קטגוריה: גזירה שוה

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור הרב קוק. בבא בתרא דף י' (ע"א): דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים. עי' תורת חיים וקובץ שיעורים. נראה שהלימוד בגזירה שוה מבטא עומק פנימי המשותף לשניהם, אף כי בצורה חיצונית לכאורה אין קשר בין […]

בבא בתרא ט' (ע"ב): כדתניא ר"ש בן יוחי אומר נאמר כבוס בגדים בימי ספורו ונאמר כבוס בגדים בימי חלוטו מה להלן מטמא אדם אף כאן מטמא אדם. נראה שהגמ' באה ללמד שבימי הסגרו הרי הוא מצד הטומאה שבו ממש כמוחלט ומצד הטהרה שבו הרי הוא כטהור לגמרי. היה מקום לומר שבימי הסגרו הרי הוא בטומאה מיוחדת, שהוא למעלה מטהור ולמטה ממוחלט, והרי הוא בטומאת מוסגר, קמ"ל שלענין טומאה הרי הוא כמוחלט ולענין טהרה הרי הוא כטהור. זו מציאות גבולית כלולה […]

בבא מציעא פ"ז (ע"ב): כדתניא "כי תבא" נאמר כאן ביאה ונאמר להלן "לא תבא עליו השמש" מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב מדבר. מצות אכילת פועל כתובה בתורה (דברים כ"ג, כ"ו): כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך. התורה לא ביארה במי הכתוב מדבר. היה מקום לומר שמדובר בכל אדם שהזמינו בעל הבית לשדהו. שהרשות להיכנס לשדהו כוללת גם אכילת פירותיה1. על כן למדו חכמים בגזירה שוה, שבפועל בלבד הכתוב מדבר. בדברים (כ"ד, י"ד-ט"ו) נאמר: לא תעשק […]

נאמר במשנה: איזהו דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמידתה לכל רוח דברי ר' עקיבה ר' אליעזר אומר מאסקופת עזרה ולחוץ. ובגמרא אמרו: ר' אבהו בשם ר' יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין שם שם חד אמר חוץ לעשייתו וחורנה אמר חוץ למחיצתו. נאמר בקרבן פסח (דברים ט"ז, ו'): כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם תזבח את הפסח… ונאמר במעשר שני (דברים י"ד, כ"ו): ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר […]

חולין פ"ב (ע"א): אתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין רבי יוחנן אמר משעת שחיטה ורשב"ל אמר משעת לקיחה ואמרינן מ"ט דרבי שמעון בן לקיש גמר קיחה קיחה מעגלה ערופה. בכמה מקומות דרשו, בעניינים שונים, ג"ש לקיחה לקיחה. ענין ה"קיחה" ראוי להיות נלמד בגזירה שוה כיון שקיחה היא חיבור הדבר הנלקח אל הלוקח. החיבור מתאים לגזירה שוה שהיא במידת התפארת, על פי האר"י הקדוש. מידת התפארת עניינה חיבור ימין ושמאל בהיותה מידה אמצעית. צפורי מצורע ועגלה ערופה מבטאים מצבו של המצורע החוזר […]

בבא מציעא ל"ב (ע"א): … סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן כבד את ה' מהונך הלכך לציית ליה קא משמע לן דלא לשמע ליה. וע' רש"י ד"ה "הוקש כבודם": בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך. הרי שהיקש כאן הוא גזירה שוה1 שהשוה כבוד אם לכבוד המקום. לפי ביאור הרב ל"גזירה שוה" יש לומר שבעומק הפנימי מתחבר כבוד המקום לכבוד אב ואם, שהרי את […]

מנחות דף ס"א (ע"א): והרים יכול בכלי ת"ל והרים ממנו בקומצו מה הרמה האמור להלן בקומצו אף הרמה האמור כאן בקומצו. נאמר בויקרא פרק ב' פס' ט': והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח לה'. ונאמר בויקרא פרק ו' פסוק ח': והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה'. מן הפסוק שנאמר במנחה בכללותה "והרים ממנו בקמצו" אנו לומדים שכל מקום שנאמר "והרים" היינו בקומצו – […]

בבא מציעא ס"א (ע"א): אין לי אלא בלוה במלוה מנין נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית אף נשך האמור במלוה לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך רבינא אמר לא נשך באוכל ולא רבית בכסף צריכי קרא דאי כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ואכלך במרבית כדקאמרת השתא דכתיב […]

בבא קמא ק"ז: תני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמר רבא מאי טעמא דרמי בר חמא שומר חנם בהדיא כתיב ביה כי הוא זה שומר שכר יליף נתינה נתינה משומר חנם. "פרשה ראשונה נאמרה בשומר חינם ושניה בשומר שכר" ושתיהן פותחות ב"כי יתן". הגזירה השוה משוה דין שומר חינם לשומר שכר. בשומר חינם נאמר "כי הוא זה", ולמדו חכמים מכאן דין מודה במקצת. שומר חינם כולו חסד. […]

מנחות ס"א: מאי רבי אליעזר בן יעקב דתניא ולקח הכהן לימד על הבכורים שטעונין תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא דראב"י גמר יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן מניח ידו תחת ידי בעלים ומניף. עי' מש"כ סוטה י"ט. ויש עוד לומר, ש"יד" "יד" מרמז על שתי ידיים, יד ימין, יד הכהן איש החסד המשפיע מיד הבעלים […]

חולין ע"ד (ע"ב): איבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר"מ לא תיבעי לך דכיון דאמר טעון שחיטה שה מעליא הוא כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו מאי כיון דאמרי שחיטת אמו מטהרתו כבשרא בדיקולא הוא או דילמא כיון דרהיט ואזיל ורהיט ואתי שה קרינא ביה מר זוטרא אמר אין פודין ורב אשי אמר פודין א"ל רב אשי למר זוטרא מאי דעתך דגמרת שה שה מפסחים אי מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים […]

בבא קמא נ"ד (ע"ב): משנה אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה. ובגמ' יליף מכסף ישיב לבעליו עיי"ש. וברש"י שמות כ"א על הפסוק "ונפל שמה שור או חמור" כתב דילפינן שור שור משבת שאחד שור ואחד כל בהמה חיה ועוף. ועי' פנ"י. דברים שכתב רש"י מקורן במכילתא דרשב"י: ונפל שמה שור או חמור […]

מנחות ס"ג (ע"ב): רבי יוסי ב"ר יהודה אומר מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ת"ל וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה מה וכל האמור למטה שני מינין חלוקין אף וכל האמור למעלה שני מינין חלוקין. רבי יוסי יהודה לומד בגזירה שוה "וכל" "וכל". נאמר "וכל" במנחת מחבת ומרחשת "וכל נעשה במרחשת ועל מחבת" ונאמר "וכל" במנחה […]

קידושין ע' (ע"ב): אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב כתיב הכא ונספחו וכתיב התם לשאת ולספחת. הלשון "כתיב הבא" ו"כתיב התם" היא לשון המורגלת לגזירה שוה ומשמע שהלימוד הוא בגזירה שוה. יש להתבונן בלשון המיוחדת "קשים גרים לישראל כספחת". ספחת היא בחינה של תוספת1 בעלת משמעות שלילית. הראשונים דנו בביטוי זה ונחלקו אם ייחודם של הגרים הוא בדברים שליליים2 או בדברים חיוביים לגרים3. ייחודם של הגרים בהקפדת המצוות מזכירה דברי הכוזרי4 […]

מנחות ס"ה (ע"ב) רבי יהודה בן בתירא אומר נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה. השבת של תחילת הספירה ושל סיום הספירה נקראת שבת משום שהיא מתחילה את הספירה של שבועות ומשום שמסיימת את הספירה של השבועות. אבל חיבורה הוא לרגל הסמוך לה ומשם מקבלת את משמעותה כשבת. כוחה של הספירה הוא דווקא מיום טוב שהוא נקבע על ידי בית דין של כלל ישראל. חשוב הדבר לדעת שכוחו של ישראל לקבוע יום כיום השבת. […]

מנחות ס"ז (ע"א): בעי רבא גלגול עובד כוכבים מאי מיתנא תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק חייב הא מאן קתני לה דברי הכל היא ואפי' רבי מאיר ורבי יהודה דקמחייבי התם פטרי הכא התם הוא דכתיב דגנך דגנך יתירא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפילו עובדי כוכבים אבל הכא תרי זימני עריסותיכם כתיב חד עריסותיכם כדי עיסתכם וחד עריסותיכם ולא עיסת עובדי כוכבים ולא עיסת הקדש או […]

ירושלמי כלאיים (פ"ח ה"א): מניין שהוא אסור בהנייה נאמר כאן פן תקדש. ונאמר להלן פן תוקדש בו. מה פן האמור להלן אסור בהנייה אף פן שנאמר כאן אסור בהנייה. ואית דבעי מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן ולא יהיה קדש מבני ישראל. מה קדש שנאמר להלן אסור בהנייה אף כאן אסור בהנייה. אמר רבי חונא ביאתו אסורה בהנייה. המקור הראשון קושר דין כלאי הכרם לדין עבודה זרה. המילה "פן" המשותפת לשניהם מלמדת על הצורך להיזהר בכלאיים כמו בעבודה זרה. […]

חולין קט"ו (ע"ב): ורבי בהנאה מנא ליה נפקא ליה מהכא נאמר כאן כי עם קדוש אתה לה' ונאמר להלן ולא יהיה קדש בבני ישראל מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה. כך היא לשון האר"י בביאור הנהגת מידת גזירה שוה: לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" זה ביטוי לפרישות ונזירות מן […]

מנחות ס"ח (ע"ב) (וכן בפ"ד ע"א): אמר רבה תא שמע ואם תקריב מנחת ביכורים במנחת העומר הכתוב מדבר מהיכן באה מן השעורין אתה אומר מן השעורין או אינו אלא מן החיטין רבי אליעזר אומר נאמר אביב במצרים ונאמר אביב לדורות מה אביב האמור במצרים שעורין אף אביב האמור לדורות שעורין. במצרים נאמר במכת הברד (שמות ט', ל"א): והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל. ובמנחת העומר נאמר (ויקרא ב', י"ד): ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש […]

נידה מ' (ע"א): ומודה רבי שמעון בקדשים שאינו קדוש מאי טעמא גמר לידה לידה מבכור מה התם פטר רחם אף כאן פטר רחם. צורת הלידה המקורית היא מפתח לקדושה. הצורה הטבעית על ידה ברא הקב"ה את עולמו ועל ידה ממשיך הוא את קיומו של העולם, היא המושכת את הקדושה שהיא תכלית הבריאה, מהראשית ועד האחרית. בבכור תלה הכתוב את הלידה בפטר רחם, וקראה התורה לזה לידה כמו שכתוב (דברים ט"ו, י"ט): כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' […]