סוג מדיה: טקסט

כתובות ל' (ע"א): מאי טעמא דר' נחוניא בן הקנה אמר אביי נאמר אסון בידי אדם ונאמר אסון בידי שמים מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין. המילה "אסון" כשלעצמה מורה על מידת דין קשה. הלימוד בגזירה שוה שהיא בהנהגת התפארת שהיא מידת הרחמים מלמד על עומק פנימי בו יש בחינה של רחמים. בפרשת יוסף ואחיו למדנו על אסון בידי שמים. פחדו של יעקב מאסון שיקרה לבנימין, הוא שהוביל לערבותו של יהודה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י חולין (קט"ו): "לא תאכלנו" בבשר בחלב הכתוב מדבר אתה אומר בבשר בחלב הכתוב מדבר או אינו אלא באחד מכל האיסורין שבתורה אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשני מינין אף כאן בשני מינין רש"י. לא תאכלנו – יתירא דכתיב בראה אנכי גבי פסולי המוקדשין שנפדו (דברים יב, טז) רק הדם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו […]

כתובות ל"ב (ע"ב): אלא עולא תחת תחת גמר כתיב הכא תחת אשר ענה וכתיב התם עין תחת עין מה התם ממונא משלם מילקא לא לקי. עצם הענין של ממונא משלם ולא לוקה הוא מיתוק הדין. כשאומרים על הפסוק "עין תחת עין" שאינו חייב בהוצאת עינו תחת אשר הוציא עין חבירו, אלא חייב הוא ממון, זה גופא מיתוק הדין. על כן ילפינן להו בגזירה שוה שהיא בהנהגת התפארת הממתקת את הדינים (עי' במבוא לגזירה שוה).

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י חולין ס"ג (ע"א): תנו רבנן תנשמת באות שבעופות אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בעופות אף כאן בעופות תניא נמי גבי שרצים כה"ג תנשמת באות שבשרצים אתה אומר באות שבשרצים או אינו אלא באות שבעופות אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו […]

כתובות כ"ט (ע"ב): וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב פפא ההוא מיבעי ליה לגזירה שוה דתניא כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה. וברש"י ד"ה "מיבעי ליה לג"ש": "בתולה" דכתיב גבי מפתה מיבעי ליה לג"ש "בתולה" "בתולה" לג"ש מה כסף האמור באונס חמשים אף מפתה חמשים ומה מפתה שקלים דכתיב ביה ישקול אף חמשים של אונס שקלים קאמר. כתובות ל"ח (ע"א): מה ת"ל אשר לא אורשה מופנה להקיש לו ולדון הימנו ג"ש נאמר כאן אשר […]

בבא מציעא מ"ז (ע"ב): אמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה סוף סוף מאן דשדא דליקה בעי שלומי אלא גזירה שמא תפול דליקה באונס אי מוקמת להו ברשותיה מסר נפשיה טרח ומציל ואי לא לא מסר נפשיה טרח ומציל ריש לקיש אמר משיכה מפורשת מן התורה מאי טעמא דריש לקיש אמר קרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד. נחלקו רבי יוחנן וריש […]

ספרא צו פרשה ה' (הלכה ד' ה'): תורת זבח השלמים אם על תודה. מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק אף תודה תטעון סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק, דברי רבי ישמעאל. אמרו לו מפני שיצאת לידון בדבר החדש יכול אין לה אלא חידושה ת"ל תורת זבח השלמים אם על תודה מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק אף תודה טעונים סמיכה ותנופה וחזה ושוק. נראה פשוט שפרשת תודה כתובה במידת דבר שיצא מן הכלל לידון בדבר חדש אי […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. נאמר בפרשת נשא (במדבר ו', י"ג-ט"ו): וזאת תורת הנזיר ביום מלאות ימי נזרו יביא אותו אל פתח אוהל מועד. והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים. וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן. בהמשך בפסוק י"ז: ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות […]

יבמות ק"ט: תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים… בהבאת שלום דכתיב "בקש שלום ורדפהו" ואמר רבי אבהו אתיא "רדיפה" "רדיפה" כתיב הכא "בקש שלום ורדפהו" (תהילים ל"ד, ט"ו) וכתיב התם "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" (משלי כ"א, כ"א). עי' מהר"ל חד"א שביאר גמרא זו אחר ששאל: ויש לתמוה איך מחבר דברים אלו יחד. וביארם: אבל פירוש זה מפני שהחכם הזה ראה והשיג העולם אמר כי העולם הזה, מסודרים חלקיו בענין זה, שלפעמים שראוי הרחוק בהם ולפעמים […]

יבמות ק"ד (ע"א): ר"א אומר מנין לרציעה שהיא באזן הימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה להלן ימין אף כאן ימין אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה רבא אמר לעולם לא תיפוך אזן אזן מופני רגל רגל לא מופני וכי לא מופני מאי פירכא איכא איכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת. נאמר בנרצע פעמים "אזנו" בשמות (כ"א, ו') נאמר: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י והרב קוק.   תמצית השיעור: במכילתא דורשים את הדין ששור מועד נסקל במידת "דבר שיצא לידון בדבר החדש". יש קשר בין התוכן הרוחני של מידה זו ובין דינו של שור המועד. הצעת המכילתא מובא במכילתא (משפטים, מסכתא דנזיקין, פרשה י'): השור יסקל. למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין אם התם בסקילה מועד לא יהא בסקילה. לא אם אמרת בתם […]

יבמות פ"ו (ע"א): וכדתניא רבי יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו מה שעריך האמור להלן מעשר עני אף שעריך האמור כאן מעשר עני ואמר רחמנא לא תוכל. נאמר בדברים (י"ב, י"ז): לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל […]

זהר ח"א דף ר"י (ע"א): בכל יומא. (והקל נשמע בית פרעה. והקל נשמע חסר וא"ו, מאי טעמא, אמר רבי אלעזר, דא היא שכינתא דבכאת על חרוב בי מקדשא ועל גלותהון דישראל. כתיב הכא, והקל נשמע, וכתיב התם, (ירמיה לא) קול ברמה נשמע. מה להלן שכינתא, אף כאן נמי שכינתא): רבי אלעזר אמר, קלא בחשאי, דא היא קלא עלאה, דכל קלין נפקין מתמן. אבל קל בלא ו', דא היא צלותא דלתתא, דאיהי אזלא לאסתלקא בוא"ו ולאתחברא ביה: תא חזי, והקל נשמע, […]

תמורה י"ג (ע"ב): אמר ר"ש והרי מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בשותפות אף כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בא בשותפות רבי אומר למה יצאת מעשר מעתה לידון בתמורת שמו ובתמורת גופו לומר לך תמורת שמו קריבה תמורת גופו אינה קריבה תמורת שמו נגאלת תמורת גופו אינה נגאלת תמורת גופו חלה על דבר הראוי ועל דבר שאינו ראוי ותמורת שמו אינה חלה אלא […]

יבמות נ"ה: קיחה קיחה דחייבי עשה מנלן אתיא ביאה ביאה יבמה לשוק מנלן אי למאן דאמר לאו לאו אי למאן דאמר עשה עשה אלא יבמה ליבם מנלן אתיא ביאה ביאה. ופירש"י: מחייבי לאוין דכתיב בהו לא יבא ממזר. ובחייבי עשה כתוב דור שלישי יבוא ועי' תוס' הרא"ש1. אף גזירה שוה זו מתבארת לפי הנהגת האר"י שהג"ש היא הנהגה של תפארת. התפארת היא כח החיבור כשם שהביאה היא חיבור. על כן כשרוצים ללמוד על אופיו של חיבור מתאים ללומדו במידת גזירה […]

יבמות נ"ה (ע"א): העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן אתיא קיחה קיחה. הלימוד הוא מאחותו שהיא בכרת וכבר למדנו לעיל (נ"ד ע"ב) מן הפסוק (ויקרא י"ח, כ"ט): כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם. הוקשו כל העריות שבכרת זו לזו, ולכן ילפינן מנדה שהיא בכרת והיא בהעראה. אם כן אנו לומדים גזירה שוה נאמרה קיחה באחותו (ויקרא כ', י"ז): ואיש אשר יקח את אחתו… ונכרתו. ונאמרה קיחה בחייב לאווין דכהונה (ויקרא כ"א, ז'): אשה זנה וחללה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י נאמר בתורה בפרשת אמור (כ"ג, י"ח) בפרשת שתי הלחם אחר ספירת חמישים יום בחג שבועות: והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר אחד ואילים שניים יהיו עולה לה' וגו' ובפרשת פנחס במוספים נאמר בקרבן חג השבועות (כ"ח, כ"ו-כ"ז) וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קדש יהיה לכם… והקרבתם עולה לריח ניחוח לה' פרים בני בקר שנים איל […]

יבמות ע"ח (ע"ב): משנה ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות. גמרא אמר ריש לקיש ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות אי מה להלן מיד אף כאן מיד כי אהני גזירה שוה מעשירי ואילך והאנן תנן ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות לא קשיא הא כמאן דאמר דון מינה ומינה הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא. ובירושלמי קידושין פ"ד ה"א: […]

שלש פעמים נאמר "וימאן". נאמר ביעקב (בראשית ל"ז, ל"ה): ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו. נאמר ביוסף כלפי אשת פוטיפר המנסה לפתותו (שם ל"ט, ח'): וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. ונאמר שוב ביעקב בברכו את אפרים לפני מנשה (שם מ"ח, י"ט): וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. על המידה "וכל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש" כתב האר"י: ולפעמים מתנהג העולם במדת המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת"ת, ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו"ן, שהוא נער חגור חרצין, בסוד ס' פולסי דנורא, שהם ס' גבורים מצד הדין, וזהו ויצא לידון. ולפי שמטטרו"ן תמיד מתחדש, כמד"א אנוש כחציר […]