סוג מדיה: טקסט

יומא ע"ד (ע"ב): דבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה להלן ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון. וברש"י: ונאמר להלן עינוי – ויענך וירעיבך (דברים ח): הפסוק בשלמותו בדברים פרק ח', ג': ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. הפסוק בא לבאר כי אכילת האדם, אינה רק האכילה הגופנית, האדם ניזון מהכח שנתן לו הקב"ה […]

יבמות ז' (ע"א): דתניא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו' כיצד והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו והלא שלמים בכלל קדשים היו ולמה יצאו להקיש אליהן ולומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית. בהנהגת מידה זו של דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כולו יצא כתב האר"י שהיא הנהגת הבריאה, וזה לשונו: … והנה זו הנהגת תחלת בריאתו […]

מגילה ז' (ע"ב): דתניא רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות. כל הכריתות בכלל אחד היו ויצאה אחותו להיות בענש כרת בלבד בלא מלקות על הלאו, וללמד על הכלל שכל כרת לא נענש אלא על הלאו. הנהגת "כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד" מתבארת בדברי האר"י שהיא הנהגת הבריאה שבתחילה היו ד"ו פרצופין ויצאה הנוקבא מן הכלל שהיא התפארת1. אחותו מבטאת תהליך זה שהרי בתחילה היו בהכרח נישואי אח ואחות, ואז בחי' […]

כך הוא לשון ספר בית אלקים להמבי"ט (שער היסודות פרק י"ב): התורה כולה מבראשית ועד לעיני כל ישראל הוא מקובל אצלנו כי היתה סדורה לפניו יתברך כך קודם שנברא העולם באלפיים שנה. ונראה שהיתה כתובה לפניו ית' אות סמוך לאות שלאחריה מבי'ת בראשית עד למ"ד לעיני כל ישראל בלי הפסק תיבות ופרשיות אלא כולה כתיבה אחת. ודומה לזה כתב הגר"א בביאורו לגמ' בבא בתרא על שמונה פסוקים אחרונים שבתורה, שהקב"ה אומר ומשה כותב בדמע: וי"ל כי זה וזה (דעת ר' […]

פסחים קט"ז (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין. דין סורר ומורה אינו חל כשהאב הוא סומא, שנאמר "בננו זה", שאביו ואמו רואים אותו. מכאן לומדים על דין "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה" שאף הוא אינו חל באב סומא שכן גם אצלו נאמר "זה". גם כדי להוכיח את הבן הסורר וגם כדי לספר לבן החכם או התם צריך לראותם. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים ק"כ (ע"א): תניא כוותיה דרבא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות מאי טעמא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. עיין מה שכתבנו במכילתא בא (ח') וצרפהו לכאן.

מכילתא שמות (ל"ה): ובשבת? ת"ל: לא תבערו אש וגו'. שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד: מה שרפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין, ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת. כתב האר"י שהכלל הוא התפארת: התפארת הנקראת כלל… ויצא מן הכלל שהוא תפארת. אף שם הוי"ה ברוך הוא, הוא בתפארת1. כתבו המקובלים2: ידוע כי ד' מיתות כנגד ד' אותיות הוי"ה. על כן מתאים ששריפה בכלל ד' מיתות היתה. הכלל הוא ד' מיתות ב"ד המכוונות […]

שבת ע' (ע"א): … ת"ל "לא תבערו אש" הבערה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה, חייבין עליה בפני עצמה. עצם יציאת הבערה מכלל המלאכות מבוארת בפסוקים בשמות (פרק ל"ה): א. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים, אשר צוה ה' לעשת אתם. ב. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. תמורה י"ג: אמר ר"ש והרי מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בשותפות אף כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בא בשותפות רבי אומר למה יצאת מעשר מעתה לידון בתמורת שמו ובתמורת גופו לומר לך תמורת שמו קריבה תמורת גופו אינה קריבה תמורת שמו נגאלת תמורת גופו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ה' (ע"א-ע"ב): תני תנא קמיה דר' יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב (משלי טז) "בחסד ואמת יכופר עון"… אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר' שמעון בן יוחאי אתיא "עון" "עון" כתיב הכא "בחסד ואמת יכופר עון" וכתיב התם (ירמיהו לב) "ומשלם עון אבות אל […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. זוהר בהעלותך (ח"ג קמ"ט ע"א בתרגום): ר' אלעזר ור' יוסי ור' יצחק היו הולכים בדרך, פגעו באלו הרי חושך. בעוד שהיו הולכים נשא עיניו ר' אלעזר וראה אלו הרים הרמים, והיו חשכים ונוראים באימה. אמר ר' אלעזר אל החברים, אלו היה אבי כאן, לא הייתי מתיירא, אבל כיון שאנו שלשה, ודברי תורה בינינו, לא יהיה נמצא כאן דין. פתח ר' אלעזר ואמר, […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. מכילתא בא פרשה ח' "שבעת ימים מצות תאכלו": כתוב אחד אומר "שבעת ימים מצות תאכלו" וכתוב אחד אומר "ששת ימים תאכל מצות" כיצד יתקיימו שני המקראות הללו? השביעי הזה בכלל היה ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה שביעי רשות אף כולן רשות. ובהערות המו"ל (הוצאת הורביץ-רבין): והדרש הזה מתמיה דאיך קורא דבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל והוא סותר […]

ספרא פרשה א': מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל – כיצד? "קדש לי כל בכור – יכול אף נקבה במשמע? ת"ל "זכר". אי 'זכר' – יכול אפילו יצאת לפניו? תלמוד לומר "פטר רחם". אי 'פטר רחם' – יכול אפילו לאחר יוצא דופן? תלמוד לומד "בכור". – זהו כלל הצריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל. כתב הרמ"ה בפירוש לי"ג מידות: לשון בכור אינו תלוי בלידה אלא בעיבור פרט לשקדמו אחר ואפילו קדמו יוצא דופן וזהו כלל שצריך לפרט. ואילו […]

שבועות ל"ז (ע"ב) (בבא קמא קי"ז): איתמר משביע עדי קרקע פליגי רבי יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד אמר פטור תסתיים דרבי יוחנן דאמר פטור מדאמר רבי יוחנן הכופר בממון שיש עליו עדים חייב שטר פטור וכדרב הונא בריה דרב יהושע תסתיים א"ל רבי ירמיה לר' אבהו לימא רבי יוחנן ורבי אלעזר בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי דתנן הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אומר לו הרי שלך לפניך ואמרינן במאי […]

שבועות ד' (ע"ב): … דתניא מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה המחט והמקדח והמכתב ת"ל ולקח' כל דבר שנלקח ביד דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת ואמרינן במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ורבי יוסי בר' יהודה דריש ריבויי ומיעוטי. עי' קידושין דף כ"א ע"ב במשכ"ש.

שבועות ד' (ע"ב): ורבנן דרשי כללי ופרטי "ופדויו מבן חדש" – כלל, "בערכך כסף חמשת שקלים" – פרט, "תפדה" – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות אף על פי שמטלטלין, אין גופן ממון. הפסוק הוא (במדבר י"ח, ט"ז): ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא. הרי […]

בבא קמא קי"ז (ע"ב): ורבנן דרשי כללי ופרטי וכחש כלל בפקדון פרט או מכל חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון. לימוד זה ייתבאר לפי האר"י שכלל ראשון הוא תפארת והפרט הוא המלכות העולה למעלה מן היסוד להכריע בין תפארת ליסוד, והכלל השני הוא היסוד. הכלל הראשון […]

בבא קמא ק"י (ע"ב) עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ופרט וכלל וברית מלח כל המקיימן כאילו מקיים כלל ופרט וכלל וברית מלח כל העובר עליהם כאילו עובר על כלל ופרט וכלל וברית מלח ואלו הן עשר במקדש וד' בירושלים ועשר בגבולים עשר במקדש חטאת בהמה וחטאת העוף ואשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות וארבע בירושלים הבכורה והביכורים והמורם מן התודה ואיל נזיר […]

בבא מציעא נ"ו (ע"א): משנה אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם וכו' ובגמ' נ"ז (ע"ב): אין בהן תשלומי כפל (וכו'): מנהני מילי דתנו רבנן "על כל דבר פשע" – כלל "על שור על חמור על שה על שלמה" – פרט "על כל אבדה אשר יאמר" – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר […]

קידושין כ"א (ע"ב): תנו רבנן מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירא והמחט והמקדח והמכתב ת"ל ולקחת לרבות כל דבר שנקח ביד דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת… במאי קמיפלגי דרבי דריש כללי ופרטי ולקחת כלל מרצע פרט באזנו ובדלת חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ר' יוסי דריש ריבויי ומיעוטי ולקחת ריבה מרצע […]