המאגר התורני

קטגוריה: קל וחומר

יבמות ע”ט (ע”א) – לימוד מקל וחומר

יבמות ע”ט (ע”א): והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה. הקל וחומר נעשה על ידי עוברים ושבים

לשיעור המלא »

פסחים כ”ד (ע”א) – לימוד מקל וחומר

פסחים כ”ד (ע”א): אלא אמר רב פפא מהכא (ויקרא ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף שאין תלמוד לומר לא יאכל מה תלמוד לומר לא יאכל אם אינו ענין לגופו דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כו) לא בערתי ממנו בטמא בשר קדש חמור לא כל שכן וכי תימא אין מזהירין מן הדין הקישא הוא דכתיב (דברים יב) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וגו’ מה

לשיעור המלא »

יבמות נ”ו (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

נאמר במשנה: אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין. ואומרת הגמרא: תניא אמר ר”מ ק”ו ומה קדושי רשות אין מאכילין קדושי עבירה לא כ”ש אמרו לו לא אם אמרת בקידושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר תאמר בקדושי עבירה שכן יש לו להאכיל במקום אחר. דברי רבי מאיר קשים להבנה. מה פירוש קידושי רשות אין מאכילין. בפשטות הכוונה לקידושין רגילים שישראל נושא ישראלית, וקידושין אלו אין מאכילין בתרומה. אלא

לשיעור המלא »

פסחים כ”ג (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

פסחים כ”ג (ע”ב): ור’ יוסי הגלילי אשכחן חלב דשרייה רחמנא בהנאה אלא גיד נימא דאסור איבעית אימא הכי נמי דאסור איבעית אימא מייתי לה בק”ו ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד שאינו ענוש כרת לא כל שכן. נאמר בויקרא (ז’, כ”ד): וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו. ומכאן שחלב מותר בהנאה. ואף ש”לא יאכל” משמע גם איסור הנאה, התירה התורה חלב בפירוש, לכל מלאכה. ר’ יוסי הגלילי סובר שכשהותרה נבלה בהנאה, לא הותר גם חלבה

לשיעור המלא »

פסחים ל”א (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

פסחים ל”א (ע”ב): … ת”ק סבר הני מילי ישראל מישראל… ור”מ סבר קל וחומר ישראל מישראל קני ישראל מנכרי לא כל שכן. נראה שנחלקו ר”מ ות”ק אם “צדקה” בהשבת משכון “סיבה” היא לזה שבעל חוב קונה משכון או “סימן” לזה שבעל חוב קונה משכון. לת”ק סיבה היא. התורה הקנתה משכון למלוה כדי שבהחזרתו תהיה צדקה, ולכן ישראל שקיבל משכון מנכרי, אינו קונה, כדי שלא תהיה צדקה כשישיב לו המשכון, שכן אינו בתורת צדקה וכיון שאינו בתורת צדקה גם הקנין לא

לשיעור המלא »

משנת רבי אליעזר – לימוד מקל וחומר

משנת רבי אליעזר פרשה רביעית: ר’ מאיר אומר, קשה היא המחלוקת, אפי’ מחלוקת שהיא לישובו של עולם, שנאמ’ “ויעש אלוקים את הרקיע ויבדל בין המים וגו’”, ולפי שכתב “ויבדל בין מים למים”, לפיכך אין כתוב בו טוב. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מחלוקת שהיא לישובו של עולם לא נאמר בו כי טוב, מחלוקת שהיא לחרבנו של עולם על אחת כמה וכמה. המחלוקת בעיקרה שייכת למידת הדין. היא נבראה ביום השני השייך למידת הדין1. רבי מאיר רוצה להדגיש שגם מחלוקת

לשיעור המלא »

זבחים ק”א (ע”א) – לימוד מקל וחומר

מסורת ביד חכמים1 שבדיון שבין משה ואהרן אחרי מיתת בני אהרן אמר אהרן קל וחומר למשה. אמנם נחלקו מה למד בקל וחומר אבל לכו”ע אמר לו קל וחומר ממעשר הקל ללמוד על קדשים שהם חמורים. ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו בקדשי דורות לא כל שכן. לר’ נחמיה מלמד הק”ו על קדשי דורות ולר’ יהודה על אנינות יום. נראה שעיקר החידוש בקל וחומר זה הוא שהמעשר והקדשים נמצאים על אותו סולם של קדש, המעשר קל והקדשים חמורים.

לשיעור המלא »

יבמות מ”ה (ע”א) – לימוד מקל וחומר

יבמות מ”ה (ע”א): שלחו ליה בני בי מיכסי לרבה מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל מהו אמר ליה השתא עבד כולו אמרי’ כשר חציו מיבעיא. כולו עבד הוא מידת דין קשה, שכן אינו שייך לבת ישראל ואעפ”כ הולד כשר, קל וחומר אם חציו בן חורין שאינו דין כ”כ קשה שכן חציו שייך לבת ישראל, שהולד יהיה כשר ופשוט הוא.

לשיעור המלא »

יבמות מ”ה (ע”א) – לימוד מקל וחומר

יבמות מ”ה (ע”א): דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבודימי משום רבינו אמרו עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר רבי יהושע בן לוי אומר הולד מקולקל למאן אילימא לקהל הא אמר רבי יהושע הולד כשר אלא לכהונה דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה מק”ו מאלמנה מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון

לשיעור המלא »

יבמות מ”א (ע”ב) – מ”ב (ע”א) – לימוד מקל וחומר

יבמות מ”א (ע”ב) – מ”ב (ע”א): תנו רבנן יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה צריכה להמתין שלשה חדשים לאחר ג’ אין צריכה להמתין ג’ חדשים הוי הג’ חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת היבם מ”ש מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה אמר רבא ק”ו איסור כרת התרת איסור לאו לא כ”ש. יש לעיין מה תשובת רבא על השאלה מאי שנא מגט שאם חליצה מתירה את האשה כמו שגט מתיר אישה לשוק, לכאורה יש מקום להמתנת

לשיעור המלא »

יבמות ל”ב (ע”א) – לימוד מקל וחומר

יבמות ל”ב (ע”א): פשיטא השתא ומה התם דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי אמרת לא, הכא דקא מידחיא מהאי ביתא לגמרי לא כ”ש. הקל וחומר הוא שאם יש שלשה אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית, ומת אחד האחים וכנס נכרי את אשתו הרי ברגע שמת האח, יש לה יבם שהוא הנשוי לנכרית, והאח הנשוי אחות היבמה לכאורה אינה נחשבת לדחייה ממנו שכן יש לה יבם, ואעפ”כ אנו אומרים שנחשב שנאסרה עליו שעה אחת שאם יבמה הנשוי נכרית מת,

לשיעור המלא »

בבא קמא ל”ח (ע”א) – לימוד מקל וחומר

בבא קמא ל”ח (ע”א): רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזל נינחמיה אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא דאמרי מאי אפשר למיעבד הא אפשר למיעבד עבדי אזל הוא לחודאי גביה א”ל (דברים ב) ויאמר ה’ אל משה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק”ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב

לשיעור המלא »

פסחים י”ח (ע”א) – לימוד מקל וחומר

פסחים י”ח (ע”א): … ואימא לטמא את הכלים ולאו ק”ו הוא ומה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי, משקין הבאין מחמת כלי, אינו דין שלא יטמאו את הכלים. ואימא כי לא מטמאו משקין הבאין מחמת כלי אבל משקין הבאין מחמת שרץ ה”נ דמטמאו משקין הבאין מחמת שרץ מי כתיבי ולאו מקל וחומר קאתי ומה משקין הבאין מחמת כלי מטמאין, משקין הבאין מחמת שרץ לא כל שכן, דיו לבא מן הדין להיות כנדון. הטומאה נבחנת כדין שהרי כל עניינה היא להרחיק

לשיעור המלא »

יבמות ו’ (ע”ב) – ז’ (ע”א) – לימוד מקל וחומר

יבמות ו’ (ע”ב) – ז’ (ע”א): אמר רב שימי בר אשי האי תנא לא משום דאתי עשה ודחי ל”ת אלא משום דמייתי מק”ו וה”ק מה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב”ד אבל מיתת ב”ד דחיא שבת מק”ו ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחת מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה ומאי או אינו דקאמר ה”ק קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה ואין דוחה את

לשיעור המלא »

יבמות י”א (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

יבמות י”א (ע”ב): אמר רבי חייא בר אבא רבי יוחנן בעי המחזיר גרושתו משניסת צרתה מהו אמר ליה רבי אמי ותיבעי לך היא גופה היא גופה לא קמיבעיא לי דאמרינן קל וחומר במותר לה אסורה באסור לה לא כל שכן. מותר ואסור הם קל וחמור. המותר הוא במידת החסד והאסור במידת הדין. על כן אמרו שאם במותר לה שהוא בעלה (והקשר ביניהם בחי’ חסד), אסורה עליו משנישאת אחר גירושיה, אחי בעלה שהייתה אסורה עליו, והקשרים שלהם הם בבחינת דין, קל

לשיעור המלא »

עירובין ק”ג (ע”א) – לימוד מקל וחומר

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י. עירובין ק”ג (ע”א): אמר רבי אליעזר ק”ו ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שמשום שבות אינו דין שידחו את השבת. מקורו בפסחים ס”ה: משנה אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטרת חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין את השבת ר’ אליעזר אומר דוחין אמר ר”א והלא דין הוא

לשיעור המלא »

יבמות ט”ו (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

יבמות ט”ו (ע”ב): לבית הלל מי קאמרינן קל וחומר ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום. אלמנה לכהן גדול יש בה שתי בחינות שונות האחת מצד הדין, אסורה היא לכהן גדול וזו היא מידת הדין שבפרשה זו. הבחינה השניה היא שקידושין תופסין בה וזו היא מידת החסד שיש חיבור בינה לבין כהן גדול, וכל חיבור הוא מצד החסד. אין הנהגת פרשה זו נחשבת לדין ממוזג בחסד, אלא לשתי בחינות

לשיעור המלא »

חגיגה כ”ד (ע”א) – לימוד מקל וחומר

חגיגה כ”ד (ע”א): תניא אמר רבי יוסי מנין לרביעי בקדש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקדש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי לקדש ולמדנו שלישי לקדש מן התורה ורביעי בקל וחומר שלישי לקדש מן התורה מנין דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני וקאמר רחמנא לא יאכל רביעי מקל וחומר הא דאמרן. יש להבין מה פירוש למדנו שלישי בקדש מן התורה ורביעי מקל וחומר. א. גם ק”ו הוא

לשיעור המלא »

חגיגה ה’ (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

חגיגה ה’ (ע”ב): רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה רבי חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב

לשיעור המלא »

שבת צ”ט (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י. שבת צ”ט (ע”ב): אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ”ש. היה מקום לומר שרה”ר מתפשטת ורחבה ורה”י נפרדת ומצומצמת ואז כביכול רה”ר בחי’ חסד שעניינו התפשטות ורה”י דין המצמצם. ואז הק”ו אם המחיצה עושה דין ומפרידה את הרשות שהיא בחי’ לאחרים עושה מחיצה, לעצמה לא כ”ש שהיא מופרדת מרה”ר. אלא שעדיין יש לעיין שמא נפרדת היא אבל לא חלק מרה”י מפרידה בין הרשויות, ויש

לשיעור המלא »

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

נושאים