מצווים ועושים
מצווים ועושים פרשת השבוע מתארת את עשיית המשכן, ומפרטת כיצד נעשה כל כלי וכלי. כל תיאור כזה מסתיים במילים "כאשר ציוה ה' את משה".יש מקום לברר, מדוע נאמר פעמים כה רבות שהמשכן נעשה כאשר ציווה ה' את משה, הרי מספיק לומר זאת פעם אחת?כותב על כך האור החיים הקדוש1: וטעם כפל הדבר בכל פרט ופרט, להראות שכל פרט הוא חשוב מצוה בפני עצמו, וראוי ליאמר עליו לבדו צוה ה' את משה. כל חלק ממעשה המשכן חשוב בפני עצמו, ולכן ראוי […]
מכה ורפואה
מכה ורפואה המדרש בפרשתנו דורש את הקשר בין הפסוק "ויעש בצלאל את הארון עצי שטים", לבין הפסוק "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות את בנות מואב". כך דרשו1: דבר אחר 'ויעש בצלאל' הדא הוא דכתיב 'כי אעלה ארוכה לך' אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר 'ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה' למה? 'כי מרים הם'. אמר ר' לוי הדור היה מר במעשיו, 'ויצעק […]
"על נטילת ידיים"
"על נטילת ידיים" בפרשת השבוע מופיע הציווי על עשיית הכיור, שממנו רוחצים הכהנים את ידיהם ואת רגליהם.הרב קוק זצ"ל מסביר את עניינו של הכיור – את מקומו ואת תפקידו1: ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח. הטהרה מוכרחת להיות באה מתוך ההשפעה של השכל ושל הרצון. יסוד אור השכל במקורו הוא הדבור האלהי, אשר אוהל מועד הוא נוסד עליו. "אהל מועד אשר אועד לך שמה". והמזבח הוא מקור העלאת הרצון, יסוד ההקרבה, "לרצון לפני ד'". ונתת אותו בין אהל מועד […]
המקום גורם
המקום גורם המדרש הראשון על הפרשה דורש את הפסוק "ועשו לי מקדש"1: 'ויקחו לי תרומה' הדא הוא דכתיב 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו' – אל תעזובו את המקח שנתתי לכם. יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר 'אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף', יש בו זהב, שנאמר 'הנחמדים מזהב ומפז רב'. יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים […]
לאן אתה רץ?
לאן אתה רץ? במדרש תנחומא בפרשת משפטים1 דרשו את הקשר בין סוף פרשת יתרו לתחילת פרשת משפטים: ודיינים צריכין לחמוצי דינייהו (=להיות מתונים בדין) כדדרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמרו רבנן הוו מתונים בדין שנאמר 'לא תעלה במעלות' וסמיך ליה 'ואלה המשפטים', ותנא 'אשר לא תגלה ערותך' וכי ערותן של כהנים מגולות היו והלא כבר נאמר 'ועשה להם מכנסי בד' אלא לומר לך כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יפסעו פסיעות גסות במקדש, כך הזהיר את הדיינים שלא יפסיעו […]
תורה מן השמים
תורה מן השמים אחד מיסודות היהדות המבוסס על פרשת השבוע הוא האמונה בתורה מן השמים.בעיוננו ננסה להעמיק ביסוד זה מכמה היבטים: א. המצוה להאמין בתורה מן השמיםהרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות להרמב"ם1 כותב: שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים והוא אמרו יתעלה 'השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך […]
"ככר הלחם" או "לחם מן השמים"
"ככר הלחם" או "לחם מן השמים"כיצד פינה משה את "ככר הלחם" הראשונה? לאחר שישראל מתלוננים כי הם רעבים ללחם, מבטיח ה'1: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. חז"ל במדרש עמדו על ביטוי מיוחד זה2: דבר אחר 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' הדא הוא דכתיב 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'. בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כל זמן שהספוג בידו פותח ידו אין טיפה יורד קפץ ידו הוא מוריד מים, אבל הקב"ה אינו […]
הכל שפיט…
הכל שפיט… שלש הפרשיות הראשונות של ספר שמות מהוות יחידה אחת, העוסקת בשעבוד מצרים ובדרך כיצד יוצאים ישראל ממצרים.נראה, שכל פרשה עוסקת בצד אחד של העניין:פרשת שמות – עוסקת בתיאור עם ישראל במצרים – שעבודו, הגזירות עליו וכד', וכך היא פותחת: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"1.פרשת וארא – עוסקת בשליחותו של משה על כל מרכיביה: "וידבר אלוקים אל משה … לכן אמור לבני ישראל …"2.פרשת בא – עוסקת בטיפול בפרעה, ובדרך בה הכניע אותו ה' כדי שיוציא את ישראל […]
עם מי עושים שלום?
עם מי עושים שלום? בסיום פרשת שמות אנו קוראים על עיכובים קשים בתהליך גאולתם של ישראל, דבר שמביא את משה לטעון כלפי ה'1: למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. בתגובה לכך מתגלה הקב"ה אל משה בתחילת פרשתנו, ומוסר לו דברים לומר לעם, הכוללים את "ארבע לשונות גאולה"2: לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם […]
שפת האותות
שפת האותות כאשר מביע משה את ספקותיו, האם יאמינו ישראל לדבריו, נותן לו ה' אותות, שיחזקו את אמונתם של ישראל בדבריו1: ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'. ויאמר אליו ה' מה זה בידך ויאמר מטה. ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו. ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו. למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלהי אבתם אלהי אברהם […]
ציפית לישועה
ציפית לישועה? ברכתו של יעקב לבנו דן מסתיימת בפסוק1: לישועתך קיויתי ה'. חז"ל במדרש2 מבארים את עניינו של הפסוק: כך שאלו ישראל לבלעם אימתי תהיה ישועה, אמר להם (במדבר כ"ד) 'אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב'. אמר להם הקב"ה זו היא דעתכם אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבא ישועתי, אלא היו דומים לאביכם שאמר (בראשית מ"ט) 'לישועתך קויתי ה" צפה לישועה שהיא קרובה לכך נאמר (ישעיה נ"ו) 'כי קרובה ישועתי לבא'. פסוק זה מחנך אותנו לציפיה […]
מי גדול ממי
מי גדול ממי? לאחר שנים אחדות של מאבק סמוי, עומדים יהודה ויוסף פנים אל פנים. כל העוצמה הטמונה בכל אחד מהם מופיעה כעת בגלוי.חז"ל, במדרש ובזוהר, מאריכים מאד בתיאור המפגש והשלכותיו השונות, ורואים בו סמל למאבק בין שני כוחות בעם ישראל.מה שהחל כמאבק בין יהודה ליוסף, המשיך לאורך כל ההיסטוריה כשני מהלכים מקבילים שפועלים בעם ישראל. כך נגרם הפילוג במלוכה בין מלכות דוד, שבאה מיהודה, ומלכות ישראל שנשלטה על ידי ירבעם שבא ממנשה, מצאצאי יוסף.היחס בין שני כוחות אלו אינו […]
צא ולמד
צא ולמד! בשיחה זו נדון בשתי דרשות שדרשו חז"ל כפתיחה לפרשת ויצא1: א. 'ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה' רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח (משלי ג') 'אז תלך לבטח דרכך… אם תשכב לא תפחד' 'אז תלך לבטח' – זה יעקב דכתיב 'ויצא יעקב', 'אם תשכב לא תפחד' מעשו ומלבן 'ושכבת וערבה שנתך' – 'וישכב במקום ההוא'.ב. רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכ"א) 'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים' אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני [=למלמדי ולעושי], […]
אם אין (דרך) אז יש (דרך)
אם אין (דרך) אז יש (דרך) כאשר אחי יוסף מחליטים להשאירו בחיים, הם מטילים אותו לבור, אשר כפי שמעידה התורה1: והבור רק אין בו מים. דרשו על כך חז"ל בגמ'2: ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב 'והבור רק אין בו מים' ממשמע שנאמר 'והבור רק' איני יודע שאין בו מים אלא מה תלמוד לומר 'אין בו מים' מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. מהכפילות "רק" – "אין בו מים", מבינים חז"ל […]
מים קרים על נפש עיפה
"מים קרים על נפש עיפה" המדרש בתחילת הפרשה1 דורש את הפסוק: "ויהי מקץ שנתיים ימים": דבר אחר 'בכל עצב יהיה מותר' כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו – היה לו יתרון ממנה. למה? שנטל את בתה. 'ודבר שפתים אך למחסור' על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני והזכרתני' ניתוסף לו שתי שנים שנאמר 'ויהי מקץ וגו". צערו של יוסף באשת פוטיפר הפך ליתרון – כאשר לקח את בתה, ודוקא נסיונו להקל מעל קשייו – גרם לאריכות מאסרו.מהי משמעות הדברים?נראה להסביר את […]
הגאולה לא נתקעה בפקק…
הגאולה לא נתקעה בפקק… או עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה כאשר יעקב ועשו נפרדים, מציע עשו ללכת יחד עם יעקב. עונה לו יעקב1: יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה. חז"ל ראו בפסוק זה ביטוי להבדל בין ישראל לאומות ביחס לדרך התנהלותם בעולם.כך דרשו חז"ל בזוה"ק2: בשעה שאמר עשו 'נסעה ונלכה', נחלק את העולם הזה בינינו, ונשלוט בו יחד. מה אמר יעקב? 'יעבר נא אדוני לפני […]