אתר משני: י"ג מידות

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אומֵר. בִּשְׁלשׁ עֶשרֵה מִדּות הַתּורָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֵן: (א) מִקַּל וָחמֶר (ב) וּמִגְּזֵרָה שָׁוָה. (ג) מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד. וּמִבִּנְיַן אָב מִשְּׁנֵי כְתוּבִים. (ד) מִכְּלָל וּפְרָט. (ה) וּמִפְּרָט וּכְלָל. (ו) כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל. אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. (ז) מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט. וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל. (ח) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. לא לְלַמֵּד עַל עַצְמו יָצָא. אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּו יָצָא. (ט) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעון טועַן אֶחָד שֶׁהוּא כְעִנְיָנו. […]

ביאור הרב קוק למידה זו: הלמוד בא כבר בתכן של השפעת המהות כלפי חוץ לא כפי המציאות שלו בעצמותו. ולמדנו שלא רק הפרטים בהויתם הפנימית, שהיא אמתת מהותם, הם מצויים בעומק הכללות דוקא, והויתם הפרטית אינה אלא ציורית לגבי האמתיות הגדולה של מציאותם, בגובה העליון אשר לתכן הכלל, שמקור הכל הוא רשם ההויה במחשבתו העליונה של רבון כל העולמים ב"ה, אלא שגם בהופעתם של הפרטים ביציאתם מן הכלל, ללמד, ובהליכתם לפעול על הצד החוצי, העומד מעבר לאמתת הויתם, גם אז […]

ביאור הרב למידה זו: הכלל הוא האור האצילי, הנובע ממקור האורה העליונה, שהוא יסוד הכל, ומכון ההיות של הכל. אבל המעמד של הבקשה התהומית עדיין איננו שם, מחפש הוא הרצון המקודש את מקור הכלל, שהוא עוד יותר נשא, יותר נשגב, מעצמותו של הכלל. זהו הדבר החדש. וכשהדבר החדש הזה בוקע, אז הכלל, עם כל תעצומות עזו, נחשב ירוד ומוגבל לגבי אור חדש, נורא ואיום בעדינות קדשו כזה, ואם אנחנו רוצים סוף כל סוף לקבל איזה מושג ואיזו השפעה מן האור […]

שמא י"ל שעומק ההנהגה של גזירה שוה הוא מה שכתב ה"לשם" בספר הכללים כלל ט"ז ענף א' לבאר ענין הו"ק שכולם פרצוף אחד שלא כמו כל שאר הספירות שכל אחת מהן יש לה פרצוף של עשר ספירות כתר – א"א, חכמה – אבא, בינה – אמא, מלכות – נוק', ורק ז"א הוא ו' ספירות וזו לשונו: … אמנם באצילות הנה היה הצורך שיישתנה הגילוי דהו"ק ויוכללו כולם יחד דווקא ויעמדו רק בגילוי כללי אחת לבד, והסבה בזה הוא כי משום […]

ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג: תני רבי אלעזר בי ר"ש אומר דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורין נקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי ר' בון אמר אתיא דרבי אליעזר ב"ר שמעון כר' מאיר, כמה דר' מאיר אמר גזירה שוה במקום שכתוב. כן רבי אליעזר ב"ר שמעון אומר גזירה שוה במקום שכתוב. ובבבלי יבמות ע"ח (ע"ב) אמרו לשון "דון מינה ומינה" והזכירו את התנא החולק וסובר דון מינה ואוקי באתרא. הרי שבבבלי כינו לימוד זה שלומדים כל מה שנאמר בפרשה […]

לשון האר"י: …והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה ד"ו פרצופים, והמלכות שנקראת "דבר", היתה בכלל הת"ת הנקראת "כלל" ונכללה בו, ויצא מן הכלל שהוא ת"ת, ונדבקה בלמודי ה'. וזהו כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא על המלכות לבד שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, שגם התפארת יזדווג עמה שם בלמודי ה' למטה וכו' עיי"ש. מצאנו הנהגה מעין זו בדברי רבי שמעון בפתיחתו […]

לשון האר"י: ולפעמים מתנהג העולם במדת המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת"ת, ותרד למטה ביצירה… וזהו בדבר החדש… הוא סוד הגלות… וזהו אי אתה יכול להחזירו לכללו, כי הזווג הוא בטל בזמן הגלות… צריך נצח עם ת"ת להחזירה למקומה, ותהיה החזרה נגלית לעיני כל חי… עיי"ש. הנהגה מעין זו אנו מוצאים בדברי רבי שמעון בזהר ויקרא (ו' ע"א) על הפסוק "נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל". בתוך הדברים נאמר שם על הגלות: תא חזי, בכלהו גלוותא דגלו ישראל, לכלהו […]

עי' ירושלמי פאה פ"א ה"ד וסוטה פ"ט ה"ה שיש מחלוקת בין ר' ישמעאל ורבנן הכלל האמור הוא לפי רבי ישמעאל ולשון המידה הוא: דר' ישמעאל דרש כל דבר שהוא בכלל ויצא לידון בדבר החדש נעקר והרי הוא בחידושו. והיינו שנשאר בחידושו ונעקר מן הכלל עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. דעת רבנן היא: דאינון אמרין הרי הוא בכלל והרי הוא בחידושו. והיינו שלא נעקר מן הכלל והכלל קיים וגם החידוש קיים ואין צריך להחזירו לכללו בפירוש. נראה לומר שלא נחלקו ר' […]

עי' תיקו"ז בתיקונים הנוספים תיקונא שתיתאה (דף קמ"ה.): תלת גוונין כלל ופרט וכלל, ואינון אהי"ה אשר אהי"ה, דאינון כלל בכל אורייתא, אהי"ה כלל, אשר פרט, אהי"ה כלל. תלת גוונין בעין ז"א שהם כלל ופרט וכלל הם בחי' חג"ת. נראה שחסד הוא בחי' כלל "דאזיל עם כולי יומא" שהוא ראשון לו"ק, וגבורה היא פרט, שזו תכונת הדין לפרט, ותפארת היא כלל ישראל ו"ק. ואינון אה' אשר אהי' שהם בחינת כח"ב כתר – כלל, ופשוט הוא שכולל כל מה שתחתיו וחכמה היא […]

מקור מפורש בזהר הקדוש, שי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן הן כנגד י"ג מידות הרחמים. ע' זהר פנחס רכ"ח.: טלית… כליל ח"י בין קשרין וחוליין לכל סטרא, חמש קשרין לקבל חמשה חומשי תורה, ותליסר חוליין, לקבל תליסר מכילן דרחמי דאורייתא, דאתמר בהון בשלש עשרה מדות התורה נדרשת. וכך הובאו הדברים ב"בני יששכר" שכוונת הזהר לקשור י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן בי"ג מידות הרחמים ושם באר שהם "מדה כנגד מדה" א-ל – כנגר ק"ו, רחום – כנגד גזירה שוה, חנון כנגד בנין […]

שתי מידות בכלל י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם יש בהן שרש "למד" דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כולו יצא דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו במידה ראשונה, שביניהן יצא הדבר לְלַמֵד ובמידה השניה הדבר לַמֵד היינו לומד ולא מלמד. לְלַמֵד קודם ללִלְמוד כמו שנאמר "ושננתם לבניך" ומכאן למדו מצוות תלמוד תורה. ובספרים מדוייקים ברמב"ם כתב שהמצוה לְלַמֵד ולִלְמוד (עי' מצוה י"א ובמשכ"ש). וכך ראינו בפרשת המועדות שעם ישראל […]

בכמה וכמה דוגמאות במידת קל וחומר מצינו את המאמר "ומה אם מדת פורענות מעוטה… קל וחומר למדה טובה שמרובה". מכילתא בא (י"ג) – לימוד מקל וחומר מכילתא בא פרשה י"ג על הפסוק "כי אמרו כולנו מתים": … והם לא היו יודעין שנשותיהן חשודות בעריות, וכולן בכורים מרווקים אחרים. הן עשו בסתר והקב"ה פרסם אותם. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מדת פורענות מועטת, העושה בסתר הקדוש ב"ה מפרסמו, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה. מדת פורענות היא מידת הדין […]

בזוה"ק פרשת בראשית (דף כ"ז ע"א) מבאר ה"סבא" את הפסוקים העוסקים באדם הראשון: …הכי הוא רזא דמלה "וייצר" (בשני יודין) חד יצירה דטוב וחד יצירה דרע דא איהו עץ הדעת טוב ורע. עץ – דא אדם זעירא, מסטרא דחיים מניה, ומסטרא דמותא מניה. תמן ב' יצירות דיליה דאינון אסור והתר, ועליה אתמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים – דא שכינתא עלאה, עדן, תיובתא, ועלה אתמר ועץ החיים בתוך הגן… מיד דאמר מלין אלין […]

הנהגה זו של טוב ורע באה לידי ביטוי בכמה עניינים. המכנה המשותף להם הוא שבאותו ענין עצמו יש בחינה של טוב ויש בחינה של רע. בחינת הטוב באה מן הטוב אל העולם מ"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" והיא מלמדת שהכל בהשגחתו יתברך ולא ידח ממנו נדח וסוף הכל לתיקון ולטוב. כך נאמר בזוה"ק (שמות י"ד): ואלה שמות בני ישראל. רבי יהודה פתח (שיה"ש א') שחורה אני ונאוה וגו' "שחורה אני ונאוה" זו כנסת ישראל דהא "שחורה" מן גלותא, […]

לרמ"ע מפאנו, המידות שהתורה נדרשת בהן הן בבחי' חוקים על פיהם פועלת התורה. כיון שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, חוקים אלה הם גם חוקי העולם והחיים. לאור הבנה זו יש להבין את החוקים על פיהם נדרשת התורה ומתוך כך להבין את החוקים על פיהם ועל ידם פועל העולם. המידה הראשונה חוק תורת היחסות המידה השניה חוק הפנימיות והחיצוניות המידה השלישית חוק הרצון המקורי לבריאה במה"ד ומצד העולם שותפות מדה"ר המידה הרביעית חוק הידיעה והבחירה בדגש ל"הכל צפוי" המידה החמישית […]

זהר פרשת אמור רע"מ (דף צ') כי אם בתולה וכו': ורעיא מהימנא איהו ו', מלא י-ה, ואיהו בסדורא דא י-ה-ו, ה' בתראה כוס מלא ברכת ה' מסטרא דימינא. ומסטרא דגבורה דאיהו דינא, שכינתא אתקריאת הוי"ה, הדא הוא דכתיב (שמות ט ג) הנה י"ד ה' הוי"ה במקנך אשר בשדה. קם רעיא מהימנא ואשתטח קמיה וכו' שתי הנהגות יש כאן האחת בחי' ו'-ה' והשניה בחינת ה-ו'. הראשונה הו' שולטת על ה' ובשניה ה' מנהיגה את ה-ו'. נראה שאלו שתי ההנהגות הנזכרות בדברי […]

א. הרצון העליון וכח ההטבה הנהגת כלל ופרט ראשיתה מראשית התגלות הרצון העליון לברוא עולמו. הרצון העליון הוא כלל הכולל הכל והוא בחינת אין סוף ב"ה והעולם הוא פרט מתוך הכלל הגדול והוא המתגלה בעולמינו. כן הוא לשון רמח"ל בפירוש ל"ארימית ידי בצלותא" (גנזי הרמח"ל עמ' רכ"ט): הנה הרצון העליון א"ס ב"ה הוא שרש הכל, והוא בלתי בעל תכלית (בב"ת) ודאי, שעל כן לא יעלה על שום דעת שרק מה שעשה הוא שהיה ביכלתו לעשות. ולא עוד, כי באמת כחו […]