המאגר התורני

מנחות ע"ד (ע"ב): תנו רבנן ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה מלמד שטעונה מתן שמן בכלי קרבנך קרבנך לגזרה שוה. בכל הקרבנות מקריבין את הנפש בהמה או עוף. אלו הם בעלי חיים, והחיים נקרבים לה'. "הדם הוא הנפש" והוא המכפר. במנחה הנפש אינה קרבה לה', אלא הוא מקריבה מן הצומח לה'. יש כאן שתי בחינות. חיים וארץ. הקרבנות מן החי מבטאים את החיים והמנחה את הארץ. בפרשת "שלח" אחרי חטא המרגלים באה פרשת מנחות ונסכים. קרבנות הארץ. המרגלים חטאו […]

נאמר בפרשת מאכלות בתורה (פרשות שמיני וראה) על העופות "את זה תאכלו… ואת זה לא תאכלו…" ולמדו חכמים בקידושין (נ"ז, ע"א): תאכלו לרבות את המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה. ובסוגיין למדו שאכן "לא תאכלו" מתייחס לצפור השחוטה, שאסורה בלאו, ו"את זה לא תאכלו" בא ללמד שיש אחרת שהיא אסורה וזו הצפור השחוטה לאוסרה בעשה ולא תעשה. ועל השאלה, שמא שאולי בא לומר "תאכלו" דווקא את אלו למעט טריפה שאסורה, ולאוסרה בעשה ולא תעשה, והיה המענה "דבר […]

שבועות מ"ג (ע"א): נושא שכר אינו משלם: מנלן דתנו רבנן כי יתן איש אל רעהו כלל חמור או שור או שה פרט וכל בהמה לשמור חזר וכלל כלל ופרט וכלל כו' עד הקדש רעהו כתיב. עי' תוד"ה "וכל בהמה" שכתב: אע"ג דבריש ת"כ קאמר מפרט וכלל כיצד ומייתי האי קרא לסימנא בעלמא הוא דנקטיה דהכא כלל ופרט וכלל הוא. נראה בביאור דברי התוס' שאכן הפסוק כצורתו הוא "פרט וכלל" מובהק, שכן כתוב (שמות כ"ב, ט'): … חמור או שור או […]

בבא בתרא ט"ו (ע"א): דא"ר לוי בר לחמא איוב בימי משה היה כתיב הכא מי יתן אפוא ויכתבון מלי וכתיב התם ובמה יודע אפוא ואימא בימי יצחק דכתיב מי אפוא הוא הצד ציד ואימא בימי יעקב דכתיב אם כן אפוא זאת עשו ואימא בימי יוסף דכתיב איפה הם רועים לא ס"ד דכתיב מי יתן בספר ויוחקו ומשה הוא דאיקרי מחוקק דכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון. עי' במבוא לגזירה שוה, שם נתבאר שיש בחינה בגזירה שוה שהיא […]

מנחות ע"ו (ע"א): לחם הפנים בהדיא כתיב ביה, חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים. חקה חקה לגזירה שוה חביתי כהן גדול מלחם הפנים גזירה שוה חק חק מלחם הפנים לחביתי כהן גדול שהן י"ב חלות הרש"ר הירש בפירושו לתורה הזכיר גזירה שוה זו, וזו לשונו עה"פ שנאמר בחביתי כהן גדול (ויקרא ו', ט"ו): גם לחם הפנים קרוי חק עולם (לקמן כ"ד, ט') ומכאן למדו בגזירה שוה (מנחות ע"ו ע"א) שחביתי כהן גדול באות שתים עשרה לחם – כמוהן […]

הקשר בין הדין הנלמד למידות קל וחומר וגזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י שתי מימרות במכילתא. האחת בק"ו והשניה בג"ש ובשתיהן מסיימים שכל הדין של "והיה לכם למשמרת" אינו אלא בפסח מצרים ואינו נוהג בפסח דורות. מכילתא בא (פרשה ג'): בעשור לחדש הזה ויקחו. אין לי אלא עשירי שהוא כשר ללקיחה ארבעה עשר מנין אמרת ק"ו ומה עשירי שאינו כשר לשחיטה כשר ללקיחה. י"ד שהוא כשר לשחיטה אינו דין שיהא כשר ללקיחה. י"ג מנין אמרת ק"ו ומה אם […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. על הפסוק (בראשית מ"ד ח') הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב אומר המדרש (בראשית רבה צ"ב ז') תני, רבי ישמעאל, זה אחד מעשרה קלים וחמורין, שכתובים בתורה. הן כסף וגו' השיבנו אליך, ק"ו ואיך נגנב! לפי האר"י ק"ו היינו כשהקב"ה מנהיג חלק בחסד וחלק בדין. בסיפור יוסף ואחיו, יוסף מונהג בחסד, הוא המשביר לכל עם הארץ, […]

בכורות ל"ז (ע"א): משנה על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו מן החסחוס אבל לא העור נסדקה אעפ"י שלא חסרה ניקבה מלא כרשינה או שיבשה איזהו יבשה כל שתנקב ואינה מוציאה טיפת דם ר' יוסי בן המשולם אומר יבשה שתהא נפרכת: גמרא אמאי פסח ועור כתיב כתיב נמי כי יהיה בו מום ואימא כי יהיה בו מום כלל פסח או עור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט פסח ועור אין מידי אחרינא לא כל מום רע חזר […]

מנחות ע"ז (ע"ב): …תרומה לה' איני יודע מכמה היא הריני דן נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה או כלך לדרך זו נאמר כאן תרומה ונאמר בבכורים תרומה מה להלן אין לה שיעור אף כאן אין לה שיעור נראה למי דומה דנין תרומה שאין אחריה תרומה מתרומה שאין אחריה תרומה ואל יוכיח בכורים שיש אחריהן תרומה או כלך לדרך זו דנין תרומה הנאכלת במקום קדוש מתרומה הנאכלת במקום קדוש ואל תוכיח תרומת […]

ירושלמי פסחים פ"ח ה"ו: נאמר כאן ואז יקרב לעשותו ונאמר להלן אז יאכל בו מה אז שנאמר להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה אף אז שנאמר כאן עד שיהא כשר בשעת שחיטה. כשם שבג"ש "ערלתו" ערלתו" נתבאר שהערלה מפרידה ועושה האדם כפרט בלתי מקושר עם הכלל, כך גם כאן הערלה מפרידה מגדר ציבור והלא קרבן פסח קרבן ציבור, ובמיוחד השחיטה כמו שנתבאר בשיעור על קרבן פסח. "אז" – גימטריא שמונה, לרמוז על מילה שהיא בשמיני. וי"ל ש"אז" מידה שמינית שהיא […]