יומא ג' (ע"ב) – ד' (ע"א) – לימוד מבנין אב
יומא (ג' ע"ב – ד' ע"א): אלא מר מהיכא יליף לה אמר מסיני דכתיב וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה והא אנן שבעה תנן מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו. ובירושלמי (יומא דף ב'): מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא […]
תורת כהנים אמור (ו', ב') – לימוד מבנין אב
בתורת כהנים פרשת אמור פרשתא ו' הל' ב' על הפסוקים (פרק י"ז א', ב'): וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. וזה לשון תורת כהנים: (ב) זה הדבר אשר ציווה ה' – מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר. אין לי אלא זו בלבד מנין שכל הפרשות נאמרו בכה אמר? תלמוד לומר: זה הדבר אשר ציווה ה' בנין אב לכל הפרשות שהיו בכה אמר. נראה בביאור העניין […]
פסחים נ"ט (ע"א) – לימוד מבנין אב
הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים נ"ט (ע"א): והתניא (ויקרא ה) והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד לומר אם ללמד שתהא קודמת לעולה הרי כבר נאמר (ויקרא ה) ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא זה בנה אב לכל חטאות שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן. קרבן עולה ויורד בא על שבועת העדות טומאת המקדש וקדשיו ושבועת ביטוי. שבועת העדות "והוא עד או ראה או ידע" עוסקת בהלכה שבין אדם לחבירו. טומאת […]
ספרא (פ"א, ה"ג) – לימוד מבנין אב
ספרא פרק א' הלכה ג': הרי את דן מבנין אב לא הרי דיבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דיבור הר סיני שאינו תחלה לדברות; ולא הרי דיבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דיבור הסנה שאינו לכל ישראל. הצד השוה שבהן שהן דיבור מפי קדש למשה והקדים קריאה לדיבור, אף כל מה שהוא דיבור מפי קדש למשה הקדים קריאה לדיבור. אמנם בהמשך ביאר המדרש את הצורך בפסוק "ויקרא אל משה", אך נראה שהלימוד מבנין אב נשאר על תילו ללמוד ממנו […]
שבת כ"ב (ע"א) – לימוד מבנין אב
שבת כ"ב (ע"א): אמר רב יהודה אמר רב אסי <אמר רב> אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתניא (ויקרא יז) "ושפך וכסה" במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהו מצות בזויות עליו: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה […]
שבועות ל"ד (ע"ב) – לימוד מבנין אב
שבועות ל"ג ע"ב – ל"ד ע"א: ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון ועוד ק"ו מה פקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים וחייב על כל אחת ואחת בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד אינו מדבר אלא בתביעת ממון עדות שלא עשה בה נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולין ככשרים ואינו חייב אלא אחת בפני ב"ד אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון מה לפקדון […]
ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"א) – לימוד מבנין אב
הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"א): כל מקום שנאמר "וה'" הוא ובית דינו. ובניין אב שבכולם "וה' דבר עליו רעה". ועי' במפרשים שפסוק זה נאמר אצל אחאב שהנביא מיכיהו אמר (מלכים א', כ"ב, י"ט): ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. נראה פשוט ששם ה' הוא בתפארת1 וצבא השמים היינו "צבאות" שהוא בנצח והוד2, ואף כאן "צבא השמיים" – נצח והוד – "עומדים" […]
מיתות בית דין – לימוד מגזירה שוה
כל מיתות ב"ד נלמדו בגזירה שוה: סקילה – "דמיהם בם" "דמיהם בם" (מ"ג) שריפה – "שריפה" "שריפה" (נ"ג) הרג – "חרב" "חרב". "נקם ינקם" "חרב נוקמת" ( נ"ב) חנק – "מיתה" "מיתה" נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם. (נ"ב) בודאי לא דבר ריק הוא. נראה שבאה הגזירה השוה שבמהותה היא ממזגת וממתקת (עי' במבוא) למתק את הדין הקשה של מיתת ב"ד. הלימוד בג"ש בא לומר שבעומק, חסד אלוקי הוא שהקב"ה בתורתו הקדושה נותן אפשרות של תיקון ותשובה להביא […]
קיחה קיחה בגזירה שוה
שלוש פעמים דרשו חכמים בגמרא גזירה שוה "קיחה" "קיחה" ובוודאי דברים בגו. האחת בריש קידושין, למדו חכמים קניין כסף באשה מקנין קרקע ובגזירה שוה "קיחה" "קיחה" משדה עפרון. קידושין ד' (ע"ב): ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר נתתי כסף השדה קח ממני. השניה בחולין פ"ב (ע"א): איתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין רבי יוחנן אמר משעת שחיטה ורשב"ל אמר משעת […]
מידת גזירה שוה בהוראת ב"ד ובקרבן חטאת
כמה לימודים בגזירה שוה נאמרו בענין הוראת בי"ד וחטאת שאינם אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. עצם דין הוראת ב"ד נלמד בג"ש "עליה" "עליה" (דף ח') מאחות אשתו שהיא בכרת. נאמר שם "לגלות ערוותה עליה בחייה" (ויקרא י"ח) ונאמר "חטאתם אשר חטאו עליה" (ויקרא ד') מה אחות אשה בכרת אף הוראה אינה אלא בדבר שזדונו כרת. נשיא מביא שעיר בדבר שזדונו כרת נלמד בג"ש "מצות" "מצות" שנאמרו בהוראת ב"ד ובנשיא. אף פר וחטאת יחיד ואשם תלוי שאינם אלא בחטאת קבועה […]