קטגוריה: גזירה שוה

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י מגילה י"ב (ע"א): בהראותו את עושר כבוד מלכותו אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת. וברש"י ד"ה "בגדי כהונה": שהיו בידו שם בגדי כהן גדול שהביאן (נבוכדנאצר) מירושלים. בהמשך הגמ' (דף י"ד:) מבואר שאסתר הייתה נביאה מן הפסוק "ותלבש אסתר מלכות" ואף שם נלמד הדבר בגזירה שוה. בסוגיין הגזירה השוה מתבקשת שהרי ג"ש היא בתפארת1. על […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י שמות רבה (כ"ז, ה'): "וישמע יתרו"… מה כתיב אחריו "וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר" אף שבמדרש לא נאמר גזירה שוה במפורש נראה שיש כאן גזירה שוה. הנהגת גזירה שוה היא המיזוג בין כוחות שונים להשוותם. יתרו שומע ממשה ומשה שומע ליתרו ליתן את של זה בזה ואת של זה בזה. מקבלים הם דין מן דין ומשוים עצמם זה לזה. נוהגים הם בהנהגת גזירה שוה. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י בראשית רבה (א', ג'): אימתי נבראו המלאכים… רבי חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים הדא הוא דכתיב "ועוף יעופף על הארץ" וכתיב (ישעיהו ו') ובשתיים יעופף. מידת גזירה שוה באה כשממזגין בין שני דברים ומשוים ביניהם. העוף ממזג בעצמו שמים וארץ. כך ביארנו דברי הגמרא בברכות (נ"ו ע"ב): שלוש שלומות הם נהר ציפור וקדירה. הנהר עושה שלום בין טיפות המים הזורמות כולן בדרך אחת. הציפור עושה שלום בין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. (הדוגמה מופיעה גם תחת המידה בנין אב) ראש השנה (ל"ג ע"ב ל"ד ע"א): תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל (ויקרא כה) "והעברת שופר תרועה" אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר "בחדש השביעי" שאין תלמוד לומר "בחדש השביעי" ומה תלמוד לומר "בחדש השביעי" שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה ת"ל "והעברת שופר תרועה" ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל "תעבירו שופר" ואין לי […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י לגזירה שוה וכן ע"פ המבוא לבנין אב – עילוי והגשמת אידיאלים. ראש השנה (ל"ג ע"ב – ל"ד ע"א): תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל (ויקרא כה) "והעברת שופר תרועה" אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר "בחדש השביעי" שאין תלמוד לומר "בחדש השביעי" ומה תלמוד לומר "בחדש השביעי" שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה ת"ל "והעברת שופר תרועה" ומנין שפשוטה לאחריה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י ספרי פנחס (קמ"ב): נם לו ר' יאשיה לפי שהוא אומר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו למה נאמר אם ללמד על התמיד שהוא דוחה את השבת אין צריך שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה ומה ת"ל "במועדו" מופנה להקיש לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו מה מועדו האמור כאן דוחה […]

בבא קמא ע"ח (ע"א): … אי לבכור העברה העברה יליף ממעשר אי נמי נדמה אמרת לא דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור כלאים מבעיא? עי' בתורה שלימה שמות י"ג, י"ב הערה קמ"ז שהביא עשרה לימודים בגזירה שוה זו של "העברה" "העברה". מיוחד הוא הביטוי "והעברת כל פטר רחם לה'", וכבר פרשו רש"י על התורה ע"פ חז"ל, שהעברה הוא מלשון הפרשה. מתאימים הדברים גם ל"יעבור" דמעשר, שכן כל אחד מן הצאן העובר תחת השבט, כבר מופרש הוא […]

הסוגיא עוסקת בגסי הרוח. בפתיחת הסוגיא אומרת הגמרא: אזהרה לגסי הרוח מנין אמר רבא אמר זעירי שמעו והאזינו אל תגבהו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת וכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך וכדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה. מוני המצוות לא הביאו לאו זה במניינם פרט לסמ"ג. אף הסמ"ג לא חשב להביאו ורק גילוי שנתגלה לו בחלומו הביאו למנות לאו […]

"צא ולמד מה ביקש לבן הארמי". מדוע מספרים ביציאת מצרים במה שנאמר בפרשת ביכורים. נראה בע"ה לענ"ד שיש כאן בחינה של גזירה שוה. "והגדת לבנך" "הגדתי היום". ומכאן למדו שזו היא ההגדה. אדם דן ג"ש לקיים תלמודו. המילים המשותפות מלמדות על תוכן שוה. ביכורים, אדם יורד לתוך שדה וראה תאנה שביכרה. אח"כ לוקח אותה אל המקדש אל הכהן ומספר "ארמי אובד אבי וגו'". התאנה קושרת אותנו אל ראשית מטעינו. עם שיצא ממצרים הרי הוא כתאנה שביכרה. הבשיל ויצא למלא את […]

יבמות ק"ד (ע"א): מאי טעמא דרבנן אמר עולא ילפינן רגל רגל ממצורע מה להלן דימין אף כאן דימין. נאמר בחליצה (דברים כ"ה, ט'): ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ונאמר במצורע (ויקרא י"ד, י"ד): ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. מה במצורע רגלו היא רגל ימין אף בחליצה רגלו הוא רגל […]

בזהר בראשית דף ק: (מדרש הנעלם) רבי פנחס פתח קרא, דכתיב (במדבר יז יא) והנה החל הנגף בעם, וכתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', וכתיב ותעצר המגפה, כתיב הכא מהר (שכתוב "הולך מהרה"), וכתיב התם "מהרי שלש סאים", מה להלן קרבן לאשתזבא, אף כאן קרבן לאשתזבא. ועי' בפירוש הסולם שכתב: וילפינן בגזירה שוה בזהר שם מבואר שאברהם ראה שלשה אנשים ניצבים עליו: מהו "עליו" – לעיין בדיניה שדנו את אברהם. יתכן לומר שזה גופא הנסיון של אברהם, […]

נזיר מ"ח (ע"א): מה ת"ל אמו בכהן גדול מופנה להקיש ולדון הימנו גזירה שוה נאמר אמו בנזיר ונאמר אמו בכ"ג מה אמו האמור בנזיר במותם אינו מיטמא אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם אף אמו האמור בכ"ג במותם אינו מיטמא אבל מיטמא לנגעם ולזיבתם. עי' בתוד"ה "ולאמו": נראה דעיקר קרא לנגעם איצטריך דס"ד אמינא דמצורע חשיב כמת ולזיבתם נקט אגב נגעם. ולפי דברי הכוזרי במאמר שני פיס' ס': ייתכן כי הצרעת והזיבות תלויות בטומאת המת, כי המוות הוא ההפסד הכללי לגוף, […]

שקלים פ"א ה"א: רבי טבי רבי יאשיה בשם כהנא נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן א"ר יונה שבק רבי טבי ראשה דמתניתא ואמר סופה דל כן כהדא דתני זאת עולת חדש בחדשו יכול יהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל בחדשו לחדשי \{השנה\} בחודש א' הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין […]

חגיגה פ"א ה"ב (ד:): א"ר לעזר נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף כאן שלמים. נאמר שמחה ושמחת בחגך ונאמר שמחה בשלמים וזבחת שלמים "ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" (דברים כ"ז, ז') א. שלמים ראויים להיות נלמדים בג"ש שהרי עושה שלום בין הגוף – החומר, לבין הקדש – הרוח והנשמה, כג"ש שהיא בת"ת העושה שלום בין ימין לשמאל חסד וגבורה. ב. "ושמחת לפני ה' אלוקיך" – ארץ ישראל מקום השמחה (עי' בזהר ח"ג קי"ח:) […]

בבא קמא מ"ה (ע"ב): משנה קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי ר"מ רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה ר"א אומר אין לו שמירה אלא סכין: גמרא מאי טעמא דר"מ קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ואמר רחמנא תם ניחייב דניבעי ליה שמירה פחותה הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנבעי ליה שמירה מעולה ויליף נגיחה לתם נגיחה למועד ר"י סבר סתם שוורים […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר ולמידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י גמרא ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ו: מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה ר' לא בשם ר' ינאי מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת מאי טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן בבית דין הכתוב מדבר […]

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת. בזהר ברע"מ פרשת חוקת (קפ"א): פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום וגו', אסור לחרוש בשבת חרישה דשור, דאתמר (תהלים קכט ג) על גבי חרשו חורשים, ושכינתא תתאה איהי "פרה אדומה" מסטרא דגבורה: "תמימה" מסטרא דחסד, דאיהו דרגא דאברהם, דאתמר ביה (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים: "אשר אין בה מום", מסטרא דעמודא דאמצעיתא, "אשר לא עלה עליה עול" […]

זהר בראשית ס"ד: אמרו רבי יוסי ורבי חייא, קב"ה אתקין אורחא קמן, זכאין אינון דמשתדלי באורייתא, אתו נשקוהו, קרא עליה רבי יוסי (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. כד מטו בי חקל יתיבו, אמר ההוא בר נש, מאי שנא דכתיב (בראשית יט כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו', ומאי שנא בטופנא דכתיב אלהי"ם אלהי"ם בכל אתר (אמאי), ולא כתיב וה' (בכלא) אלא תנינן, בכל אתר דכתיב וה' הוא ובית דינו, אלהי"ם סתם דינא בלחודוי, […]

ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (דף ט.), במעשה רבי יהושע ובן זומא שנפגשו בדרך ובתשובתו לר' יהושע אומר בן זומא: מסתכל הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח נאמר כאן ריחוף (במעשה בראשית נאמר ורוח אלוקים מרחפת על פני המים) ונאמר להלן (דברים לב) כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף מה ריחוף שנאמר להלן נוגע ואינו נוגע אף ריחוף שנאמר כאן נוגע ואינו נוגע. להבין הדרשה ולהבין השימוש בגזירה שוה נתבונן נא בדברי הרב קוק […]

מועד קטן ט"ו (ע"א): מצורע מהו בתפילין תא שמע והצרוע לרבות כהן גדול בגדיו יהיו פרומים שיהו מקורעים וראשו יהיה פרוע אין פריעה אלא גידול שער דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד מה הוייה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף הוייה בראש דבר שחוץ מגופו מאי לאו אתפילין אמר רב פפא לא אכומתא וסודרא. עי' שו"ע או"ח סימן ל"ח שנפסק שמצורע אינו מניח תפילין, ודרשת ר"ע עיקרית גם להלכה. גם דברי רב פפא אינם […]