קטגוריה: י"ג מידות

נזיר מ' אלא מצורע בתער מנלן וכ"ת תיתי מלוים מה לוים שכן טעונין תגלחת ואין תגלחתן אלא בתער אף אני אביא את המצורע שהוא טעון תגלחת ואין תגלחתו אלא בתער איכא למיפרך מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופם תאמר במצורע דלא אלא תיתי מנזיר מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם תאמר במצורע דלא אלא מחדא לא אתיא תיתי מתרויהון מהי תיתי תיתי מלוים מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן נזיר יוכיח מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם לוים יוכיחו וחזר […]

סוטה ב' (ע"ב): ממשמע שנאמר לא יקום עד באיש איני יודע שהוא אחד מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. מידת בנין אב מתבארת בדברי האר"י שהתפארת הנקרא אב נוטה לנצח והוד (הנקראים בנים). בנין אב מכתוב אחד היינו או נצח או הוד, ובנין אב משני כתובים, היינו נצח והוד כשהם אחד. המיוחד בנצח והוד, שפעמים שהם שתי ספירות ופעמים ששתיהן ספירה אחת וכל אחד מהם נבחן כ"פלגא דגופא". […]

ספרא א' (ג) לא אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל תאמר בדבור א"מ שאינו לכל ישראל. הרי אתה דן מבנין אב לא דבור הר סנה שהוא תחלה לדברות כהרי דבור הר סיני שאינו תחלה לדברות. ולא דבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דבור הר סנה שאינו לכל ישראל: (ד) הצד השוה שבהן שהן דבור מפי קדש למשה. והקדים קריאה לדבור. אף כל מה שהוא דבור ומפי קדש למשה הקדים קריאה לדבור. כתב האר"י בהנהגת בנין אב: מבנין […]

ספרא בהר (א'): תלמוד לומר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור הזרע והזמיר בכלל היו ולמה יצאו להקיש להם (אלא) מה זרע וזמיר מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. כך לשון האר"י בהנהגת מידת דבר שהיה בכלל ויצא וכו': לפעמים מקבלת מן התפארת בסוד למודי ה', ע"י נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד, והתפארת בנצח, בסוד שם הוי"ה בנצח, ואדנ"י בהוד. והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה […]

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (כ"ג): כן תעשה לכרמך לזיתך והלא כרם וזית בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה כרם מיוחד שהוא בעשה ועוברין עליו בלא תעשה כך כל שהוא בעשה עוברין עליו בלא תעשה. רמב"ם מ"ע קל"ד שהביא מדרש זה וביארו וזה לשונו: מצוה קלד היא שצונו להפקיר כל מה שתצמיח הארץ בשנת השמטה והפקיר צמחי אדמתנו כלם לכל אדם והוא אמרו ית' והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו' ולשון מכילתא והלא הכרם והזית בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו […]

מכילתא דר' ישמעאל משפטים (כ'): ואספת את תבואתה והשביעית. להביא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית. אין לי אלא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית מנין לפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך הרי אתה דן מבין שניהם כאחד לא הרי הזית כהרי הכרם ולא הרי הכרם כהרי הזית הצד השוה שבהן שגדלים על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית אף כל שהוא גדל על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר אינו […]

ראש השנה ל"ב (ע"א): רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן. הזיכרון לפני ה' מבטא את האידיאל. בימי השמחה בהקרבת הקרבנות במקדש תוקעים בחצוצרות לבטא את רוממות הקדושה והקשר אל הקב"ה. הדברים עולים לזיכרון לפני ה' אלוקינו ומצטרפים אל הקדושה ונצרבים בתוכן הפנימי של העולם והעולם הולך ומתבסם, הולך […]

ספרא אמור פרשתא י' הל' ה': יניפנו הכהן בנין אב לכל התנופות שיהו בכהן. ע' מנחות דף ס"א שלמדו ממקורות אחרים על תנופה שהיא בכהן. כתב האר"י בהנהגת בנין אב: מבנין אב מכתוב אחד. לפעמים תקבל מצד התתפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח. או ההוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד: מבנין אב משני כתובים. לפעמים בהכרעה בין שניהם נצח והוד. זו בנין אב מב' כתובים, שהם נצח והוד. התפארת נמצאת למעלה מנצח והוד נוטה אליהם על מנת […]

ביצה כ' (ע"א): תני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה אמר ליה דאמר לך מני בית שמאי היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי בית הלל כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תבעי קרא דגמרי מעולת נדבה וממאי דבית הלל שלמי חובה משלמי נדבה גמרי דלמא מעולת חובה גמרי ועולת חובה גופא בעיא קרא מאי שנא משלמי נדבה דלא גמרי שכן […]

ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל (פרשה א'): מבנין אב משני כתובים כיצד, לא פרשת הנרות כהרי פרשת שלוח טמאים ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות, הצד השוה שבהן שהם בצו מיד ולדורות, אף כל דבר שהוא בצו יהא מיד ולדורות. הנהגת בנין אב משני כתובים נתבארה בדברי האר"י זו לשונו: מבנין אב מכתוב אחד. לפעמים תקבל מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח. או ההוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד: מבנין אב משני כתובים. לפעמים בהכרעה בין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. סוכה י"א (ע"ב): ילפינן לולב מסוכה. ופירש"י: וילפינן לולב מסוכה – בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה, והקפידה תורה על העשוי בפסול אף לולב כן. מידת בנין אב – אליבא דהאר"י – היא התפארת שהיא אב בנטותה לנצח והוד. האדם בביתו הוא בחי' תפארת כמו שנאמר "כתפארת אדם לשבת בית" (ישעיה מ"ד, י"ג). יציאתו לסוכה נבחנת כנטייתו לנצח או להוד שכן הסוכה שהיא בחוץ נבחנת […]

יומא (ג' ע"ב – ד' ע"א): אלא מר מהיכא יליף לה אמר מסיני דכתיב וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה והא אנן שבעה תנן מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו. ובירושלמי (יומא דף ב'): מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא […]

בתורת כהנים פרשת אמור פרשתא ו' הל' ב' על הפסוקים (פרק י"ז א', ב'): וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. וזה לשון תורת כהנים: (ב) זה הדבר אשר ציווה ה' – מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר. אין לי אלא זו בלבד מנין שכל הפרשות נאמרו בכה אמר? תלמוד לומר: זה הדבר אשר ציווה ה' בנין אב לכל הפרשות שהיו בכה אמר. נראה בביאור העניין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים נ"ט (ע"א): והתניא (ויקרא ה) והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד לומר אם ללמד שתהא קודמת לעולה הרי כבר נאמר (ויקרא ה) ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא זה בנה אב לכל חטאות שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן. קרבן עולה ויורד בא על שבועת העדות טומאת המקדש וקדשיו ושבועת ביטוי. שבועת העדות "והוא עד או ראה או ידע" עוסקת בהלכה שבין אדם לחבירו. טומאת […]

ספרא פרק א' הלכה ג': הרי את דן מבנין אב לא הרי דיבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דיבור הר סיני שאינו תחלה לדברות; ולא הרי דיבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דיבור הסנה שאינו לכל ישראל. הצד השוה שבהן שהן דיבור מפי קדש למשה והקדים קריאה לדיבור, אף כל מה שהוא דיבור מפי קדש למשה הקדים קריאה לדיבור. אמנם בהמשך ביאר המדרש את הצורך בפסוק "ויקרא אל משה", אך נראה שהלימוד מבנין אב נשאר על תילו ללמוד ממנו […]

שבת כ"ב (ע"א): אמר רב יהודה אמר רב אסי <אמר רב> אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתניא (ויקרא יז) "ושפך וכסה" במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהו מצות בזויות עליו: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה […]

  שבועות ל"ג ע"ב – ל"ד ע"א: ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון ועוד ק"ו מה פקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים וחייב על כל אחת ואחת בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד אינו מדבר אלא בתביעת ממון עדות שלא עשה בה נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולין ככשרים ואינו חייב אלא אחת בפני ב"ד אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון מה לפקדון […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"א): כל מקום שנאמר "וה'" הוא ובית דינו. ובניין אב שבכולם "וה' דבר עליו רעה". ועי' במפרשים שפסוק זה נאמר אצל אחאב שהנביא מיכיהו אמר (מלכים א', כ"ב, י"ט): ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. נראה פשוט ששם ה' הוא בתפארת1 וצבא השמים היינו "צבאות" שהוא בנצח והוד2, ואף כאן "צבא השמיים" – נצח והוד – "עומדים" […]

כל מיתות ב"ד נלמדו בגזירה שוה: סקילה – "דמיהם בם" "דמיהם בם" (מ"ג) שריפה – "שריפה" "שריפה" (נ"ג) הרג – "חרב" "חרב". "נקם ינקם" "חרב נוקמת" ( נ"ב) חנק – "מיתה" "מיתה" נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם. (נ"ב) בודאי לא דבר ריק הוא. נראה שבאה הגזירה השוה שבמהותה היא ממזגת וממתקת (עי' במבוא) למתק את הדין הקשה של מיתת ב"ד. הלימוד בג"ש בא לומר שבעומק, חסד אלוקי הוא שהקב"ה בתורתו הקדושה נותן אפשרות של תיקון ותשובה להביא […]

שלוש פעמים דרשו חכמים בגמרא גזירה שוה "קיחה" "קיחה" ובוודאי דברים בגו. האחת בריש קידושין, למדו חכמים קניין כסף באשה מקנין קרקע ובגזירה שוה "קיחה" "קיחה" משדה עפרון. קידושין ד' (ע"ב): ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר נתתי כסף השדה קח ממני. השניה בחולין פ"ב (ע"א): איתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין רבי יוחנן אמר משעת שחיטה ורשב"ל אמר משעת […]