סוג מדיה: טקסט

קידושין כ' (ע"ב): בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמר מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין אף האי נמי אינו נגאל לחצאין או דילמא לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן א"ל לאו אמרת התם נמכר כולו ולא חציו ה"נ נגאל כולו ולא חציו. ובהמשך הסוגיא: בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין […]

קידושין ט"ז (ע"א): וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף ובשטר בשלמא כסף דכתיב מכסף מקנתו שוה כסף נמי ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף אלא האי שטר ה"ד אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה היינו כסף אלא שיחרור שטר למה לי לימא ליה באפי תרי זיל א"נ באפי בי דינא זיל אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול. ועי' בתוד"ה אמר רבא שלא נאמר שטר במשנה משום שחשבינן רק דברים שהם […]

קידושין ט"ו (ע"א): ואידך ההיא לגזירה שוה הוא דאתא דתניא רבי אליעזר אומר מנין לרציעה שהיא באזן ימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה להלן ימין אף כאן ימין. עי' מש"כ ביבמות דף ק"ד: בביאור גזירה שוה זו אליבא דהרב קוק ותלמידו הרב הנזיר. ויש להוסיף שבמצורע מופיעה האזן בזמן תיקונו כשחוזר לבריאותו ואילו בנרצע נאמרה האזן בזמן "קלקולו" כשנעשה עבד עולם. במצורע נאמרה אזן ימין ללמדנו על שייכותו אל הימין, אל הבינה העליונה שהיא באה לידי ביטוי באזן […]

קידושין י"א (ע"ב): והרי טענה דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ותנן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה התם דומיא דכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב והרי מעשר דכתיב וצרת הכסף בידך ותנן הפורט סלע ממעות מעשר שני כסף הכסף ריבה והרי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו ואמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל התם נמי כסף כסף יליף ממעשר והרי […]

כתובות ל"ב (ע"א) אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מנא ליה לעולא הא גמר מחובל בחבירו מה חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו בבית דין אלא גמר מעדים זוממין מה עדים זוממין דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון […]

קידושין ל"ג (ע"ב): אמר ר' אלעזר כל ת"ח שאין עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר ויראת מאלהיך הרי מורא זו קימה ואימא מוראת רבית ומוראת משקלות ר' אלעזר פני פני גמר. ראוי לציין שכבר למדנו פעמיים ג"ש "פני" "פני". האחת בסוכה ה' (ע"ב): … ואימא כאפי דציפרתא דזוטר טובא אמר רב אחא בר יעקב רב […]

קידושין ל"ב (ע"א): לבריה דרב ירמיה כמ"ד משל אב מיתיבי נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה לביטול מלאכה. וברש"י מסכת ב"מ דף ל"ב: הוקש כבודם – בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך. הלימוד הזה הוא אפוא בגזירה שוה1. נראה פשוט שבסוגיה זו ההשוואה היא עיקר הענין כמו שאמרו חכמים (לעיל דף ל' ע"ב): תנו רבנן נאמר […]

קידושין ל"ה (ע"ב): חוץ מבל תקיף ובל תשחית כו': בשלמא בל תטמא למתים דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן אלא בל תקיף ובל תשחית מנלן דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה ומנלן דלא איתנהו בהשחתה איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן ואיבעית אימא קרא דאמר קרא לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך מדשני […]

קידושין כ' (ע"א): תנו רבנן נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין לו אלא מנה שנאמר מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין שאין מחשבין לו אלא מנה תלמוד לומר כפי שניו אין לי אלא עבד הנמכר לעובד כוכבים הואיל ונגאל בקרובים ידו על התחתונה נמכר לישראל מנלן ת"ל שכיר שכיר לגזירה שוה. עי' לעיל דף י"ד במש"כ שם. נראה שכיון שהזכירו שם גזירה שוה בלימוד זה, למדנו שהשוותה תורה נמכר לישראל לנמכר לעכו"ם. הלימוד מלמדנו […]

קידושין י"ד (ע"ב): אשכחן מכרוהו ב"ד (שנמכר בכסף) הואיל ונמכר בעל כורחו מוכר עצמו מנלן יליף שכיר שכיר הניחא למאן דיליף שכיר שכיר אלא למאן דלא יליף שכיר שכיר מאי איכא למימר. יש מחלוקת תנאים אם ילפינן בגזירה שוה "שכיר" "שכיר" או לא ילפינן. נקדים ונאמר: בשלש פרשיות בתורה נזכרו דיני עבד עברי: בשמות בפרשת משפטים, בויקרא בפרשת בהר ודברים בפרשת ראה. שמות כ"א (א'-ו'): (א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. (ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת […]

קידושין כ"ד (ע"ב): תנו רבנן בכולם עבד יוצא בהם לחירות וצריך גט שחרור דברי ר"ש ר"מ אומר אינו צריך ר"א אומר צריך ר' טרפון אומר אינו צריך ר"ע אומר צריך המכריעים לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל וקנס חכמים הוא קנס הוא קראי קא דרשינן אלא הואיל ומדרש חכמים הוא מאי טעמא דר"ש יליף שילוח שילוח מאשה מה אשה בשטר אף עבד נמי בשטר ור"מ אי כתב חפשי לבסוף כדקאמרת […]

מהדורה קמא של הלימוד. למהדורה תניינא לחץ כאן. פסחים ל"ח (ע"א): מצות של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, לדברי חכמי' יוצא בה ידי חובתו בפסח… אלא מצה מי כתיב מצתכם, אמר רבא ואיתימא רב יימר בר שלמיא אתיא "לחם" "לחם" כתיב הכא (דברים טז) "לחם עוני" וכתיב התם (במדבר טו) "והיה באכלכם מלחם הארץ" מה להלן משלכם אף כאן משלכם. מקור הגזירה שוה הוא בספרי שלח ומובאת בבבלי מנחות ע': וירושלמי חלה פ"א […]

סוטה מ"ו (ע"ב): ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה: מאי טעמא גמר עריפה עריפה מחטאת העוף. ופרש"י (סנהדרין נ"ב ע"ב): ממול עורף – מאחרי הפנים, דכתיב (דברים כא) וערפו לשון עורף מול הרואה את העורף, דהיינו אחורי צואר שרואין את העורף, ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים דכתיב (ירמיה לב) ויפנו אלי עורף ולא פנים. נראה שעריפת עגלה ומליקת העוף מקורם בהנהגת "אחור". עגלה ערופה באה על "לא נודע מי הכהו". זו בחי' עורף ואחור. עי' בלשון הזהב של הרמ"ע מפאנו (מאמר מעיין […]

סוטה י"ב (ע"א): … וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב. הטוב הוא בחינת אמצע וכך גם האור הנראה לעיננו הוא אור ממוזג בבחינת ממוצע. כך כותב הרמח"ל על כח ההטבה שהוא יסוד הבריאה ושרשה (פירוש מאמר ארימית ידי בצלותין): אמר, ארימית ידי בצלו דכד רעותא לעילא לעילא וכו' וזה בסוד ההדרגה שזכרתי למעלה, שמתקרב הא"ס ב"ה אל נאצליו. הנה הרצון העליון א"ס […]

סוטה ט' (ע"ב): לפעמו במחנה דן א"ר יצחק דבי רבי אמי מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא "לפעמו במחנה דן" וכתיב התם "פעמון ורימון" (שמות י"ח). כתב הרב קוק בגזירה שוה: וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם […]

מהדורה תניינא של הלימוד. למהדורה קמא לחץ כאן. פסחים ל"ח (ע"א): מצות של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמי' יוצא בה ידי חובתו בפסח אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין יוצא בו ידי חובתו ביום טוב לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה דכתיב (במדבר טו) עריסותיכם משלכם אתרוג נמי דכתיב (ויקרא כג) ולקחתם לכם לכם משלכם יהא אלא מצה מי כתיב […]

אמרו במשנה (סוטה ז' ע"א): היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים… ובגמרא (שם ז' ע"ב) אמרו: גמרא מנהני מילי א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בר' חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד. ולקמן דף י"ז (ע"ב) דרשו גזירה שוה פעם זו נוספת: אמר רבא מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה מאי טעמא אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה […]

כתובות ל"ט (ע"ב): ואחד האונס ואחד המפתה בין היא ובין אביה יכולין לעכב בשלמא מפותה כתיב אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין תלמוד לומר ימאן מכל מקום אלא אונס בשלמא איהי כתיב ולו תהיה מדעתה אלא אביה מנלן אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר רבא אמר ק"ו ומה מפתה שלא עבר אלא על דעת אביה בלבד בין היא ובין אביה יכולין לעכב אונס שעבר על דעת אביה ועל דעת עצמה לא כל שכן רבא לא […]

סוטה ב' (ע"ב): … דאתיא דבר דבר מממון ופירש"י ד"ה "דבר דבר ממון": דבר דבר מממון – כתיב בנואפת כי מצא בה ערות דבר (דברים כד) וכתיב בדיני ממונות ע"פ שני עדים יקום דבר (שם יט): הביטוי "דבר" מבטא חלות של מציאות, שיש שינוי הפועל במציאות. זה ענין "על פי שניים עדים יקום דבר" בממונות, יש חלות של בעלות הנקבעת במציאות על פי עדים. כך גם "כי מצא בה ערות דבר" שיש חלות של איסור ערוה במעשה שנעשה. כיון שיש […]

משנה סוף נזיר (ס"ו ע"א): נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנא' ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר. פרשתו של שמשון ופרשתו של שמואל מתחילות ב"ויהי איש אחד". אלו שני המקומות היחידים בכל התנ"ך שמופיע ביטוי זה. ביטוי זה ראוי לידרש בגזירה שוה כמו שמצינו "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" שנדרש כמה פעמים בג"ש. "אחד" מבטא את המיזוג בין חלקים שונים והפוכים למציאות אחת. […]