סוג מדיה: טקסט

במרכז פרשת השבוע בתורה עומד חטא במרגלים. ובמרכז פרשת השבוע בחיינו, עומדת הקמת הממשלה, שקשה לנו עם הקמתה מכמה בחינות. בעיקר – מצד הזהות היהודית של המדינה. האם אנו מבינים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, או "מדינת כל אזרחיה". האם לעם ישראל יש תפקיד, והזהות היהודית ממלאת תפקיד משמעותי בכך? נראה, ששתי "פרשיות השבוע" קשורות זו לזו. הדברים עולים מדברים שנכתבו בספר "קול התור" – ספר שכתב תלמיד הגר"א, ר' הלל משקלוב, ובו הוא מביא את תורת רבו הגר"א ביחס […]

הלחימה בדרום שהסתיימה לא מזמן, יחד עם המהומות הקשות של ערביי ישראל, מעוררים למחשבות רבות. חשבתי לעשות סיכום של המחשבות בענין, וראיתי, שיש שתי פרשיות בתורה, שכל אחת מהן מדברת על דרך התמודדות אחרת. יש שתי דרכים שבהן אנו יכולים לפעול ולהגיב למצב. פרשיה אחת, בפרשת וישלח. הכוזרי מסכם את הענין במשפט קצר (ב', י"ד): ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חולשתו. המקור לדברי […]

א [ו, יג] ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר וגו' (יחזקאל ז) החמס קם למטה רשע, החמס קם אתמהא ח"ו אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע, ולא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם, לא מינהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון, למה לא נה בהם, לא היה לשום בריה נחת רוח מהם, ולא היה להקב"ה נחת רוח מהם, לא נה בהם, כההיא דא"ר אבא ב"כ כי נחמתי כי עשיתים ונח אפי' נח שנשתייר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן […]

בימים של מלחמה, יש מקום להתבונן בדרך שבה מופיע הצבא בפרשה. ראיתי דבר מעניין בספר "ביאורי המקובלים בנגלה" של הרב יש"י חסידה. על הפסוק בתחילת הפרשה (במדבר ד', כ"ג): כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. מביא שם בשם מהרח"ו (בספר "עץ הדעת טוב"): "הבא לצבא", ולא "יוצאי צבא", שפירושו יוצאים למלחמה, ואילו "הבא לצבא" היינו בא לבית המקדש, "לעבוד עבודה". בפרשה הקודמת, במפקד בני ישראל, נאמר (במדבר א', ג'): מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ […]

הפעם יש רצון לדבר בעיקר על הפרשיות שהתרחשו השבוע. הדברים קשורים יותר למה שנאמר בתורה בסוף חומש במדבר, בפרשת מסעי. בפרשת במדבר אנו קוראים על תחילת ההליכה במדבר. הפרשה מזכירה פעמים רבות את הביטוי: "יוצאי צבא", אך אין מדובר כאן על צבא שמתכונן למלחמה. סידור המחנה של "יוצאי הצבא" בפרשת השבוע מתאר את סדר החיים במדבר, ולא את ההכנות למלחמה לכיבוש הארץ. בפרשת מסעי, הצבא מתחיל להתכונן למלחמה על הארץ. ניתן לומר, שבפרשת במדבר הצבא נמצא במעמד של "מצעד יום […]

בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה ל סימן י י את האלהים התהלך נח, ר' יהודה ור' נחמיה, ר"י אמר משל לשר שהיו לו שני בנים א' גדול וא' קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר לגדול בא והלך לפני, כך אברהם שהיה כחו יפה (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים, אבל נח שהיה כחו רע את האלהים התהלך נח, ר' נחמיה אמר משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה, הציץ המלך וראה אותו אמר ליה עד שאתה משתקע בטיט […]

בימים אלה, לפני 54 שנים, עמדנו בכוננות שלפני מלחמת ששת הימים. בהמשך פרצה המלחמה, ששיאה היה בכ"ח באייר – יום שחרור ירושלים. חווינו חויה מיוחדת במינה שבה כל עם ישראל היה שותף לשמחה ולהתרגשות על שחרור ירושלים והכותל המערבי. שאלה מתבקשת בימים אלו – כיצד אנו צריכים לבקש את ירושלים ואת בית המקדש? ננסה להתבונן בשאלה זו לאור פרשת השבוע. בתוך הפסוקים הקשים של פרשת התוכחה, יש שני פסוקים דומים, שבהם הקב"ה מזהיר שחטאי עם ישראל יובילו לשממה. פסוק אחד […]

בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה ל סימן ט ט בדורותיו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר בדורותיו היה צדיק, הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק, בשוק סמייא צווחין לעווירא סגי נהור, משל לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין, פתח חבית אחת ומצאה של חומץ, שניה כן, שלישית ומצאה קוסס, אמרין ליה קוסס הוא, אמר להון ואית הכא טב מינה א"ל לא, כך בדורותיו היה צדיק הא אלו היה בדורו של […]

בפרשת השבוע אנו קוראים את פרשת המועדות. לאחר מצוות הפסח, מופיע ענין מנחת העומר הבאה מן השעורים, ובעקבותיה ספירת העומר. ביום החמישים מקריבים מנחת חיטים, וזהו יום מקרא קודש. לאחר מכן מופיע פסוק שלא קשור, לכאורה, לפרשת המועדות (ויקרא כ"ג, כ"ב): וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. מיד אחר כך מופיע עניינו של ראש השנה (ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי […]

תמים היה בדורותיו בר חטייא אמר: כל מי שנאמר בו תמים, השלים שניו למידת שבוע היה. אמר רבי יוחנן: כל מי שנאמר בו היה, מתחלתו ועד סופו הוא צדיק. התיבון ליה: והכתיב אחד היה אברהם וירש את הארץ, מעתה הוא תחלתו והוא סופו?! אמר להון: אף היא לא תברא. דהא רבי לוי בשם ריש לקיש אמר: בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו וכו'. ר' חנינא ור' יוחנן תרוויהון אמרין: בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו. ומה אני […]

נקודה שמקיפה חלק ניכר מן הפרשה, היא ענין הקדושה. הפרשה השניה שנקרא השבת נקראת "קדושים", על שם הפתיחה (ויקרא י"ט, ב'): דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אך גם בתחילת פרשת אחרי מות אנו קוראים על הקדושה (ויקרא ט"ז, א'-ג'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי […]

כל מקום שנאמר איש צדיק ומומחה, שכל מאה ועשרים שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן. אמרו: למה כדין? אמר להון: כך אמר מאריה דעלמא, דהוא מייתי מבולא על עלמא. אמר לו: אין איתי מבולא, לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא. כיון שמת מתושלח, אמרו ליה: הא לא אתי מבולא, אלא על ביתיה דההוא גברא, הה"ד (איוב יב) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל. אמר רבי אבא בר כהנא: כרוז אחד עמד לי בדור המבול, זה נח. תמן אמרין: […]

נעסוק בקטע ההגדה המוכר, שנוהגים לשיר אותו בליל הסדר: וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם. בתחילת ההגדה, לאחר ארבע הקושיות, אנו פותחים ב"עבדים היינו לפרעה במצרים". בהמשך, בסמוך לאמירת "והיא שעמדה", אנו מזכירים את ארבעת הבנים. הבן הרביעי, שאינו יודע לשאול, "את פתח לו". כיצד מקיימים את מצות ההגדה, לבן זה ולשאר הבנים? "בַּעֲבוּר זֶה – בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה […]

אנו מנסים "לחיות עם פרשת השבוע", והשבוע מרכז הפרשה הוא חטא העגל. ננסה, אפוא, לראות מה אנו יכולים ללמוד מחטא העגל, ומה הוא אומר לנו. במעמד הר סיני התעלה עם ישראל למדרגה עליונה ביותר. חז"ל (ספרי האזינו, ש"כ) דורשים על כך את הפסוק (תהלים פ"ב, ו'): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. עם ישראל עלה למדרגה אלוקית עליונה. אך מיד לאחר המעמד הגיעה הנפילה של חטא העגל (תהלים פ"ב, ז'): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ. עם ישראל נשאר […]

החלק של היום בפרשת השבוע (רביעי), עוסק בהקדשת הכהנים. כדי להיכנס לעבודת הכהונה, הכהנים לובשים את בגדי הכהונה, וגם צריכים להקריב קרבנות מיוחדים (שמות כ"ט, א'): וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם. ובהמשך (שמות כ"ט, ל"ח): וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. מעניין לראות, שגם הרש"ר הירש וגם הרב קוק, מבארים את המשמעות של קרבנות הכהנים: הפר, שני האילים והכבשים. אמנם, יש הבדל עקרוני […]

פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן, ובמצוה הנמשכת לדורות – בניית המקדש (שמות כ"ה, ח'): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כלי המשכן המוזכרים בפרשה היו גם במקדש, והמצוות של כלי המשכן – לחם הפנים, הדלקת המנורה וכדומה – נוהגות גם במקדש. פרשת השבוע מעוררת בנו, בכל שנה מחדש, את ההשתוקקות לבנין המקדש. נעמוד על משמעות הדברים לאור דבריו של הרמח"ל העוסקים בפרשת השבוע. ננסה לראות כיצד אנו יכולים לתרום את חלקנו לבנין המקדש לאור הדברים. אלו דברי הרמח"ל (אוצרות רמח"ל, תרומה): […]

בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה ל סימן ג ג אלה, א"ר אבהו בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, דור המבול.

רוב פרשת משפטים עוסקת, כמובן, במשפטים – הדינים שבין אדם לחברו. אולם נעסוק בפסוק, שלפעמים מפתיע לגלות אותו בפרשת משפטים, ודרכו נחיה עם פרשת השבוע. כשאני שואל לפעמים אנשים: "באיזו פרשה מופיעה מצות התפילה?", "משפטים" איננה אחת התשובות. ובכל זאת, הרמב"ם (עשה ה') מביא את המקור למצות התפילה בפרשה (שמות כ"ג, כ"ה): וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. תחילת פרשיה זו בפסוק (שמות כ"ג, כ'): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל […]

בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה ל סימן ב ד"א אלה תולדות נח, כתיב (שם /איוב/ כד) קל הוא על פני המים תקולל חלקתם בארץ, לא יפנה דרך כרמים, קל הוא על פני המים, גזרה שנגזרה עליהם שיאבדו במים, תקולל חלקתם בארץ, כלומר מי שפרע מדור המבול כל כך למה לא יפנה דרך כרמים, שלא היתה כוונתן אלא למטעת כרמים, אבל נח לא היתה כוונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים שנאמר אלה תולדות נח.

במרכז הפרשה אנו קוראים על מעמד הרב סיני ומתן תורה. הרצי"ה זצ"ל מעיר (שיחות הרב צבי יהודה שמות, עמ' 198): לעומת פרשת בשלח שהיא פרשה גדולה גם בכמות וגם באיכות, שנמשכים ממנה דברים נשגבים גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה מצותית – הרי פרשת יתרו היא פרשה קטנה בכמות אבל נוראה באיכותה; היא פרשת מתן התורה ופגישה עם סיני מאז ועד הנה… דברים קדושים וגדולים באיכות מתגלים מתוך מרכז חיים שהוא קטן הכמות. הלב אינו גדול כרגל, אבל מיעוט הכמות מגלה […]