קטגוריה: קל וחומר

בבא קמא ל"ז (ע"א): מיתיבי סומכוס אומר מועד לאדם מועד לבהמה מק"ו ומה לאדם מועד לבהמה לכ"ש מכלל דתנא קמא אינו מועד קאמר א"ל רב זביד סומכוס אחזרה קאי והכי קא"ל לתנא קמא דקאמרת חזרה דבהמה חזרה היא חזרה דבהמה לאו חזרה היא מק"ו מאדם ומה מאדם לא קא מהדר ביה מבהמה לא כ"ש. עי' תוס' לעיל דף ב' ד"ה ומילתא. בנגיחת אדם מתגלה יותר כח הרע שבשור. "אדם אית ליה מזלא" ומצד מדרגתו בטבע צריכה להיות לשור – כמו […]

סנהדרין ע"ו (ע"א): בתו מאנוסתו מנין האמר אביי קל וחומר על בת בתו ענוש על בתו לא כל שכן וכי עונשין מן הדין גלויי מילתא בעלמא הוא רבא אמר אמר לי רבי יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה תני אבוה דרבי אבין לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה אף בתו מאנוסתו היא בשרפה ואין בועלה בשרפה. אביי לומד בתו מאנוסתו שהיא ערוה ומיתתה […]

בבא קמא ל"ד (ע"ב): ר' יהודה אומר תם חייב ומועד פטור אימר דשמעת ליה לרבי יהודה לענין שמירה דכתיבי קראי לענין תשלומין מי שמעת ליה והתניא רבי יהודה אומר יכול שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה סלע זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת אמרת וכי מועד למה יוצא להחמיר עליו או להקל עליו הוי אומר להחמיר עליו ומה מועד אינו משלם אלא מה שהזיק תם הקל לא כ"ש. לא בכדי […]

סנהדרין ע"ו (ע"ב): ההוא גברא דמצמצמא לחיותה דחבריה בשימשא ומתה רבינא מחייב רב אחא בר רב פטר רבינא מחייב קל וחומר ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון חייב בו את המצמצם נזקין שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שחייב בהן את המצמצם. לרבינא אנו דנים בקל וחומר1 בבואנו לדון איזה מקרה ראוי להיות מונהג יותר בדין ואיזה יותר ברחמים, בודאי נדון ונאמר שרוצח חמור ממזיק ופגיעתו קשה יותר וראוי יותר לדונו בדין. רבינא מחדש שמצאנו […]

בבא קמא ל"ב (ע"ב): תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב מאי חייב א"ר יוסי בר חנינא חייב בד' דברים ופטור מגלות לפי שאין דומה ליער יער זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס זה לרשות חבירו נכנס אמר רבא ק"ו ומה יער זה לדעתו נכנס וזה לדעתו נכנס נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה זה שלדעת חבירו נכנס לא כל שכן אלא אמר רבא מאי פטור מגלות דלא […]

סנהדרין ע"ד (ע"א): תניא רבי שמעון בן יוחי אומר העובד עבודת כוכבים ניתן להצילו בנפשו מקל וחומר ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כל שכן. פגם הדיוט ניתן להציל, ק"ו לפגם גבוה עי' מרגליות הים שהביא מהזהר ביטוי של פגימותא לעילא. ועיין בעוד במרגליות הים שם ד"ה וכי עונשין מה"ד שיש לדון אם פגיעה ברודף היא דין עונש או דין הצלה לנרדף. אם ענש הוא לרודף י"ל שעונש הוא מידת הדין והנהגת הדין ואם התורה הענישה את […]

בבא קמא ל"ח (ע"ב): והלא דברים ק"ו ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקדוש ברוך הוא על ב' אומות גדולות ולא החריבן בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה. קל וחומר זה הוא המשך לקל וחומר שנשא משה מעצמו, ממשה רבינו למד עולא להמשיך ולדון קל וחומר מעצמו. אם בשביל שתי פרדות טובות, דן הקב"ה את עמון ומואב במידת הרחמים, אף שמואב מצד עצמם ראויים הם למידת הדין, שהרי הם שהביאו […]

סנהדרין נ': שריפה חמורה מסייף שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שכן מחללת את אביה אדרבה סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונן אבד נאמר אביה בסקילה ונאמר אביה בשריפה מה אביה האמור בסקילה סקילה חמורה מסייף אף אביה האמור בשריפה שריפה חמורה מסייף שריפה חמורה מחנק שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא כדאמרן אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום מדאפקיה רחמנא לנשואה בת כהן […]

בבא קמא ל"ח: וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כל שכן. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית. עי' תוס' וראשונים ששאלו הרי אזהרת "אל תצר את מואב" נאמרה קודם פרשת מדין. נראה שהקל וחומר […]

מכות י"א (ע"ב) אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה. נראה שלצאת מעיר מקלט צריך כח גדול של רחמים יותר מאשר לא לגלות לעיר מקלט. אם מותו של כהן גדול מהווה כפרה ושפע של רחמים עד כדי יציאת רוצח בשוגג מעיר מקלטו, קל וחומר שמותו יהיה כפרה ושפע רחמים על מי שעדיין לא גלה, ויחסוך ממנו הגלות. הגלות היא בחינה של ענש ומיתת כהן גדול היא המכפרת. אכן אם נבין שהגלת […]

בבא קמא ע"ח (ע"א): … אי לבכור העברה העברה יליף ממעשר אי נמי נדמה אמרת לא דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור כלאים מבעיא? עי' בתורה שלימה שמות י"ג, י"ב הערה קמ"ז שהביא עשרה לימודים בגזירה שוה זו של "העברה" "העברה". מיוחד הוא הביטוי "והעברת כל פטר רחם לה'", וכבר פרשו רש"י על התורה ע"פ חז"ל, שהעברה הוא מלשון הפרשה. מתאימים הדברים גם ל"יעבור" דמעשר, שכן כל אחד מן הצאן העובר תחת השבט, כבר מופרש הוא […]

קידושין ל"ו: משנה …והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים גמרא …אלא הזאה דבן עוף דאתיא בק"ו מבן צאן ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין שיקבע לו להזאתו. הבדל יסודי יש בין צאן לבין עוף. בן צאן שחיטתו כשרה בזר וכל הפעולות נעשות בכלי והבהמה נמצאת במקומה והכהן מקבל הדם וזורקו. בבן עוף נעשית ביד כהן בעצמו ואינו עוזב את העוף. העוף נמצא בידיו כל זמן העבודה. יש […]

מכות דף י' (ע"ב) רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים. בלימוד פרשת רוצח הבין רבי חמא בר חנינא שיש למצוא הנהגת הרחמים בפרשה זו שכולה דין. אכן מצא רחמים בפרשה במה שאמרה תורה "תכין לך הדרך" שיש להקל על הרוצח, בברחו לעיר מקלט, ומכאן ק"ו שהתורה מכינה הדרך לצדיקים להגיע למחוז חפצם הרוחני. זאת מצא בפסוק "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים […]

קידושין ל"ח (ע"א): תניא ר"ש בן יוחי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ והוא הדין שינהגו ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן אינו דין שינהגו בין בארץ בין בחוץ לארץ והוא הדין לערלה בשתים. מלשונו של רשב"י משמע שיש משהו שמאחד את שלש המצוות הללו, ולא רק מונה אותם כרוכל […]

סנהדרין מ' (ע"ב) – מ"א (ע"א): אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה אטו בראייה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר אם אינו ענין לכרת תנהו ענין למלקות דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדיין הוא מזיד דבי רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש דבי רבי תנא על דבר אשר ענה על עסקי […]

זהר פרשת אחרי מות (דף ע"ג): רבי שמעון פתח, (שמות יב מג) זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, וכתיב וכל עבד איש וגו', וכתיב (שם מה) תושב ושכיר לא יאכל בו, ומאי פסחא דאיהו בשרא למיכלא, על דאתרמיז במלה קדישא אסיר לכל הני למיכל ביה, ולמיהב להו למיכל עד דאתגזרו, אורייתא דהיא קדש קדשים (דקודשייא), שמא עלאה דקודשא בריך הוא, על אחת כמה וכמה. נראה בביאור הק"ו על פי האר"י1 שחלק מעולם מונהג בדין וחלק ברחמים – […]

סנהדרין ס' (ע"א) עומדין מנלן אמר רבי יצחק בר אמי דאמר קרא ואהוד בא אליו והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא והלא דברים קל וחומר ומה עגלון מלך מואב שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי עמד ישראל ושם המפורש על אחת כמה וכמה. עי' רמח"ל בספר אדיר במרום (דף ק"כ) על הביטוי באידרא: בגולגלתא יתבין תריסר אלפי רבוא עלמין וכו' זו לשונו: … והם ד' דברים שיש במצב האדם, עמידה, […]

סנהדרין נ"ב (ע"ב): קטל עבדא בסייף בר חורין בחנק הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למאן דאמר חנק חמור מאי איכא למימר נפקא ליה מדתניא ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסייף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. מי שהורג עבד עבירתו קלה ממי שהורג […]

קידושין נ"ה (ע"א): לחולין אימר דשמעת ליה לרבי מאיר בקדשי קדשים בקדשים קלים מי שמעת ליה א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה קל וחומר קדשי קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן איתמר נמי אמר ר' חמא בר' עקיבא אמר רבי יוסי בר' חנינא אומר היה ר"מ הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים קל וחומר קדשי קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן. ריטב"א שם: אימור דשמעת לה לרבי מאיר בקדשי קדשים פירוש דסתם […]

קידושין י"ד: ובמיתת היבם – מנלן ק"ו ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה יבמה שהיא בלאו לא כל שכן מה לאשת איש שכן יוצאה בגט תאמר בזו שאינה יוצאה בגט הא נמי יוצאה בחליצה אלא מה לאשת איש שכן אוסרה מתירה אמר רב אשי הא נמי אוסרה מתירה יבם אוסרה יבם שרי לה. וכתב בתוס' הרא"ש בהמשך הגמ' שביקשה ללמוד שתהא אישה יוצאה בחליצה בק"ו מיבמה שאינה יוצאה בגט "זו שיוצאה בגט אינו דין שתצא בחליצה?" ולא שייך […]