גמרא: בכורות

בכורות נ"ד (ע"ב): וכי תימא אי כתיב כל מעשר בהמה הוי אמינא אפילו חיה תחת תחת מקדשים גמר. ופרש"י: וכי תימא אי כתב בהמה ה"א חיה בכלל בהמה – וליחייב חיה במעשר… גמיר תחת תחת מקדשים כתיב הכא (ויקרא כז) תחת השבט וכתיב התם (שם כב) תחת אמו והתם חיה לא דכתיב שור כשב ועז וכו'. ולהלן דף נ"ז (ע"א) במשנה: הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן כלאים וטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום. ובגמרא (נ"ז ע"א): מנא הני מילי […]

בכורות נ"ו (ע"ב): דאמר אביי זונה כותית אתננה אסור וכהן הבא עליה אינו לוקה משום לא יחלל זרעו זונה ישראלית אתננה מותר וכהן הבא עליה לוקה משום לא יחלל זרעו זונה כותית אתננה אסור גמר תועבה תועבה מעריות מה עריות דלא תפסי בהו קדושי אף זונה בהך דלא תפסי בה קדושי. מתוך התבוננות בביטוי תועבה בתורה ובדברי חז"ל נראה שהוא בא במקום שהדבר אסור על פי חוקי התורה או חוקי עבודה זרה והחברה. כך נאמר "חקות התועבות", אלו תועבות על […]

בכורות מ"ט (ע"א): במשנה: … מת ביום שלשים כיום שלפניו ר' עקיבא אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן. ובגמרא: מאי טעמייהו דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא נמי ומעלה ור"ע מספקא ליה מדאיצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין או דלמא כי אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין ומשום הכי מספקינן ליה. וברש"י: ממדבר – כתיב הכא (במדבר […]

בכורות מ"ג (ע"א): משנה מומין אלו בין קבועין בין עוברים פוסלין באדם… גמרא אמאי והאיכא יבלת דלא כתיב באורייתא באדם ותו דק תבלול דלא כתיבי בבהמה מילף ילפי מהדדי דתניא באדם לא נאמר בו יבלת בבהמה לא נאמר דק תבלול מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל גרב גרב ילפת ילפת לגזירה שוה מפני דאי לא מפני איכא למיפרך אדם מבהמה לא יליף שכן היא עצמה קריבה לגבי מזבח בהמה מאדם לא ילפא שכן […]

בכורות נ"א (ע"ב): מת לאחר שלשים יום אף על פי שלא נתן יתן מנא לן א"ר שמעון בן לקיש אתיא ערך ערך מערכין. מושג הערך "וזהב הארץ ההיא טוב" – אמר רבי אבהו אדם פורט זהוב אחד ומוציא ממנו כמה יציאות. כבר בראשית העולם נתחדש מושג הערך. הזהב נברא בעולם להיות ערך לכל נמצא. כשיש לאדם חפץ, הרי יש לו דבר לשימוש ויש לו גם את ערכו של החפץ. הערך הוא מושג מופשט. השימוש שונה הוא בכל חפץ. כל אחד […]

בכורות נ"ד (ע"א): אשכחן תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מנין ק"ו ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אין מתעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה? הגמרא ממשיכה את הקל וחומר גם לדעת ר' יאשיה שאמר עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד: ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפי' על ידי דבר אחר וכו'. הק"ו הוא בבחינת כל זה אכניס בקל וחומר. האר" כתב בהנהגת […]

בכורות ל"ג (ע"א): ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום כתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור ובית הלל אטו בעבודה קאמר באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף ורבי עקיבא מתיר ואפי' עובדי כוכבים מאי טעמא דרבי עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים אף פסולין מותר לעובדי כוכבים ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד […]

בכורות ל"ב (ע"א): במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום מנא הני מילי אמר רב חיננא אמר רב וכן אמר רב דימי אמר רבי יוחנן נאמר לא יגאל במעשר ונאמר ולא יגאל בחרמים מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע מפני דאי לא מפני איכא למפרך מה לחרמים שכן חלים על הכל לאיי אפנויי מפני לא יאמר ולא יגאל בחרמים […]

בכורות כ"ה (ע"א): וכן תולש את השער לראות מום: איבעיא להו לכתחלה או דיעבד. ובשיטה מקובצת (על הדף) מבארים את הבעיה על פי גרסת ס"א (אות ז'): לכתחילה ואתולש קאי או דיעבד ואלא יזיקנו קאי וביאור לדברים: השאלה היא על הביטוי במשנה "וכן תולש את השיער לראות מקום מום" האם "וכן" מתייחס למה שנאמר בתחילה "השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער" ובאה הסיפא לומר שהוא הדין גם לראות מום אפשר לתלוש לכתחילה. או ש"וכן תולש […]

בכורות י"ט (ע"א) תנו רבנן מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל כיצד קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה במשמע תלמוד לומר זכר אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו תלמוד לומר פטר רחם אי פטר רחם יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור א"ל רב שרביא לאביי רישא לא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור סיפא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד לא הוי בכור אמר ליה לעולם בכור לדבר אחד לא […]

בכורות ט"ו (ע"ב): בעא מיניה רבינא מרב ששת מהו שמתפיסן לכל זבח שירצה א"ל אין מתפיסן מאי טעמא אמר ליה גמר בשעריך בשעריך מבכור מה בכור אין מתפיסן לכל זבח שירצה דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה וגו' לא יקדיש איש אותו אף הני אין מתפיסן לכל זבח שירצה. קדושת בכור לא נקבעה ע"י האדם, על כן פשוט שאינו יכול להתפיסה לכל זבח שירצה. מבכור ילפינן לפסולי המוקדשין, שהולדות שבמעי פסולי המוקדשין, אי אפשר להתפיסן לקדושה אחרת מאשר אותו […]

יש בסוגיא (בכורות י"ג ע"א) ארבעה קל וחומר שניים לישראל הקונה מעובד כוכבים ושניים לעכו"ם הקונה מישראל: אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא אמרי לא ס"ד ק"ו הוא אם גופו קונה ממונו לא כ"ש ואימא מיד עובד כוכבים עד דאיכא תרתי אמרי ולאו ק"ו הוא גופו באחת ממונו בשתים ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא […]

בכורות י' (ע"ב) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור ואמר רב נחמן מנא אמינא לה דתניא וערפתו נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה להלן אסור אף כאן אסור. הלימוד הוא עריפת חמור מעגלה ערופה האסורה בהנאה. כפי שביארנו (לעיל דף ו') החמור הוא אבי אבות הטומאה ודווקא בו יש סגולה פנימית המתבטאת בפדיונו בשה. אבל אם לא פודים אותו, מתגלה הטומאה דווקא בו בשיא הופעתה. דומה הוא לעגלה ערופה, אשר מעשה […]

בכורות ו' (ע"א): ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה אמר רב פפא כל מקנך תזכר כלל שור ושה וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא. כבר נשאלה השאלה אם אין בכלל אלא מה שבפרט בלבד, מה צורך יש לנו בכלל. ותרצו, שאם לא הכלל היינו יכולים לראות בפרטים בחינת אב וללמוד בבנין אב, לכן יש את הכלל, ואז אין בכלל אלא מה שבפרט. וצריך עיון, שלכאורה אין צורך במידה זו […]

במשנה (בכורות י"ב ע"א): אין פודין לא בעגל ולא בחיה לא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי… ובגמ': מתני' מני בן בג בג היא דתניא בן בג בג אומר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו. ולקמן בסוגיא: איבעי' להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר' מאיר לא תיבעי לך דכיון דאר"מ בן פקועה טעון שחיטה שה מעליא הוא אלא כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו […]

במשנה (בכורות ג' ע"ב): כהנים ולוים פטורין מק"ו אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמן. ובגמ' מבואר על פי רבא: אם הפקיעה קדושתן של לוים קדושת של ישראל במדבר לא יפקיע את של עצמן? ביטוי זה מזכיר הביטוי בגמ' שבת צ"ט: לאחרים עושה מחיצה לעצמה לא כל שכן. ומבואר בזה שהכח לפטור ולהתיר ולבנות לאחרים נובע מן הכח לעשות זאת לעצמן. לימוד גדול יש כאן. הכח של אדם לפעול על עצמו ממשיך הלאה ומשפיע על […]

בכורות ל"ז (ע"א): משנה על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו מן החסחוס אבל לא העור נסדקה אעפ"י שלא חסרה ניקבה מלא כרשינה או שיבשה איזהו יבשה כל שתנקב ואינה מוציאה טיפת דם ר' יוסי בן המשולם אומר יבשה שתהא נפרכת: גמרא אמאי פסח ועור כתיב כתיב נמי כי יהיה בו מום ואימא כי יהיה בו מום כלל פסח או עור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט פסח ועור אין מידי אחרינא לא כל מום רע חזר […]