קטגוריה: קל וחומר

תמורה דף ט' (ע"א): … ואביי אמר (טוב בטוב מנלן דלא ימיר – שטמ"ק) קל וחומר הוא ומה טוב ברע דעלויי קא מעלי ליה לקי טוב בטוב דכי הדדי נינהו לא כל שכן דלקי ורבא אין עונשין מן הדין ואביי אמר לך הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע. קל וחומר דאביי פשוט הוא, שאם ממיר טוב של חולין ברע של הקדש דינו שלוקה, אף שמיטיב עם ההקדש, טוב בטוב שאינו מיטיב עם ההקדש אינו דין שילקה? אם הוא […]

תענית דף ח' (ע"א): אמר רבי אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מניין מחולדה ובור ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. ועי' רש"י ותוס' עניינם של חולדה ובור. בערוך מביא המעשה בשלמות שהבתולה שמרה אמונים ולא נישאה לאיש והאיש לא שמר אמונים ונשא אישה ומתו ילדיו וגרש אשתו וחזר ונשא אותה בתולה ונתברכו בילדים ובנכסים לאורך ימים ומסיים בפסוק "עיני בנאמני ארץ לשבת עימדי". הכוונה ל"גדולים בעלי אמנה" שמקבלים שפע גדול מן […]

מועד קטן כ"ח (ע"ב): תנו רבנן כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לנחמו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא אמר להם רבי טרפון דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו אמר רבי עקיבא ואני אחרון פתח רבי ישמעאל ואמר רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה נענה רבי טרפון ואמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה והלא דברים קל וחומר ומה נדב ואביהוא שלא […]

מועד קטן ט' (ע"א): אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט הכא נמי מיעבד […]

תענית ד' (ע"ב): ומה במקום שאינו שואל מזכיר במקום ששואל אינו דין שיהא מזכיר. כשאינו שואל מזכיר, מלמדנו שהשאלה מצומצמת יותר ויש בה בחי' של דין וצמצום, ואילו הזכרה מתפשטת על פני זמן רחב יותר וזו בחי' של חסד. על כן אמרו שכששואל בודאי גם מזכיר. שאלה מבטאת צורך והכרח, אף היא באה מלמטה למעלה שכל אלו ביטויים לדין. הזכרת גשמים מבטאת חסדו של הקב"ה ושבחו ואינה מבטאת צורך והכרח. על כן היא ביטוי לחסדו יתברך.

ראש השנה כ"ה (ע"ב): תנו רבנן כיון שראה אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר קטנים לגדולים קל וחומר חיובא הוא אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נושאין קטנים קל וחומר בעצמן. הריטב"א פירש את הגמרא: ר"ג אמר לו אשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים קל וחומר שאשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים, ואת זה פרכה הגמרא שהקטנים נשמעים […]

משנה מעשר שני פר' ג' הלכה ו': הלקוח בכסף מעשר שנטמא ייפדה רבי יהודה אומר יקבר. אמרו לו לרבי יהודה מה אם מעשר שני עצמו שניטמא הרי זה נפדה הלקוח בכסף מעשר שניטמא אינו דין שייפדה? אמר להן לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ובריחוק מקום תאמרו בלקוח מכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ובריחוק מקום. הגאון הרוגאצ'ובי לומד מדברי חז"ל בכמה מקומות יסוד, שרק קדושה גמורה, חזקה היא דיה כדי שיתפס פדיונה ואפשר יהיה לפדותה אבל […]

מועד קטן ז' (ע"ב): למימרא דבכהן תליא מילתא אין והתניא וביום הראות בו יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעה ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל דברי רבי יהודה רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינים לו לדבר הרשות כל שכן לדבר מצוה מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו. נראה שמשמעות דורשין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. ברכות ה' (ע"א): מה ת"ל "ומתורתך תלמדנו" אל תקרי תלַמְדֵנו אלא תִלְמֵדֵנו דבר זה מתורתך תלמדנו. ק"ו משן ועין. מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. מן התורה למדנו שהייסורין שייכים למידת קל וחומר שכן מחד יש כאן מידת הדין הפוגעת בשן ועין ומאידך יש כאן מידת הרחמים הבאה […]

בבא מציעא ב' (ע"ב): לימא מתניתין דלא כסומכוס דאי כסומכוס האמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה ואלא מאי רבנן הא אמרי המוציא מחברו עליו הראיה האי מאי אי אמרת בשלמא רבנן התם דלא תפסי תרוייהו אמרו רבנן המוציא מחבירו עליו הראיה הכא דתרוייהו תפסי [פלגי] לה בשבועה אלא אי אמרת סומכוס השתא ומה התם דלא תפסי תרוייהו חולקין בלא שבועה הכא דתרוייהו תפסי לה לא כל שכן. כתב הרמ"ע מפאנו במאמר מאה קשיטה (ס' ע"ח): סומכוס במספר שמו1 וסודו […]

ראש השנה ט"ז (ע"ב): ואמר רבי יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו תניא נמי הכי ובנבלתם לא תגעו יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן מוזהרין בני ישראל אין מוזהרין והלא דברים קל וחומר ומה טומאה חמורה כהנים מוזהרין ישראלים אינן מוזהרין טומאה קלה לא כל שכן. וכתב רבינו חננאל: כתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כ"א, א') מלמד […]

זבחים פ"ב (ע"א): משנה חטאת שקבל דמה בשני כוסות יצא אחד מהן לחוץ הפנימי כשר נכנס אחד מהם לפנים ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלין א"ר יוסי הגלילי מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ לא עשה את המשויר כיוצא מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא נעשה את המשויר כנכנס. ר' יוסי הגלילי לומד מקל וחומר, שהרי למדנו שהן דם היוצא חוץ לעזרה והן דם הנכנס לפנים ההיכל שניהם פוסלים את הדם אף על פי כן לומד ר' […]

ראש השנה ט' (ע"ב) – י' (ע"ב): תנו רבנן אחד הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית… לימא דלא כרבי מאיר דאי רבי מאיר הא אמר יום אחד בשנה חשוב שנה דתניא פר האמור בתורה סתם בן עשרים וארבעה חדש ויום אחד דברי רבי מאיר… שהיה רבי מאיר אומר כל מקום שנאמר עגל בתורה סתם בן […]

ספרי נשא (פסקא מ"ב): ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום… גדול השלום שהרי עליונים צריכים לו שנאמר איוב כה המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. והרי דברים קל וחומר ומה במקום שאין איבה ותחרות ושנאה ובעל דבבא צריכים שלום קל וחומר למקום שיש בו כל המדות הללו. עי' בדברי הנצי"ב בביאורו לספרי שהקשה על הקל וחומר, שהרי כך ברא הקב"ה את המלאכים שלא יזיקו זה את זה עי"ש בדבריו. נראה שזה גופא הקל וחומר. לכאורה יש הרי הנהגת קל […]

ביצה ל"ו (ע"ב): … כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. כבר למדנו לדעת (לעיל ל"ה:-ל"ו.) שיום טוב הוא בחי' קל והשבת חמורה. שכן האורות המאירים ומשפיעים ביום טוב גלויים יותר ואינם מלובשים כמו האורות המאירים בשבת1. על כן דברים שנאסרו ביום טוב, קל וחומר שיאסרו בשבת. שבת משום קדושתה העליונה ואורותיה העליונים (אשר משום עליונותם אי אפשר לקבלם שלא דרך לבושים ומסכים) "כל העולמות עד למעלה עד הא"ס… והנה […]

ביצה ל"ו (ע"א): התם תנן אבל לא את האוצר ואמר שמואל מאי אבל לא את האוצר אבל לא יגמור את האוצר כולו דלמא אתי לאשויי גומות הכא מאי התם הוא בשבת דאסור משום דחמיר אבל יום טוב דקיל שפיר דמי או דלמא התם דאיכא בטול בית המדרש אמרת לא הכא דליכא בטול בית המדרש לא כל שכן והכא תנן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב ואמר רב נחמן לא שנו אלא באותו הגג אבל מגג לגג לא ותניא נמי הכי […]

במשנה: … ואם החרים את כולם אינם מוחרמים דברי ר"א א"ר אלעזר בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו. ובגמרא (על דברי ר' אלעזר בן עזריה): היינו תנא קמא איכא בינייהו דרבי אילא דאמר רבי אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. וברש"י: ר' אלעזר בן עזריה אית ליה דרבי אילא דהא אתא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו ר"א לית ליה דרבי אילא דאי בזבז […]

כתובות כ"ח (ע"ב): השתא ומה בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש. הנהגת הבהמה היא במידת הדין1. כל מעשיה הם בהכרח, מצד הטבע ואלו הם בחינות של דין2. אף על פי כן אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים ומנהיגם במדת הרחמים משום שייכותן לצדיקים. הצדיקים עצמם, הם בחרו בדרך טובה. הבחירה היא ביטוי למדת הרחמים. הפוכה היא לתכונת ההכרח הטבעי המבטאת את הדין. הבחירה בטוב גורמת להם ולעולם כולו […]

ערכין כ"ט (ע"ב): מאי טעמא דשמואל קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר. שמא י"ל שלרב מכירה ובעלות זו מציאות. וחזרה ביובל זה דין, לכן מוכר ביובל וחוזרת אליו. אבל לשמואל מכירה זה דין, ולכן יש ק"ו שאם מכירה חוזרת, ק"ו שאין מכירה, שביובל אין דין מכירה. לשמואל היובל מפקיע דין מכירה, שהשדות חוזרות ביובל שהכל חוזר לבעלות הראשונית, והכל מתחיל מהתחלה, ולכן הופקע דין מכירה וזה שאמר שאם חוזרת שדה שנמכרה ק"ו שאי אפשר […]

יבמות קכ"ב (ע"א): והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא אשה נאמנת להביא גיטה מק"ו ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטיהן זו שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין שנאמנת להביא גיטה. יש נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, ואלו חמש נשים השנויות במשנה (בדף קי"ז), ואעפ"כ נאמנות להביא גיטה ממדינת הים אף שצריכין אנו למאמר פיה לומר בפני נכתב ובפני נחתם (גיטין כ"ג:) מכאן שחמורה עדות על מיתת בעלה יותר מעדות בפני […]