ידיים. הלכותיהן הפוכות זו […]
שבת (קמ"ח ע"ב) – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. שבת קמ"ח (ע"ב): תנן לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת. משנה ביצה ל"ו (ע"ב): כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביו"ט ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין ואלו הן משום רשות […]
פסחים מ"ג (ע"א) – לימוד מקל וחומר
יש מחלוקת עקרונית ביחס שבין תערובת חמץ גמור לבין חמץ נוקשה. נחלקו בזה רב יהודה ורבי נחמן. לרב יהודה אליבא דר"מ (פסחים מ"ג ע"א): שמעינן ליה לרבי מאיר נוקשה בעיניה בלאו וכל שכן חמץ דגן גמור על ידי תערובת. ולרב נחמן אליבא דר"א: ושמעינן ליה לר' אליעזר דאמר חמץ דגן גמור על ידי תערובת בלאו וכל שכן נוקשה בעיניה. וכן כתב רש"י במפורש: רב נחמן סבירא ליה נוקשה בעיניה חמור מחמץ גמור על ידי תערובת. חזינן דלרב יהודה חמץ גמור […]