המאגר התורני – חיפוש מתקדם

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. מהדורה קמא של הלימוד. למהדורה תניינא לחץ כאן.   המשנה במגילה אומרת (פ"ב מ"א): קראה על פה לא יצא והגמ' (י"ח:) אומרת: קראה על פה לא יצא: מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתב זאת זכרון בסֵפֵר מה להלן בסֵפֵר אף כאן בסֵפֵר וממאי דהאי זכירה קריאה היא דלמא עיון בעלמא לא סלקא דעתך (דכתיב) זכור יכול בלב כשהוא אומר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. מהדורה קמא של הלימוד. למהדורה תניינא לחץ כאן. קידושין פ"ב (ע"ב): תניא ר"ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ערכין (ל' ע"ב): ואין לי אלא עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים שנגאל וידו על העליונה נמכר לישראל מנין ת"ל (ויקרא כה) שכיר (דברים טו) שכיר לגזירה שוה גזירה שוה "שכיר" "שכיר" שנאמרה בעבד עברי הנמכר לגוי ובעבד עברי הנמכר לישראל מתאימה לענין שאמר האר"י בגזירה שוה שבאה למזג ולערב שתי בחינות. אכן הגמרא בערכין ל: לומדת שתי בחינות בעבד עברי האחת "כי טוב לו עמך" שזו בחינת […]

פסחים ח' (ע"ב): כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד) ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה והלא דברים ק"ו ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין בני אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה. ופרש"י ד"ה "כלפי שאמרה תורה": מתוך שאמרה תורה כך אנו למדים שהבטיחו הכתוב שלא יוזק ממונו וכל שכן גופו דאין דרכו לזוק דאדם אית ליה מזלא ואינו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. ירושלמי מגילה פ"א ה"א כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בחמשה עשר ר' אבהו דרש ישיבה ישיבה מה ישיבה שנאמר להלן מימות יהושע בן נון אף ישיבה שנאמר כאן מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בי"ד ר' […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ הרמ"ע מפאנו. שבת ק"ח (ע"א): מנין למילה שבאותו מקום? נאמר כאן "ערלתו" ונאמר להלן "ערלתו" מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי. הרמ"ע מפאנו כתב בביאור גזירה שוה: גזרה שוה והיא פעולת התפארת הגוזר ומסרס הקלפות בכח עליון כי הוא מכריע למעלה בין חכמה ובינה להשואת מדותיהן ליתן את האמור של זה בזה. כוחה של ספירת התפארת היא בגזירת הקליפות שהיא בחי' שבירת המחסומים המפריעים להשוות […]

עירובין ס"ז (ע"א): מת נכרי בשבת מהו אליבא דמאן דאמר שוכרין לא תיבעי לך השתא תרתי עבדינן חדא מיבעיא אלא כי תיבעי לך אליבא דמ"ד אין שוכרין תרתי הוא דלא עבדינן הא חדא עבדינן או דילמא לא שנא אמר ליה אני אומר מבטלין והמנונא אמר אין מבטלין: אף כאן, אם במקום שיש נכרי הקלו חכמים לשכור רשות נכרי ואח"כ לבטל רשות אחד לחבירו שזה "תרתי עבדינן" על מנת שאפשר יהיה לאחד לטלטל מבית לחצר שאף זה ממידת החסד הבאה להקל, […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י מגילה י"ב (ע"א): בהראותו את עושר כבוד מלכותו אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת. וברש"י ד"ה "בגדי כהונה": שהיו בידו שם בגדי כהן גדול שהביאן (נבוכדנאצר) מירושלים. בהמשך הגמ' (דף י"ד:) מבואר שאסתר הייתה נביאה מן הפסוק "ותלבש אסתר מלכות" ואף שם נלמד הדבר בגזירה שוה. בסוגיין הגזירה השוה מתבקשת שהרי ג"ש היא בתפארת1. על […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י שמות רבה (כ"ז, ה'): "וישמע יתרו"… מה כתיב אחריו "וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר" אף שבמדרש לא נאמר גזירה שוה במפורש נראה שיש כאן גזירה שוה. הנהגת גזירה שוה היא המיזוג בין כוחות שונים להשוותם. יתרו שומע ממשה ומשה שומע ליתרו ליתן את של זה בזה ואת של זה בזה. מקבלים הם דין מן דין ומשוים עצמם זה לזה. נוהגים הם בהנהגת גזירה שוה. […]

עירובין ס"ז (ע"א): בעא מיניה רב חסדא מרב ששת שני בתים משני צידי רשות הרבים ובאו נכרים והקיפום מחיצה בשבת מהו אליבא דמאן דאמר אין ביטול רשות מחצר לחצר לא תיבעי לך השתא דאי בעו לערובי מאתמול מצו מערבי אמרת אין ביטול רשות מחצר לחצר הכא דאי בעו לערובי מאתמול לא מצו מערבי לא כל שכן כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר התם דאי בעו לערובי מאתמול מצו מערבי בטולי נמי מצי מבטל אבל הכא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י בראשית רבה (א', ג'): אימתי נבראו המלאכים… רבי חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים הדא הוא דכתיב "ועוף יעופף על הארץ" וכתיב (ישעיהו ו') ובשתיים יעופף. מידת גזירה שוה באה כשממזגין בין שני דברים ומשוים ביניהם. העוף ממזג בעצמו שמים וארץ. כך ביארנו דברי הגמרא בברכות (נ"ו ע"ב): שלוש שלומות הם נהר ציפור וקדירה. הנהר עושה שלום בין טיפות המים הזורמות כולן בדרך אחת. הציפור עושה שלום בין […]

מכילתא משפטים (פרשה ט') על הפסוקים (שמות, כ"א, כ"ו-כ"ז) "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו. ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו" אבל אם היה רבו רודהו והפיל את שנו וסימא את עינו או אחד מאבריו שהם ראשין וגלויים, הרי זה קונה עצמו ביסורין. והרי דברים קל וחומר, מה אם מידי בשר ודם קונה עצמו ביסורין, קל וחומר מידי שמים. וכן הוא אומר יסור יסרני יה (תהלים […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. (הדוגמה מופיעה גם תחת המידה בנין אב) ראש השנה (ל"ג ע"ב ל"ד ע"א): תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל (ויקרא כה) "והעברת שופר תרועה" אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר "בחדש השביעי" שאין תלמוד לומר "בחדש השביעי" ומה תלמוד לומר "בחדש השביעי" שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה ת"ל "והעברת שופר תרועה" ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל "תעבירו שופר" ואין לי […]

ארבעה לימודים יש לתחיית המתים וכולם במידת קל וחומר. בודאי דברים בגו. האחד בסנהדרין צ' (ע"ב): שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה קל וחומר מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה. ובהמשך בצ"א (ע"א): אמרה ליה ברתיה שבקיה ואנא מהדרנא ליה שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט […]

עירובין נ"ד (ע"ב): א"ר אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים מקל וחומר ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה מפי הגבורה כך הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה. ק"ו דומה מצאנו בריש ספרא (א', ט'): ומה היו הפסקות משמשות? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. והלא דברים קל וחומר: מה מי שהוא שומע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט הלומד מן ההדיוט. ועי' […]

סנהדרין פ"ה (ע"א): והכי קתני ומה במקום מצוה שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו שלא במקום מצוה שאינו מצוה להכותו אינו דין שמצוה שלא להכותו. במקום מצוה היינו שמצוה להכותו ל"ט מלקות על פי בית דין, והרי הוא מונהג במידת הדין, ואעפ"כ אמרה תורה לא תוסיף להכותו, וחסה עליו ומנהיגה אותו במידת הרחמים, קל וחומר למי שאין מצוה להכותו כלל והרי מלכתחילה מונהג במידת הרחמים, בין אם הוא בנו בין אם הוא אחר.

ספרא פ"א (ה"ט): והלא דברים קל וחומר מה מי שהוא שומע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט הלומד מן ההדיוט נראה שבלימוד זה הקל שהוא חסד הוא בבחינה של חיבור ודבוק והחמור שהוא דין הוא בבחינה של פירוד בין הדברים. ומה אם משה שהיה מחובר ודבוק ברבונו של עולם פה אל פה ופנים אל פנים, ואף על פי כן צריך הוא את הרווח להתבונן בין פרשה לפרשה ולא […]

בבא בתרא קנ"ו (ע"ב) – קנ"ז (ע"א): משנה רבי אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין מפני שאין יכול לכתוב אבל לא בחול רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול: גמרא מתני' מני רבי יהודה היא דתניא רבי מאיר אומר ר' אליעזר אומר בחול דבריו קיימין מפני שיכול לכתוב אבל לא בשבת רבי יהושע אומר בחול אמרו וקל וחומר לשבת כיוצא בו זכין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. עירובין י"ט (ע"א): אמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון שנאמר (שיר השירים ו) כפלח הרמון רקתך ואמר ר"ש בן לקיש אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך שאפי' ריקנין שבך מליאין מצות כרמון עאכ"ו דברי ריש לקיש תמוהים לכאורה. מזבח הזהב […]

בבא בתרא קנ"ג: ההוא מתנתא דהוה כתב בה כד הוה קציר ורמי בערסיה ולא כתב בה ומגו מרעיה איפטר לבית עולמיה אמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו אמר ליה אביי השתא ומה ספינה שרובן לאבד נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים חולין שרוב חולין לחיים לא כל שכן. וכן פסק הרמב"ם כאביי זו לשונו (הלכות זכיה ומתנה פ"ח, הכ"ז): מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמתוך החולי הזה שצוה בו מת ואין העדים מצויין לשאול להם אע"פ שהרי […]