חולין קכ"ט (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
חולין קכ"ט (ע"ב): דתניא אמר ר' אליעזר שמעתי שאבר מן החי מטמא אמר לו ר' יהושע מן החי ולא מן המת וקל וחומר ומה חי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא, מת שהוא טמא לא כל שכן כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הכא נמי כל דכן אמר ליה כך שמעתי. עי' תורת החיים. נראה שאכן בתחילה הבין ר' יהושע שרבי אליעזר שמע רק שאבר מן החי מטמא ומעצמו פסק שאבר מן המת […]
כריתות כ"א (ע"א) – לימוד מכלל ופרט וכלל
כריתות כ"א (ע"א): אמר מר כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בה איסור והיתר ויש בהן מין בשר אף כל דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה וכו' נראה שההנהגה של דם היא ממש בחי' כלל ופרט וכלל, שהדם בכללותו בלב ומשם מתפרט לאיברים וחוזר להתכלל בלב. זה בחי' כללא קמא וכללא בתרא שוין אבל בדם י"ל שכללותו בכבד שהוא משכן הנפש והדם הוא הנפש, ומשם […]
מנחות פ"ד (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
מנחות פ"ד (ע"ב): קרבן ראשית שתהא ראשית לכל המנחות וכן הוא אומר בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם אין לי אלא חדשה של חטים חדשה של שעורים מנין תלמוד לומר חדשה חדשה אם אינו ענין לחדשה של חיטין תנהו ענין לחדשה של שעורים ומנין שתהא קודמת לביכורים תלמוד לומר וחג שבעות תעשה לך בכורי קציר חטים ואין לי אלא בכורי קציר חטים קציר שעורים מנין ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה ואין לי אלא שתזרע עלו מאליהן מנין תלמוד […]
בבא קמא ס"ג (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא ס"ג (ע"ב): תנן התם היכן פקדוני אמר ליה אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה על פי עצמו משלם קרן וחומש ואשם היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם קתני מיהא בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל אבל בטוען טענת אבד לא משלם תשלומי כפל ואפי' טוען טענת גנב בשבועה הוא דמשלם תשלומי כפל אבל שלא בשבועה […]
שבת קי"ג (ע"ב) וזבחים ק"ב (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
שבת קי"ג (ע"ב): ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם, אמר רבי אלעזר: רמז רמז לה; עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב ביה הלם, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני ה' ומי ביתי כי הבאתני עד הלם. ובמהרש"א ביאר: דמלת הלום הוא מיותר דלא הל"ל לה אלא גשי ואכלת מן הלחם אלא דרמז לה שמלכות בית דוד יצא ממנה דכתיב כי הביאתני עד הלום וע"ש הראוי למלכות בית דוד כתר הולמתו כדאמרי' פ' כל […]
ירושלמי שבת פ"א (ה"א) – לימוד מגזירה שוה
ירושלמי שבת פ"א (ה"א): מנין למעלה מי' שהיא רשות אחרת. ר' אבהו בשם רשב"ל ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת. אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת. וארון לא תשע טפחים הוא. דבית ר' ינאי אמרו בכפורת טפח. משמעות עמוקה יש לה לגזירה שוה זו שמשוה את הדיבור בהר סיני שהיה מן השמים, לדיבור במשכן מעל הכפורת מבין שני […]
קידושין ע"ז (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
קידושין ע"ז (ע"א): ישראל שנשא חללה: מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות אלא מעתה בתו של כ"ג תישתרי מי כתיב בנו זרעו כתיב לא יחלל זרעו בעמיו בת בנו תישתרי כתיב לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא בתו פסולה אף בנו בתו פסולה בת בתו תיתסר אם כן גזירה שוה מאי אהני ליה. […]
קידושין ע"ז (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
קידושין ע"ז (ע"ב): זונה למה נאמרה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין. איסורי כהן גדול בזונה בא משום קישורו אל הקדש העליון. אצל כהן גדול, המשכיות הדורות, היא המובילה ומכוונת את היצר והתאווה. על כן אם אישה שנבעלה בלא קידושין, בפסולי חיתון, והיצר היה מנותק מהמשכיות הדורות בקדושה, ואינו אלא התפרצות תאוה מנותקת מן האידיאל, אישה כזו אינה יכולה להתחבר חיבור גמור לכהן גדול. הקשר עימה אינו אלא חילול הקדש וניתוקו מן […]
חולין קי"ח (ע"א) – לימוד מקל וחומר
חולין קי"ח (ע"א): מיד אתי ומה יד שאינה מגינה מכנסת ומוציאה שומר לא כ"ש. שומר לפרי הוי פרי, שכן כך הוא בטבע, שיש שומרים כמו קליפה וכד' ששומרת על הפרי לעומת זאת יד הוא לצורך האדם ואינו לצורך הפרי בטבעו. מבחינת "קל" ו"חומר", כיון שבטומאה עסקינן הרי שה"יד" הוא ה"קל", שאינה מחוברת כל כך לפרי, ואעפ"כ מכניסה ומוציאה הטומאה אל הפרי ומן הפרי, קל וחומר ל"שומר", שהוא חלק מן הפרי שיכניס ויוציא. וכך נאמר על שומר (ילק"ש דברים פרק ד' […]
זבחים כ"ב – לימוד מקל וחומר
זבחים כ"ב (ע"א – ע"ב): אמר ריש לקיש: מי מקוה כשירים למי כיור. למימרא, דלא מים חיים נינהו, והתניא: במים – ולא ביין, במים – ולא במזוג, במים לרבות שאר מים, וק"ו למי כיור; מאי ק"ו למי כיור? לאו דמים חיים נינהו! לא, (לקדוש) דקדיש. וקדישי מעליותא היא? והא תנא רבי שמואל: מים שאין להם שם לווי, יצאו מי כיור שיש להם שם לווי! אלא לאו דראויין למי כיור, אלמא מים חיים נינהו! תנאי היא, דאמר ר' יוחנן: מי כיור […]
קידושין ע"ז (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
קידושין ע"ז (ע"ב): זונה למה נאמרה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין. איסורי כהן גדול בזונה בא משום קישורו אל הקדש העליון. אצל כהן גדול, המשכיות הדורות, היא המובילה ומכוונת את היצר והתאווה. על כן אם אישה שנבעלה בלא קידושין, בפסולי חיתון, והיצר היה מנותק מהמשכיות הדורות בקדושה, ואינו אלא התפרצות תאוה מנותקת מן האידיאל, אישה כזו אינה יכולה להתחבר חיבור גמור לכהן גדול. הקשר עימה אינו אלא חילול הקדש וניתוקו מן […]
בבא קמא ה' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא (ה' ע"א): אלא לרבי חייא ורבי אושעיא אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן מאי ניהו אמר רבי אבהו כולן כאבות לשלם ממיטב מאי טעמא אתיא תחת נתינה ישלם כסף ופרש"י: תחת נתינה כו' – דבכולהו כתיב או תחת וגמרינן תחת תחת משור מועד דכתיב ביה שור תחת השור מה התם ממיטב דגמר משן ורגל דכתיב ביה מיטב שדהו אף כאן מיטב שאם בא לשלם קרקע לניזק בשביל הזיקו מגביהו מן העידית או נתינה וגמר נתינה נתינה משור שנגח את […]
זבחים ק"ג (ע"א) – לימוד מקל וחומר
זבחים ק"ג (ע"א) במשנה: עורות קדשי קדשים לכהנים, קל וחומר, ומה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה, קדשי קדשים שזכו בבשרה אינו דין שיזכו בעורה, אין מזבח יוכיח, שאין לו עור בכל מקום. הכהנים זוכים גם בדבר של אכילה – בבשרה – וגם בדבר שאינו לאכילה אלא לשימוש אחר – בעורה. אבל מזבח אין בו אלא אכילה בלבד ועל כן עור הבהמה אינו שייך למזבח כלל ו"אין מזבח יוכיח" כך יש להבין גם את הברייתא לקמן בעמוד ב'. מה […]
בבא קמא י"ז (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא י"ז (ע"א): אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר "אשריכם זורעי" ואין זריעה אלא צדקה שנאמר "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד" ואין מים אלא תורה שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב "בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור" וזוכה לנחלת יששכר דכתיב "יששכר חמור גרם". כיון שדברי הגמרא […]
ברכות י"ד (ע"א) – לימוד מקל וחומר
ברכות י"ד (ע"א): בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק אמרינן קל וחומר קריאת שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא או דלמא פרסומי ניסא עדיף אמר ליה פוסק ואין בכך כלום. נראה לבאר הקל וחומר על פי הרמ"ע מפאנו שבאר מידת קל וחומר, שאם בכתר שהוא קל אסרו להתבונן בו, קל וחומר לעילת העילות, שאסורה ההתבוננות. מזה נאמר, שאם היה מותר להתבונן בעילת העילות, קל וחומר שהיה מותר להתבונן בכתר. כך גם כאן, ק"ש […]
חולין קל"א (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
חולין קל"א (ע"א): ארבע מתנות שבכרם… אחריך זו שכחה פאה גמר אחריך אחריך מזית דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ותנא דבי ר' ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו. כתוב בכרם (דברים כ"ד, כ"א): כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה. ולמדו אחריך זו שכחה, ופאה ילפינן מג"ש "אחריך" "אחריך", כרם מזית שבו נאמר לא תפאר אחריך והכוונה לפאה. עי' בתוס' ד"ה גמר "אחריך" "אחריך" שזו ג"ש שאינה מופנה שהרי למדו "אחריך – זו שכחה" ותירצו שני […]
זבחים י' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
זבחים י' (ע"א): אלא אמר רב אשי הכי קאמר ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר לזרוק דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול [שחטו ע"מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול. שינוי בעלים קל הוא משינוי קדש שהרי שחטו שלא לשם בעלים כשר ושחטו שלא לשמו אלא לשם קרבן אחר פסול אם כיון ששחטו על מנת לזרוק דמו לשם פלוני פסול, ק"ו ששחטו על מנת לזרוק […]
בבא קמא ל"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא ל"ח (ע"א): מאי דרב מתנה דא"ר מתנה עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום עמד והגלה אותם מעל אדמתם ומאי משמע דהאי "ויתר" לישנא דאגלויי הוא? כתיב הכא "ויתר גוים" וכתיב התם "לנתר בהן על הארץ" ומתרגם לקפצא בהון על ארעא. הלשון "כתיב הכא" ו"כתיב התם" מרמזת היא ללימוד במידת גזירה שוה. נראה שהשימוש במידת גזירה שוה בא משום מיתוק הדין. אומה שאינה מקיימת שבע מצוות בני נח לכאורה […]
זבחים פ"ו (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
זבחים פ"ו (ע"א): דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר לו יהיה בעולה, ונאמר לו יהיה באשם, מה אשם – עצמותיו מותרין, אף עולה – עצמות מותרין. מופני, דאי לא מופני, איכא למיפרך: מה לאשם שכן בשרו מותר, לו יהיה יתירא כתיב. עצמות בענין אכילתן נמצאות בין בשר לבין עור. הבשר נאכל ועצמות אינן נאכלות ומ"מ יש להן שייכות לאכילה, עור לגמרי אינו נאכל. גם במזבח עצמות נאכלות ואילו עור אינו שייך למזבח כלל. בעולה, עור העולה, הוא מתנה לכהן […]
בבא קמא מ' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא מ' (ע"א): מאי טעמא דרבנן נאמרה שיתה למטה ונאמרה שיתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק. ופרש"י: נאמרה שיתה למעלה – לענין דמי ולדוות "כאשר ישית עליו בעל האשה". ונאמרה שיתה למטה – במועד שהמית "אם כופר יושת עליו". ב"דניזק שיימינן" מדגיש את הצורך למלא חסרונו של הניזק. גם אם אמרינן "כופרא כפרה" מכל מקום הכפרה תהא בזה שמשלמים לניזק את חסרונו. לעומת זאת "בדמזיק שיימינן" מדגיש את הצורך של המזיק בפדיון נפשו, כאילו חייב הוא בעצמו […]