גמרא: כתובות

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל שתיק רב. תמצית השיעור: רבי יהושע השיב לרבן גמליאל ולרבי אליעזר תשובה נצחת על המעוברת. אף על פי כן הלכה כמותם. מדברי הירושלמי וממקורות פנימיים מתבאר שהמחלוקת קשורה לשאלה היסודית בדבר היחס בין האיש והאשה, האם תכלית הקשר ביניהם היא השפעתו של האיש או בניית החיים על ידי האשה. אחת המחלוקות שנחלק ר' יהושע על ר' אליעזר ורבן גמליאל בפרק קמא דכתובות (י"ג ע"א): ראוה מדברת […]

כתובות כ"ח (ע"ב): השתא ומה בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש. הנהגת הבהמה היא במידת הדין1. כל מעשיה הם בהכרח, מצד הטבע ואלו הם בחינות של דין2. אף על פי כן אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים ומנהיגם במדת הרחמים משום שייכותן לצדיקים. הצדיקים עצמם, הם בחרו בדרך טובה. הבחירה היא ביטוי למדת הרחמים. הפוכה היא לתכונת ההכרח הטבעי המבטאת את הדין. הבחירה בטוב גורמת להם ולעולם כולו […]

כתובות ל"ה (ע"א): חייבי מלקיות כחייבי מיתות היכן ריבתה תורה אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר אתיא מכה מכה. עי' תוספות סנהדרין ל"ג: ד"ה אתיר רשע רשע שהסיק: ויש לומר דרבא אית ליה ג"ש אלא דלהנך מילי (בהם חלק על אביי ואמר סבר עצמו) קאמר דלא צריך. ועוד חילק התוס' בין לימוד דרשה העוסקת בגוף המלקות לבין פטור ממון. ועדיין צריך עיון במה בדיוק נחלקו. נראה שנחלקו בעצם הבנת דין מלקות. לאביי ילפינן גזירה שוה "רשע" "רשע" שמצד עצם […]

כתובות קי"א (ע"ב): וא"ר חייא בר יוסף עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן ק"ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה. הדברים תמוהים: א. מדוע רק הצדיקים יעמדו והלא מן הקל וחומר יש ללמוד שכל אדם הנקבר בלבושו יעמוד ככמה לבושים. ב. עי' תוס' ד"ה בלבושיהן שדן אם הוא לבוש של תכריכין או לבוש של החיים ומן הירושלמי הוכיח שמדובר בלבוש מחיים. ועי' גליון הש"ס. והוא תמוה שכן מה שייכות יש לקל וחומר עם […]

כתובות ק"ה (ע"ב): ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתי ליה בה' בשבתא אמר ליה מאי שנא האידנא אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר לא קביל מיניה אמר ליה פסילנא לך לדינא אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך […]

כתובות ק"ה (ע"א): תנו רבנן כי השוחד יעור עיני חכמים קל וחומר לטפשין ויסלף דברי צדיקים קל וחומר לרשעים מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו אלא הכי קאמר כי השוחד יעור עיני חכמים אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב ויסלף דברי צדיקים אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת. נחלקו ראשונים בביאור הגמ' אם אכן הקל וחומר נשאר למסקנה או לא. עיי' תוד"ה אפילו צדיק גמור שהביא בשם רשב"ם […]

כתובות ס' (ע"א): ורמינהי יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו אינו דין שתחמיר בחלבו תלמוד לומר את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור. ופרש"י "שהקלת במגעה" שאינה מטמאה מחיים וע' לשון הספרא שמיני באותו ענין (פ"ד): יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכליתו ודין הוא ומה אם בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה מהלכי שתים שהחמיר […]

כתובות ס"ה (ע"ב) – ס"ו (ע"א): תני תנא קמיה דרבא מציאת האשה לעצמה רבי עקיבא אומר לבעלה אמר ליה השתא ומה העדפה דמעשה ידיה היא אמר רבי עקיבא לעצמה מציאתה לא כ"ש דתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו אלא איפוך מציאת האשה לבעלה רבי עקיבא אומר לעצמה. מעשה ידיים בא לעולם משום מזונות ומקרא מפורש הוא (בראשית ג', י"ט) בזעת אפיך תאכל לחם. על כן יש בו […]

כתובות מ"ט (ע"א): מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים דעסקי בתורה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות משום זילותא. רבי מאיר דן במצוה לזון מצד מה שהמזונות פועלים בעולם. אם מצוה לזון לצורך חיי שעה שהם הם חיי הבנות, קל וחומר שמצוה לזון בנים העוסקים בחיי עולם1. המצוה לזון שייכת להנהגת החסד והרחמים. הבנות הן בחי' של דין, ואם בהן מצוה לזון לצורך חיי שעה, קל וחומר שאת הבנים שהם במידת החסד, […]

כתובות ל"ב (ע"א) אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מנא ליה לעולא הא גמר מחובל בחבירו מה חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו בבית דין אלא גמר מעדים זוממין מה עדים זוממין דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון […]

כתובות ל"ט (ע"ב): ואחד האונס ואחד המפתה בין היא ובין אביה יכולין לעכב בשלמא מפותה כתיב אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין תלמוד לומר ימאן מכל מקום אלא אונס בשלמא איהי כתיב ולו תהיה מדעתה אלא אביה מנלן אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר רבא אמר ק"ו ומה מפתה שלא עבר אלא על דעת אביה בלבד בין היא ובין אביה יכולין לעכב אונס שעבר על דעת אביה ועל דעת עצמה לא כל שכן רבא לא […]

נאמר במשנה (נ"ז ע"א): נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל, לפרנס את עצמה. ואמרי על זה בגמרא (נ"ז ע"ב): מנא הני מילי אמר רב חסדא דאמר קרא ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור מאי ימים אילימא תרי יומי משתעי איניש הכי אמרו ליה תרי יומי אמר להו לא אמרו ליה עשרה יומי אלא מאי ימים שנה דכתיב ימים תהיה גאולתו ואימא חדש דכתיב עד חדש ימים אמרי דנין ימים סתם מימים סתם ואין דנין ימים סתם […]

כתובות קי"א (ע"א): אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח כתיב הכא "מזבח אדמה תעשה לי" וכתיב התם "וכפר אדמתו עמו". בפשטות הלימוד הוא בגזירה שוה. לימוד זה מתבסס על לימוד נוסף בגזירה שוה. נאמר "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" ונאמר "מזבח אדמה תעשה לי" וכן אמרו בב"ר פי"ד, ח': "מן האדמה" רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו ממקום כפרתו נברא היך מה דאת אמר (שמות כ) "מזבח אדמה […]

כתובות ס"ח (ע"א): היינו דאמר רבי אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא ותני רבי חייא בר רב מדיפתי רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים. כתב הרב קוק במידת גזירה שוה: אורות הקדש, החיים בחיים […]

כתובות מ"ו (ע"א) … דתניא רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים מאי טעמא דר' יהודה אמר ר' אבהו אתיא שימה שימה כתיב הכא ושם לה עלילות דברים וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון. כתב הריטב"א: דלהכי שני קרא וכתב הכא ושם לה עלילות דברים כלומר הוצאת שם רע הבאה על ידי שימת ממון. נראה שהשינוי של הכתוב במילה "שם" מבטא פעולה מיוחדת של שימה שלא כדרך העולם ולא כפי המורגל. לכן הדגישה […]

כתובות מ"ו (ע"א): תנו רבנן וענשו אותו זה ממון ויסרו זה מלקות בשלמא וענשו זה ממון דכתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה אלא ויסרו זה מלקות מנלן א"ר אבהו למדנו יסרו מיסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע. עי' שיטה מקובצת ד"ה "למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן"1 שבאר שיש שתי צורות ללמוד ג"ש זו, האחת נמצאת ברש"י בסוגיין והשניה ברש"י בפרק דין סורר ומורה. הצורה האחת היא שאין מלקות בבן סורר ומורה ורק לומדים שויסרו […]

כתובות מ"ה (ע"ב): תנו רבנן נערה המאורסה שזינתה סוקלין אותה על פתח בית אביה אין לה פתח בית האב סוקלין אותה על פתח שער העיר ההיא ובעיר שרובה עובדי כוכבים סוקלין אותה על פתח בית דין כיוצא בדבר אתה אומר העובד עבודת כוכבים סוקלין אותו על שער שעבד בו ובעיר שרובה עובדי כוכבים סוקלין אותו על פתח בית דין מנא הני מילי דתנו רבנן שעריך זה שער שעבד בו אתה אומר שער שעבד בו או אינו אלא שער שנידון בו […]

כתובות ל' (ע"א): מאי טעמא דר' נחוניא בן הקנה אמר אביי נאמר אסון בידי אדם ונאמר אסון בידי שמים מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין. המילה "אסון" כשלעצמה מורה על מידת דין קשה. הלימוד בגזירה שוה שהיא בהנהגת התפארת שהיא מידת הרחמים מלמד על עומק פנימי בו יש בחינה של רחמים. בפרשת יוסף ואחיו למדנו על אסון בידי שמים. פחדו של יעקב מאסון שיקרה לבנימין, הוא שהוביל לערבותו של יהודה […]

כתובות ל"ב (ע"ב): אלא עולא תחת תחת גמר כתיב הכא תחת אשר ענה וכתיב התם עין תחת עין מה התם ממונא משלם מילקא לא לקי. עצם הענין של ממונא משלם ולא לוקה הוא מיתוק הדין. כשאומרים על הפסוק "עין תחת עין" שאינו חייב בהוצאת עינו תחת אשר הוציא עין חבירו, אלא חייב הוא ממון, זה גופא מיתוק הדין. על כן ילפינן להו בגזירה שוה שהיא בהנהגת התפארת הממתקת את הדינים (עי' במבוא לגזירה שוה).

כתובות כ"ט (ע"ב): וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב פפא ההוא מיבעי ליה לגזירה שוה דתניא כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה. וברש"י ד"ה "מיבעי ליה לג"ש": "בתולה" דכתיב גבי מפתה מיבעי ליה לג"ש "בתולה" "בתולה" לג"ש מה כסף האמור באונס חמשים אף מפתה חמשים ומה מפתה שקלים דכתיב ביה ישקול אף חמשים של אונס שקלים קאמר. כתובות ל"ח (ע"א): מה ת"ל אשר לא אורשה מופנה להקיש לו ולדון הימנו ג"ש נאמר כאן אשר […]