סוג מדיה: טקסט

קהלת רבה פרשה ב' פסוק ה', "עשיתי לי גנות ופרדסים", א' "עשיתי לי גנות ופרדסים", כמשמעו, "ונטעתי בהן עץ כל פרי", אפילו פלפלין. אמר ר' אבא בר כהנא: ברוחות היה שלמה משתמש, ושולח להנדיקי ומביאין לו משם מים ומשקין כאן ועושה פירות. אמר לו ר' ינאי בריה דר' שמעון: אם אתה אומר כן נמצאת מיגעו, אלא עמד שלמה בחכמתו על משתיתה של ארץ וראה איזה משתיתה מופנה לשם, ונטע בה על משתיתה של ארץ, וכך היתה עושה פירות. פירוש המדרש"עָשִׂיתִי […]

פרשת "מטות" – פרשתם של ראשי המטות פתיחה מיוחדתהפתיחה של פרשת מטות מתייחדת בכמה עניינים תמוהים, והפרשנים עומדים על כך. כדי לחוש בייחודיות זאת, הבה נקשיב ללשונו המיוחדת של רשב"ם בראש הפרשה1: וידבר משה אל ראשי המטות – נשאלתי באניוב בכרך לושדון: לפי הפשט, היכן מצינו שום פרשה שמתחלת כן? שלא נאמר למעלה: "וידבר ה' אל משה לאמר איש כי ידר וגו' ", והיאך מתחלת הפרשה בדבורו של משה שאין מפורש לו מפי הגבורה? בעקבות אנשי אניוב שבכרך לושדון, נעלה […]

על פי הגורל חלוקת הארץ בגורל זש"ה: (משלי יח) "מדינים ישבית הגורל". לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב: (בראשית מט) "זבולן לחוף ימים ישכון"; "יששכר רובץ בין המשפתים"; "מאשר שמנה לחמו" – אין לך רשות לחלק אלא על פי הגורל. ומעשה נסים היה בגורל: אלעזר בן אהרן מולבש אורים ותומים וקלפי הגורל לפני יהושע שנאמר: (יהושע יח) "ויריתי לכם גורל פה לפני ה' ". ועד שלא יעלה הגורל, אלעזר אומר ברוח הקדש: גורל שבט פלוני עולה שיטול ממקום פלוני. […]

תקשורת זוגית לאומית המדרש בשיחה זו נלמד גם בכללי הלימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל המשל. פרשת פנחס עוסקת בהיבטים שונים של החלפת הנהגת דור המדבר בהנהגת ארץ ישראל. כחלק מענין זה דואג משה רבינו למנות מנהיג מתאים לאחר מותו1: וידבר משה אל ה' לאמר. יפקד ה' אלקי הרוחת לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה. חז"ל במדרש […]

קהלת רבה פרשה ב' פסוק ד', "הגדלתי מעשי", א' שיעור מדרש זה מבוסס על כללי לימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל מהו החידוש במדרש. "הגדלתי מעשי", אמר שלמה "הגדלתי מעשי" ממעשה אבותי. "הגדלתי מעשי", הדא הוא דכתיב "ויעש המלך כסא שן גדול וגו'". "בניתי לי בתים", הדא הוא דכתיב "ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים". "נטעתי לי כרמים", שנאמר: "כרם היה לשלמה בבעל המון". פירוש המדרש "הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים […]

נביא לגויים לא הניח הקב"ה לעכו"ם פתחון פה לעתיד לבוא "וירא בלק בן צפור". זה שאמר הכתוב: (דברים לב) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". לא הניח הקב"ה לעובדי כוכבים פתחון פה לע"ל לומר שאתה רחקתנו. מה עשה הקב"ה? כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לעובדי כוכבים. העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר. זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחרף וגדף ואמר: (ישעיה יד) "אעלה על במתי עב". […]

גורל ונחלה כבוש הארץ לאחר סיפורו של פנחס מגיע המפקד של בני ישראל. המגמה של המפקד ברורה, הזמן הוא ערב כניסתם לארץ והמגמה היא הכנה לחלוקת הארץ (כ"ו, נ"ג) "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות". אולם, כידוע, ההתנחלות בארץ לא עברה בצורה חלקה. בספר יהושע פרק י"ח, לאחר כיבוש הארץ כמו שכתוב (א') "והארץ נכבשה לפניהם". ומתברר שעדיין נותרו שבעה שבטים שלא נחלו את הארץ. זהו מצב מוזר, שכן אם כבשו את כל הארץ מדוע לא נחלו אותה? יהושע מוכיח […]

"את קרבני לחמי לאִשַי" בפרשת השבוע מובאת פרשת הקרבנות המוספים, ויש מקום לעיין בענין הקרבנות בכלל. פתיחת הפרשה מעוררת שאלה1: את קרבני לחמי לאשי ריח ניחֹחי תשמרו להקריב לי במועדו. הביטוי "קרבני לחמי", כביכול הקב"ה זקוק לקרבנות כדרך שהאדם זקוק ללחם, דורש ביאור להבנת משמעותו העמוקה.חז"ל במדרש מדגישים נקודה זו2: 'את קרבני לחמי לאשי' אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל לא שאני צריך לקרבנות, כל העולם כולו שלי הוא, הבהמה שאתם מקריבים אני בראתי אותה, וכן הוא אומר (תהלים […]

פרשת דברים ותשעה באב רב לכם שבת בהר הזהפרשת דברים מחוברת לתשעה באב לא רק מבחינת מיקומה במעגל שבתות השנה, אלא אף מבחינת תוכנה קשורה היא בטבורה למועד זה. משה מוכיח את ישראל על חטא המרגלים, וחטא זה ארע, כידוע, בתשעה באב. גם המשך הפרשה עוסק בתוצאותיו של חטא זה. חטא המרגלים גרם לשינוי באופי ואופן הכניסה לארץ. לכתחילה נאמר1: ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו […]

קהלת רבה פרשה ב' פסוק ג', "תרתי בלבי", א' "תרתי בלבי למשוך ביין", אמר שלמה: "תרתי בלבי למשוך ביין", למשוך ביינה של תורה "את בשרי". "ולבי נוהג בחכמה", בחכמתה של תורה. "ולאחוז בסכלות", רבי יודן בעא קמיה דרבי אחא מהו דין דכתיב "ולאחוז בסכלות", אמר ליה לאחוז בסכלנותא. פירוש המדרש"תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶה אֵי זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם", אמר שלמה: "תרתי בלבי למשוך […]

פר(ש)ה אדומה הצבע האדוםפרשת חוקת צבועה באדום. לא רק: "פרה אדומה תמימה – שתהא תמימה באדמימות1", אלא גם בהמשך הפרשה פוגשים אנו את הצבע האדום: המפגש המחודש עם מלך אדום מוליד איום של יציאה בחרב לקראת ישראל. בגבול ארץ אדום מת אהרן, וכשישראל סובבים את ארץ אדום קצרה נפשם, וה' משלח בם את הנחשים השרפים. כרפואה למכת הנחש, משה עושה נחש נחושת – לשון נופל על לשון, אך גם מצד המראה – ניתן לראות כאן את אדמימותה של הנחושת. צבעם […]

קורח בן יצהר ויקח קורח דבר אחר: ויחלק, ויקבץ, וידבר, ויצו קרח – אינו אומר, אלא: 'ויקח'. מה לקח? לא כלום לקח, אלא לבו נטלו – אמר הכתוב: (איוב טו) 'מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך'. אמר ר' לוי: למה חלק קרח על משה? אמר: אני בנו של שמן, בן יצהר, שנאמר: (דברים ז) 'ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך'. תירוש, זה יין. ויצהרך, זה השמן. ובכל משקים שתתן את השמן, הוא נמצא […]

דברים שרואים משם לא רואים מכאן בין חטא העגל לחטא המרגליםבחטא המרגלים, כבחטא העגל, מודיע הקב"ה למשה שבכוונתו לכלות את עם ישראל, ומציע לו להפוך לאביה של אומה חדשה, שתהיה נאמנה לה'. גם טענתו של משה כנגד הגזרה, דומה בשני המקומות, ועניינה תיאור של חילול ה' שינבע מהשמדת ישראל, חלילה. ובכל זאת, ניתן למצוא הבדלים בין שתי הפרשיות: חטא העגל (שמות ל"ב, ז-יד) חטא המרגלים (במדבר י"ד, יא-כא) האיום על כילוי עם ישראל וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי […]

חיבור מול חורבן קמצא ובר קמצא הגמרא בגיטין (נה: – נו.) מביאה באריכות את הסיפור על קמצא ובר קמצא: אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כ"ח, י"ד)? אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים… דההוא גברא דרחמיה (= אוהבו) קמצא ובעל דבביה (= ושונאו) בר קמצא, עבד סעודתא. אמר ליה לשמעיה (לשמשו) זיל אייתי לי קמצא, אזל אייתי ליה בר קמצא. אתא אשכחיה דהוה יתיב (מצאו יושב בסעודה) אמר ליה: מכדי 'ההוא גברא' (אתה) […]

"בהעלותך" מה הקשר?פרשת בהעלותך מציבה במלוא חריפותה את בעיית ההקשר והכרונולוגיה של הנושאים המופיעים בה.ראשית, עניין: "בהעלותך את הנרות". מה ראה הכתוב ללמדנו את הלכות הדלקת המנורה דווקא, יותר משאר כלי המשכן? מה ראה הכתוב לתאר את "מעשה המנורה", לאחר שעשה זאת בהרחבה בפרשת תרומה? גם הלכות ההדלקה נאמרו כבר בפרשות תצוה ואמור1! בקיצור: מה עניין: "בהעלותך את הנרות" לפרשת בהעלותך , בחומש במדבר- הרבה אחרי הפרשות העוסקות בהקמת המשכן ובעבודה בו, בחומשים: שמות וויקרא?שנית, עניין: טהרת הלויים והכשרתם לעבודה […]

קהלת רבה פרשה ב' פסוק ב', "לשחוק אמרתי מהולל", ג' – ד' ג דבר אחר "לשחוק אמרתי מהולל", מה מעורבב השחוק, דאמר ר' אחא אמר שמואל שלשה הן הדברים ששיחקה עליהם מדת הדין ולבסוף הוללתם ועירבבתם. כתיב "ולא ירבה לו נשים", וכתיב "ויהי לשלמה שבע מאות שרות ושלש מאות פלגשים". כתיב "לא ירבה לו סוסים", וכתיב "ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים". כתיב "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד", וכתיב "ויתן המלך את הכסף ואת הזהב בירושלם כאבנים". לא היו […]

המניין הכפול שני מניינים ועוד אחדחומש במדבר פותח בציווי לקיים מנין של כל זכר בישראל, מבן עשרים שנה ומעלה. גם התאריך שבו התקיים המניין, מצוין בתורה: באחד לחודש השני, בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים. אולם אין זה המניין הראשון שבו מונים את בני ישראל. המניין הראשון נזכר עם יציאת ישראל ממצרים, בלי לתאר את התהליך שבו התבצע המניין, אלא רק נמסר המספר הסופי, ובלא פרטים רבים1: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. המספר […]

קהלת רבה פרשה ב' פסוק ב', "לשחוק אמרתי מהולל", א' 2 – ב' א דבר אחר, "לשחוק אמרתי מהולל", מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול, הדא הוא דכתיב: "בתיהם שלום מפחד וגו' זרעם נכון לפניהם וגו' שורו עבר ולא יגעיל וגו' ישלחו כצאן עויליהם ישאו כתף וכנור וגו' יכלו בטוב ימיהם וגו'". מה כתיב תמן, "ויאמרו לאל סור ממנו", וכיון שאמרו "מה שדי כי נעבדנו", אמר להם הקב"ה "ולשמחה מה זו עושה", חייכם שאמחה אתכם מן העולם, […]

ה' שומר את גרים גזל הגר וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ: וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו1: פרשיה זו עוסקת באדם שגזל את חברו ונשבע על שקר, ולאחר מכן התחרט ורצה לכפר על חטאו. […]

קהלת רבה פרשה ב' פסוק ב', "לשחוק אמרתי מהולל", א' 1 "לשחוק אמרתי מהולל", אמר רבי אבא בר כהנא מה מעורבב השחוק שאומות העולם שוחקים בבתי קרקסיאות ובבתי תיארטיאות שלהם, "ולשמחה מה זו עושה", מה טיבו של תלמיד חכם להכנס שם. פירוש המדרש"לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה". "לשחוק אמרתי מהולל", אמר רבי אבא בר כהנא: מה מעורבב השחוק שאומות העולם שוחקים בבתי קרקסיאות ובבתי תיארטיאות שלהם. דרש "מהולל" לשון דבר מהול ומעורבב, וזהו השחוק של אומות העולם. בביאור […]