מחבר: הרב יהושע ויצמן

'כי לי בני ישראל עבדים' רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו: המגביה מציאה לחבירו – לא קנה חבירו. מאי טעמא – הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, והתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים – לא קנה. איתיביה רבא לרב נחמן: מציאת פועל – לעצמו. במה דברים אמורים – בזמן שאמר לו בעל הבית נכש עמי היום, עדור עמי היום. אבל אמר לו: עשה עמי מלאכה היום מציאתו של בעל הבית הוא! – אמר ליה: שאני פועל דידו כיד בעל […]

'רכוב ומנהיג' (ח.:) "אמר רב יוסף אמר לי רב יהודה שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידענא הי מינייהו היכי דמי אילימא רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אלא אי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה מאי רכוב עדיף דהא תפיס בה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה". שאלות: א. יש לדון ברכוב במקום מנהיג שיש הו"א שהרכוב יקנה, […]

תופעת הציניות אחת התופעות שפוגעות בחברה בכללה, ופרט באנשים הקשורים לקודש, היא הציניות. נדמה שאנו חייבים כחלק מהתועלת שאנו רוצים להביא לעולם להילחם בתופעה זו. הציניות היא אויב לכל דבר שבקדושה, לכל רגישות ורצון להעמיק, מן מנגנון הגנה של הרע והחומר בפני כניסה לקודש. ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, כמו מחט שתוקעים בבלון שגורמת להתפוצצות. מול האור, כשמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, עומדת הציניות, שהיא כשאור שבעיסה, שמחמיצה את כל העיסה. וזהו שנאמר בעמלק "אשר קרך בדרך", ואומרים […]

'המגביה מציאה לחבירו' (ח.) "אמר רמי בר חמא זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, דאי סלקא דעתך לא קנה חבירו תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע וזו כמי שמונחת על גבי קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה, אלא לאו ש"מ המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. אמר רבא לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, והכא היינו טעמא מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, תדע שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין, […]

"שנים אדוקים בשטר" שאלות הסוגיה בדף ז' בביאור מחלוקת רבי ורשב"ג מעלה כמה שאלות בפשט: 1. לשון המחלוקת של רבי ורשב"ג אינה לשון רגילה של מחלוקת, רבי אומר יתקיים השטר בחותמיו ורשב"ג אומר יחלוקו והרי אפשר לקיים את דברי שניהם, ומדוע לא נקטה הגמרא בלשון יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי ורשב"ג אומר אין צריך או רשב"ג אומר יחלוקו ורבי אומר לא יחלוקו? 2. הרדב"ז בשטמ"ק שאל מדוע אמר רבי 'יתקיים השטר בחותמיו' והלא יש כמה צורות נוספות לקיום שטרות: "קשיא […]

'זה נוטל עד מקום שידו מגעת' "תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין בשוה מחוי ליה רבי אבהו ובשבועה אלא מתניתין דקתני דפלגי בהדדי ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת היכי משכחת לה אמר רב פפא דתפיסי בכרכשתא. אמר רב משרשיא ש"מ האי סודרא כיון דתפיס ביה שלש על שלש קרינן ביה ונתן לרעהו דכמאן דפסיק דמי וקני". שאלות: 1. רש"י ד"ה 'ש"מ' כתב: "מדקתני עד […]

החיים משחק או עבודה יש שואלים האם החיים זה משחק או עבודה? לכאורה, ברור שזה עבודה. אך יש מקום להתבונן בצדדי שאלה זו. הרובד הפשוט הוא השאלה האם החיים נועדו לשחק ולהנות או שהחיים נועדו לעבודה, לשליחות? המסילת ישרים בפרק א' אומר "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה". אך יש בעלי שכל שלא מבינים כך […]

'ההלכה בספק' שאלות: א. הקשו האחרונים על לשון הגמרא ב"תניא דמסייע לך": "הספיקות נכנסין לדיר להתעשר, ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו אמאי נכנסין לדיר, נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן". לשון זו 'ממונו של כהן' קשה, שהרי הוא נמצא בבית הבעלים וכל זמן שלא תפס הכהן הרי הם של הבעלים, ואם משום ספק שמא יתפוס הכהן, אין זה נקרא "ממונו של כהן' אלא ספק ממונו, ועוד הרי עתה הוא ודאי שלו ואם יעשרנו כבר לא תועיל תפיסת […]

מרא קמא ומוחזק בקונטרס הספקות כלל א' כתב: "וראוי להתבונן חזקת מרא קמא בממונא מנלן דאזלינן בתרה בשלמא חזקת ממון מהסברא שמיע להו כדאמרי בריש הפרה סברא הוא וכו' אבל חזקת מרא קמא שאין שום אחד מוחזק בו שיד שניהן שוה בו מנלן דלוקמה בחזקת מרא קמא ועל אידך שדינן לאתויי ראיה ואפשר לומר דחזקת מ"ק בממון מכח חזקה קמייתא דאיסורא הוא דאתיא. וכמו דבכל ס' איסורא מעמידין הדבר בחזקת מה שהיה בתחילה קודם שנולד הספק בין להתירא בין לאיסורא… […]

גדרי ספק המשנה למלך בפ"ב הל' א' מהל' טומאת צרעת כתב וז"ל: "ואפשר לומר דלא שייך לומר אוקי גברא אחזקתיה אלא בספק במציאות ואמרינן אוקי גברא אחזקתיה, אך בודאי נעשה מעשה ומספקא לן מילתא היכי אגמרא רחמנא למשה לא שייך לומר איקו גברא אחזקתיה והכי אגמריה דאטו מפני חזקתו של זה משתנה מאי דאגמריה רחמנא למשה וחילוק זה הוא נכון בעיני". דברי המשנה למלך יתבארו על פי הסברות השונות בדין ספק. ישנן שתי גמרות המתייחסות באופן שונה לספק:בקידושין דף עג […]

עצירת גשמים הרמב"ן על הפסוק "לא כארץ מצרים… למטר השמיים תשתה מים" (דברים י"א, י"א-י"ב) מסביר שישנה תכונה מיוחדת לארץ ישראל מכיון שהיא 'שותה' מן השמיים. מלבד הסיבה הטבעית קיים כאן יסוד שזו ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה ואם לא שומרים מצוות מתקיים ח"ו 'ואבדתם מהרה מעל הארץ'. אולם יש בדבר פאן נוסף והוא ההבדל מהיכן מגיעים הדברים. האם אנו משקים מהארץ או מן השמיים? במצרים "והשקת ברגליך כגן הירק", השפע הגשמי הוא עניין חומרי והכל נעשה מלמטה, מהארץ. […]

'ההוא רעיא' (ה.) "ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו א"ר זירא אם איתא לדר' חייא קמייתא משתבע אשארא אמר ליה אביי אם איתא משתבע והא גזלן הוא א"ל שכנגדו קאמינא השתא נמי דליתא לדר' חייא נחייביה מדרב נחמן דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת דרב נחמן תקנתא היא […]

ראיית העיניים – 'חפץ לב' האומנם? על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו, ב') כותב הספרי: "ולא תתורו אחרי לבבכם" – זו מינות, "ואחרי עיניכם" – זו זנות. הספרי מבאר שאם תתן למחשבות לרוץ, באופן טבעי הם יובילו אותך לזנות, למינות. הרמב"ם מגדיר את "ולא תתורו אחרי לבבכם" כמצות לא תעשה מ"ז. במניין הקצר של המצוות שם הרמב"ם את הדגש באיסור על "אחרי לבבכם", שלא ללכת אחרי מחשבות הלב, לתת למחשבות גבול. נראה שהרמב"ם מבין שראיית העין […]

מתנות עניים (כא:) "יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש… ת"ש מאימתי כל אדם מותרים בלקט משילכו בה הנמושות ואמרינן מאי נמושות ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה". בסוגיא דיאוש שלא מדעת הביאו את המשנה בפאה פ"ח מ"א "מאימתי כל אדם מותרין בלקט.." ומכאן […]

ההקשבה ישנם במשלי שני פסוקים המשלימים אחד את השני. הפסוק הראשון "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (משלי כ"ח, ט'). את הפסוק הזה דרשו חז"ל בשבת על ר' ירמיה שקם באמצע הלימוד להתפלל. והפסוק השני "אוטם אוזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה" (משלי כ"א, י"ג). הפתיחה של שני הפסוקים דומה אך הסיום שונה. "מסיר אוזנו משמוע תורה" מתייחס לאדם שלא מקשיב לדברים הנמצאים מעליו, לתורה שממנה יונקים את היראה, דרך החיים, המוסר וכו'. הביטוי 'מסיר אוזנו' הוא […]

כפירת שעבוד קרקעות (ד:) "לעולם שתים פטור והילך חייב ושאני הכא דמסייע ליה שטרא אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות". שאלות 1. הקשה הרשב"א: "וקשיא לי השמעתין דהא שטרא שיעבוד קרקעות הוא והיכי מותיב מינה, אע"ג דפרקינן אי נמי משום דהויה שטר שיעבוד קרקעות הא ודאי משמע דלאו לדחויי טעמא קמא קאתי אלא לארווחי טעמיי ואיתא להאי ואיתא להאי". הרשב"א הקשה כיצד הקשו על מ"ד הילך חייב שיתחייב שבועה אף כאן, הרי […]

הילך (ד.) "דאמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך – חייב. מאי טעמא – הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ותנא תונא: שנים אוחזין בטלית. והא הכא כיון, כיון דתפיס – [אנן סהדי דמאי דתפיס] הילך הוא, וקתני ישבע. ורב ששת אמר: הילך פטור. מאי טעמא – כיון דאמר ליה הילך, הני זוזי דקא מודי בגוייהו – כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמישים – הא לא מודי, הלכך ליכא הודאת מקצת […]

האדם יש לברר את המושג "אדם". יש בספרי הפנימיות ישנן שתי הקשרים למילה אדם: 1. מלשון אדמה.2. מלשון "אדמה לעליון" (ישעיהו י"ד, י"ד). המהר"ל מתייחס לדימוי אדם מלשון אדמה. בשניהם קיים הסוד של ההוצאה מן הכח אל הפועל באופן תמידי. האדמה היא כולה בכח ומוצאים אותה לפועל כל הזמן על ידי: עיבודה, זיבולה וכו'. היציאה מן הכח אל הפועל נעשית בדרך של עבודה. כך גם האדם, הוא נברא חסר, לא מושלם, בכח בלבד, והוא תמיד יכול להוציא אל הפועל – […]

נאמנות אדם על עצמו לקרבן סוגיא ב"מ ג ע"ב: "מה לפיו שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים שאין מחייבין אותו קרבן וכו'". בכריתות ריש פרק אמרו לו איתא: "שנים אומרים אכל [=חלב] והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב. אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור". בגמ' י"ב ע"א: "איבעיא להו מ"ט דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש או דילמא משום דאמרינן מיגו". […]

הודאת בע"ד ( דף ג:) הגמרא מסבירה את הק"ו של ר' חייא ואומרת: "ומאי ק"ו ומה פיו שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו ממון אינו דין שמחייבין אותו שבועה ופיו אין מחיבו ממון והא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי מאי ממון קנס". שאלות על הק"ו: א. 'ודקארי לה מאי קארי לה' מה הס"ד שפיו אינו מחייבו ממון? ובאחרונים הקשו בשני אופנים, יש ששאלו (שיטה מקובצת בשם מהר"י אבוהב), הרי אותו מקור שמחייב שבועה – דין מודה במקצת […]