סוג מדיה: טקסט

השיעור יעסוק אגב חנוכה בסמכותם של בית הדין ובשאלה עד היכן מגיע כוחם ובמה הוא תלוי. ראשית נפתח בדברי הרמב"ם בפתיחה להלכות ממרים ונראה את הגדרת הרמב"ם לבית הדין וסמכויותיו: רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה א – בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן. […]

החלק היומי של הפרשה מתחיל בדברי פרעה: בראשית (פרשת מקץ) פרק מא פסוק טו (טו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ: מה המשמעות של "תשמע חלום"? רש"י מסביר: רש"י בראשית (פרשת מקץ) פרק מא פסוק טו (טו) תשמע חלום לפתור אותו – תאזין ותבין חלום לפתור אותו: אך אם כן מדוע לא כתוב תדע חלום? למה דווקא לשמוע? מסביר על כך הרש"ר הירש: רש"ר הירש בראשית (פרשת מקץ) פרק […]

בחלק היומי של הפרשה אנחנו קוראים אודות חלומותיו של פרעה: בראשית (פרשת מקץ) פרק מא פסוק א וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: בעקבות החלום של פרעה והניסיון לפתור אותו יוצא יוסף מבית הכלא המצרי. בסוף הפרשה הקודמת קראנו על כך שיוסף ביקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה על מנת שישתחרר מבית הכלא. בדברי רש"י מוזכר המדרש שבפשוטו נראה שמביא ביקורת על מעשיו של יוסף: רש"י בראשית (פרשת וישב) פרק מ פסוק כג וישכחהו – […]

בחלק היומי של הפרשה מופיע סיפורו של יוסף שמשתלב ונכנס לבית אדוניו המצרי. על פני השטח הכל הולך טוב ומעניין שדווקא המילה "ויהי" שחז"ל דורשים אותה לצער1 מופיעה פה פעמים רבות: פרשת וישב (ב) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי: (ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְקֹוָק בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה: (ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא […]

נעיין בשיעור במחלוקת בין בית שמאי ובית הלל לגבי הדלקת נרות החנוכה האם ההידור הוא להיות מוסיף והולך בנרות או פוחת והולך: תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין – נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי […]

בתחילת הפרשה מסופר על המאבק בין יוסף והאחים, ועל כך שיעקב נתן ליוסף כתונת פסים. בהקשר לכך אומרים חכמים הדרכה חינוכית (שבת י' ע"ב): ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. האב צריך להיזהר שלא לאהוב בן אחד יותר מהאחרים, ובמיוחד שלא לתת לאחד מבניו יותר ממה שנותן לאחים האחרים. […]

בחלק היומי של הפרשה היום אנחנו קוראים על סיפורו של יהודה במנותק משאר האחים. וכן הסיפור מנתק בין מכירת יוסף לבין תוצאות המכירה. חז"ל דרשו את ההפסקה הנ"ל בין ענייני הפרשה: בראשית רבה (וילנא) (פרשת וישב) פרשה פה סימן א ויהי בעת ההיא, רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח […]

בכל שנה, ובמיוחד בימים אלה, אי אפשר לעבור על הפרשה בלי לעסוק בדרך שבה הסתיים המאבק בין יעקב לעשו. כך נאמר בספר הכוזרי (ב', י"ד): ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חולשתו. המאבק בין יעקב ועשו היה על ארץ ישראל. עשו נדחה מן הארץ, למרות גבורתו. יש לעיין בתורה ולראות היכן כתובים בתורה דברי הכוזרי. עלינו ללמוד כיצד הוכרע המאבק ומה יש לנו לקחת […]

פרשת השבוע פותחת: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. נושא הראיה תופס מקום חשוב בפרשה. מיד לאחר הפסוק הפותח מופיעה הראיה עוד פעמיים: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. בהמשך הפרשה, כאשר המלאכים מגיעים לסדום את מכים את אנשי העיר בסנוורים – ופוגעים ביכולת הראיה שלהם. לאחר מכן, נאמר על הגר: וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר. […]

בפרשת השבוע אנו קוראים על מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה. בימים אלו, נראה שזו הצורה שבה התורה קוראת לנו "לחיות עם פרשת השבוע". האר"י הקדוש (בשער הפסוקים לפרשת לך לך) עוסק בהרחבה במשמעותה הרוחנית של מלחמה זו. דבריו מאירים את המאבק מול הטרור, וכיצד יש להילחם בו, בסייעתא דשמיא. בתקופתו של אברהם העולם עובר תהליך של תיקון. אברהם מבטא את יציאת העולם מאלפיים שנות תוהו וכניסתו לאלפיים שנות התיקון. זהו הרקע למלחמה המלכים. האר"י מבאר, שהדברים קשורים לענין נוסף – […]

ניסיתי לחשוב על ההנהגה שאנו יכולים ללמוד מן הפרשה לימים המיוחדים שאנו נמצאים בהם. בדברי האר"י על י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן, שתי מידות עוסקות בהנהגת המבול, ונעיין בהן1. כך היא לשון האר"י: וכל דבר כו' (שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחד שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר). לפעמים יתנהג העולם בסוד עיבור המלכות, להוליד למטה דוגמת עליונים, בסוד תיבת נח, שיצאו ממנה ג' גוונין, שם חם ויפת, שהן דין ורחמים, וכללותם דמיון הת"ת הכולל דין ורחמים. אלא שלפעמים תתעבר […]

אנו רגילים בדרך כלל לעסוק לקראת יום הכיפורים בעניינו של הצום – איך עושים "צום קל". אין הכוונה להסחת הדעת מהצום או לאכילת מאכלים שעוזרים לגוף לצום, אלא על הבנת הערך הרוחני של הצום. כשמבינים את המשמעות של הצום, הוא הופך להיות קל. בספרים הקדושים מבואר, שהצום הוא בעצם "אכילה עליונה". אין אנו אוכלים לחם, בשר ודגים, אבל אנו אוכלים ביום כיפור דברים במישור אחר. נבאר את הדברים. אמרו בגמרא (ברכות ח' ע"ב): …תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב […]

לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, אנו נזכרים בכל שנה בדברי הזוה"ק (ח"ג, קמ"ט ע"א בתרגום): ר' אלעזר ור' יוסי ור' יצחק היו הולכים בדרך, פגעו באלו הרי חושך. בעוד שהיו הולכים נשא עיניו ר' אלעזר וראה אלו הרים הרמים, והיו חשכים ונוראים באימה. אמר ר' אלעזר אל החברים: אִלו היה אבי כאן, לא הייתי מתיירא, אבל כיון שאנו שלשה, ודברי תורה בינינו, לא יהיה נמצא כאן דין. עוד קודם שנראה את דברי התורה שנאמרו על ידי החכמים, יש להתבונן […]

ברוב השנים קוראים יחד את פרשות "נצבים" ו"וילך". הביטוי "נצבים וילך" הוא ביטוי מעניין, כי הוא מכיל שתי מילים עם הוראות הפוכות. נצבים – "בקומה זקופה", בעמידה. "וילך" – הליכה, תנועה ושינוי. פרשות אלו נקראות בכל שנה לפני ראש השנה, ויש בבחינת "נצבים וילך" הכנה לראש השנה. אנו עוברים משנה לשנה. יש כאן שינוי. "באחד באלול ראש השנה לישיבות", ואנו מתחילים שנה חדשה. התלמידים החדשים בישיבה, ולא רק הם, עוברים ממציאות חיים אחת למציאות אחרת. בישיבה יש צורת חיים שונה […]

בשיעור היום נלמד להכיר את נושא הלימוד בי"ג מידות והקשר בין המידה לתוכן הנלמד ממנה לעומק דרך עיון בדוגמאות על פי דרכה של תורת ארץ ישראל. בברייתא של ר' ישמעאל שאומרים כל בוקר מונים 13 מידות שהתורה נדרשת בהם. יש לשאול ולהסתפק מה העניין המיוחד של המידות? מה תפקידן? אפשרות אחת היא שהמידות הם דרך טכנית להוציא את הדינים מתוך התורה. הרמב"ם הלך צעד קדימה עם העניין הזה, כפי שמשתמע מדבריו. התורה שבכתב היא סופית, מספר סופי של מילים. מצד […]

בכל שנה יש להתפעל מחדש מפרשת הביכורים. אדם לוקח פרי מהשדה שלו, וכך אומרת התורה (דברים כ"ו, ג'): וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. התורה מדגישה שהכהן הוא "בימים ההם", בדור שלך, ואומרים לו: "הגדתי היום… כי באתי אל הארץ". יכול להיות שהאדם שאומר את זה הוא דור שביעי בארץ. איך הוא אומר כאילו היום הוא בא אל הארץ? התורה מלמדת אותנו שאנו […]

השיעור יעסוק במשנה השנייה בפרק השני של מסכת סוכה ראשית נחבר את שתי המשניות הפותחות את הפרק ונקרא אותן יחדיו: משנת תנאים תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ עמוד ב משנה. הישן תחת המטה בסוכה – לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה: נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון: מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם ויודע […]

בשיעור הכללי1 דיברנו על מיזוג התלמודים, כעת ננסה להרחיב את היריעה ולהסביר על שורשי המושג. מלבד לימוד של תלמוד בבלי וירושלמי כאשר אנחנו לומדים סוגייה עלינו לחפש וללמוד את שאר דברי חז"ל שלפנינו הנוגעים בסוגייה – במדרשי ההלכה והאגדה, במשנה וכן את המקורות בפסוקי התורה והתנ"ך בכלל. הרב קנייבסקי זצ"ל הרגיש נק' זו וחיזק מאד את לימוד הירושלמי. בתוך עולמם של חז"ל יש קומה נוספת ללמוד דווקא את ההקבלה בין בבלי ולירושלמי, אלא שלכאורה מצאנו ההפך בדברי רבותינו: תלמוד בבלי […]

בכל שנה אנו חוזרים אל ביטוי מיוחד שמופיע שלוש פעמים בפרשה, ולא מופיע יותר בכל התנ"ך: "בדרך בצאתכם ממצרים". דברים כ"ג, ד'-ז': לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ […]

נעיין בסוגיה הפותחת את פרקנו, פרק שני במסכת סוכה – "הישן": תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ עמוד ב משנה: הישן תחת המטה בסוכה – לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה: נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון: מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה, לפיכך ישן הוא תחת המטה. ולפי דרכינו […]