רב: הרב יהושע ויצמן

מכות י"א (ע"ב) אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה. נראה שלצאת מעיר מקלט צריך כח גדול של רחמים יותר מאשר לא לגלות לעיר מקלט. אם מותו של כהן גדול מהווה כפרה ושפע של רחמים עד כדי יציאת רוצח בשוגג מעיר מקלטו, קל וחומר שמותו יהיה כפרה ושפע רחמים על מי שעדיין לא גלה, ויחסוך ממנו הגלות. הגלות היא בחינה של ענש ומיתת כהן גדול היא המכפרת. אכן אם נבין שהגלת […]

בבא קמא ע"ח (ע"א): … אי לבכור העברה העברה יליף ממעשר אי נמי נדמה אמרת לא דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור כלאים מבעיא? עי' בתורה שלימה שמות י"ג, י"ב הערה קמ"ז שהביא עשרה לימודים בגזירה שוה זו של "העברה" "העברה". מיוחד הוא הביטוי "והעברת כל פטר רחם לה'", וכבר פרשו רש"י על התורה ע"פ חז"ל, שהעברה הוא מלשון הפרשה. מתאימים הדברים גם ל"יעבור" דמעשר, שכן כל אחד מן הצאן העובר תחת השבט, כבר מופרש הוא […]

בכמה מצוות הזכרנו משמעות מצוות בכור, מעשר שני ומעשר בהמה ואף החרם נזכר. אלו המצוות המסיימות את ספר ויקרא: בכור, חרם, מעשר שני ומעשר בהמה. בכור1 מבטא היות ישראל בכור הקב"ה "בני בכורי ישראל" והבכורות נועדו לעבודת ה' על כן הבכור נאכל לכהנים עובדי ה'. כל ישראל בחי' בכורות ומתגלה הדבר בבכוריהם באדם ובבהמה מצד שייכות לכהנים. החרם2 מבטא שייכות מוחלטת של האדם וממונו להשי"ת. הדבר מתגלה כשאדם מחרים רכושו לה' שאז מאבד הוא את שלילתו המוחלטת של הרכוש "לא […]

קידושין ל"ו: משנה …והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים גמרא …אלא הזאה דבן עוף דאתיא בק"ו מבן צאן ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין שיקבע לו להזאתו. הבדל יסודי יש בין צאן לבין עוף. בן צאן שחיטתו כשרה בזר וכל הפעולות נעשות בכלי והבהמה נמצאת במקומה והכהן מקבל הדם וזורקו. בבן עוף נעשית ביד כהן בעצמו ואינו עוזב את העוף. העוף נמצא בידיו כל זמן העבודה. יש […]

מכות דף י' (ע"ב) רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים. בלימוד פרשת רוצח הבין רבי חמא בר חנינא שיש למצוא הנהגת הרחמים בפרשה זו שכולה דין. אכן מצא רחמים בפרשה במה שאמרה תורה "תכין לך הדרך" שיש להקל על הרוצח, בברחו לעיר מקלט, ומכאן ק"ו שהתורה מכינה הדרך לצדיקים להגיע למחוז חפצם הרוחני. זאת מצא בפסוק "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים […]

קידושין ל"ח (ע"א): תניא ר"ש בן יוחי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ והוא הדין שינהגו ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן אינו דין שינהגו בין בארץ בין בחוץ לארץ והוא הדין לערלה בשתים. מלשונו של רשב"י משמע שיש משהו שמאחד את שלש המצוות הללו, ולא רק מונה אותם כרוכל […]

סנהדרין מ' (ע"ב) – מ"א (ע"א): אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה אטו בראייה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר אם אינו ענין לכרת תנהו ענין למלקות דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדיין הוא מזיד דבי רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש דבי רבי תנא על דבר אשר ענה על עסקי […]

זהר פרשת אחרי מות (דף ע"ג): רבי שמעון פתח, (שמות יב מג) זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, וכתיב וכל עבד איש וגו', וכתיב (שם מה) תושב ושכיר לא יאכל בו, ומאי פסחא דאיהו בשרא למיכלא, על דאתרמיז במלה קדישא אסיר לכל הני למיכל ביה, ולמיהב להו למיכל עד דאתגזרו, אורייתא דהיא קדש קדשים (דקודשייא), שמא עלאה דקודשא בריך הוא, על אחת כמה וכמה. נראה בביאור הק"ו על פי האר"י1 שחלק מעולם מונהג בדין וחלק ברחמים – […]

סנהדרין ס' (ע"א) עומדין מנלן אמר רבי יצחק בר אמי דאמר קרא ואהוד בא אליו והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא והלא דברים קל וחומר ומה עגלון מלך מואב שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי עמד ישראל ושם המפורש על אחת כמה וכמה. עי' רמח"ל בספר אדיר במרום (דף ק"כ) על הביטוי באידרא: בגולגלתא יתבין תריסר אלפי רבוא עלמין וכו' זו לשונו: … והם ד' דברים שיש במצב האדם, עמידה, […]

במשנה ובתלמוד הבבלי, בפשטות, נשיכה היא תולדה דקרן ובעיטה תולדה דקרן. מתוך כך תם משלם חצי נזק מגופו ומועד נזק שלם מן העליה. הלימוד של דין זה הוא במידת בנין אב. מה קרן כוונתה להזיק אף נשיכה ובעיטה כוונתן להזיק. בסוגיא דריש בבא קמא משמע שברקע יש דעה אחרת הסוברת שנשיכה תולדה דשן היא. א. עצם השאלה אם תולדותיהן כיוצא בהן או לא, מלמדת על צד שנשיכה תולדה דשן ומשלם חצי נזק. כך נראה לבאר את דברי הרי"ף התמוהין בביאורו […]

סנהדרין נ"ב (ע"ב): קטל עבדא בסייף בר חורין בחנק הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למאן דאמר חנק חמור מאי איכא למימר נפקא ליה מדתניא ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסייף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. מי שהורג עבד עבירתו קלה ממי שהורג […]

קידושין נ"ה (ע"א): לחולין אימר דשמעת ליה לרבי מאיר בקדשי קדשים בקדשים קלים מי שמעת ליה א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה קל וחומר קדשי קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן איתמר נמי אמר ר' חמא בר' עקיבא אמר רבי יוסי בר' חנינא אומר היה ר"מ הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים קל וחומר קדשי קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן. ריטב"א שם: אימור דשמעת לה לרבי מאיר בקדשי קדשים פירוש דסתם […]

במדבר פרק ו' (י"ט): (טו) וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם. (טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עלתו. (יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו. (יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. (יט) ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד […]

קידושין י"ד: ובמיתת היבם – מנלן ק"ו ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה יבמה שהיא בלאו לא כל שכן מה לאשת איש שכן יוצאה בגט תאמר בזו שאינה יוצאה בגט הא נמי יוצאה בחליצה אלא מה לאשת איש שכן אוסרה מתירה אמר רב אשי הא נמי אוסרה מתירה יבם אוסרה יבם שרי לה. וכתב בתוס' הרא"ש בהמשך הגמ' שביקשה ללמוד שתהא אישה יוצאה בחליצה בק"ו מיבמה שאינה יוצאה בגט "זו שיוצאה בגט אינו דין שתצא בחליצה?" ולא שייך […]

קידושין י' (ע"ב): תא שמע וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שלח לו ואתה אי אתה אומר כן מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה לדרוש בקל וחומר אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילתה בתרומה זו שביאתה מאכילתה בתרומה אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. כמה […]

סנהדרין ע"ד (ע"א): תניא רבי שמעון בן יוחי אומר העובד עבודת כוכבים ניתן להצילו בנפשו מקל וחומר ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כל שכן וכי עונשין מן הדין קא סבר עונשין מן הדין. רוצח הוא פגם הדיוט שפוגע בנפש מישראל. יש להוסיף שיש בפרשת רוצחים אפי' בחינה של מידת הרחמים. כך אומרת הגמ' במכות י' (ע"ב): רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים […]

קידושין כ' (ע"ב): בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמר מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין אף האי נמי אינו נגאל לחצאין או דילמא היכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי א"ל ממדרשו של ר"ש נשמע שלוה וגואל וגואל לחצאין דתניא אם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין אמר ר"ש מה טעם לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע […]

קידושין ל"ג (ע"ב): איבעיא להו מהו לעמוד מפני ספר תורה ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי קל וחומר מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן. והקשו ראשונים ואחרונים מהגמרא במסכת מכות כ"ב (ע"ב): אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה. וכמה תירוצים נאמרו בענין1 ועדיין אין הדברים מיושבים. נראה ששתי הסוגיות משלימות זו את זו. הן כך למדנו בתנא דבי אליהו פרק י"ד: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם […]

נדרים ס"ז (ע"א): ואין צריך לומר שקיים אחד מהן: למה לי למיתנא השתא יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום קיים אחד מהן למה לי צריכא למיתני כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה קא משמע לן דמפירין שניהם בבת אחת. ראשונים רבים שאלו מה ענין סוגייתנו ששאלו למה לי למתנא והלא אין דרך הגמרא לשאול מעין זה בדברים ש"זו" ואין צריך לומר "זו". תשובת הר"ן […]

במשנה (סוטה ז' ע"א) אמרו: משנה כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה. ובגמרא אמרו: תניא רבי יהודה אומר בעלה נאמן מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל שכן ורבנן היא הנותנת נדה דכרת חמירא ליה ומהימן סוטה דלאו לא חמירא ליה ולא מהימן ורבי יהודה מק"ו מייתי לה והא רבי יהודה מקראי מייתי לה דתניא והביא […]