סוג מדיה: טקסט

קהלת רבה פרשה ג', י"ד 1 "את הכל עשה יפה בעתו", אמר ר' תנחומא: בעונתו נברא העולם, לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא, שנאמר: "את הכל עשה יפה בעתו". אמר ר' אבהו: מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ואמר: דין הניין לי יתהון לא הניין לי. ר' אלעזר אומר: זה הפתח פתוח עד התהום, שנאמר: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". פירוש המדרש"אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ […]

קהלת רבה פרשה א' פסוק י"ג, "ונתתי את לבי", א' 2 'הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו'. ר' בון אומר זו שיפוטו של ממון. אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה. 'לענות בו', ר' פנחס בשם ר' יוחנן לפי שהוא בענין עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים, אין לך קשה […]

על המוסר החידוש הגדול של תנועת המוסר ושל תורת המוסר בכללה הוא המודעות. על האדם להיות מודע למעשיו ולדרכיו.כך פותח ספר המוסר שבתנ"ך, ספר משלי1: מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה. המילה הראשונה שבספר אחר הקדמתו היא: "לדעת"!לכאורה זהו דבר פשוט, וכי מי הוא שאינו מודע למעשיו? אלא שחכמי המוסר חידשו חידוש גדול וחשוב בענין זה. המודעות של האדם למעשיו מובילה לשליטה על המעשים.כך כותב רמח"ל במסילת ישרים, בביאור המידה הראשונה, מידת הזהירות2: הנה ענין […]

קהלת רבה פרשה א' פסוק י"ג, "ונתתי את לבי", א' 2 'הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו'. ר' בון אומר זו שיפוטו של ממון. אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה. 'לענות בו', ר' פנחס בשם ר' יוחנן לפי שהוא בענין עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים, אין לך קשה […]

קהלת רבה פרשה ג', י"ב שיעור מדרש זה מבוסס על כללי לימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל ניתן להידרש. "מה יתרון העושה וגו'", אמר שלמה: הואיל ועתים עתים הן לכל, מה מהני אומנה באומנותיה וכשירא בכשרותיה. דבר אחר, "מה יתרון", כל אינש ואינש לא מתרין אלא עם בעלי אומנותיה. אמר ר' יצחק בר' מריון: "וצדיק באמונתו יחיה", (שצדיק באמונתו יחיה) אפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חיה, אמר הקב"ה: בתחלה הרגתי בכורי מצרים, שנאמר: "ויהי […]

תורת יחסי הכוחות האם תצליח מדינת ישראל להחזיר את כח ההרתעה של צה"ל?ראש הממשלה והרמטכ"ל אומרים ש"אין פתרון צבאי לטרור", ותפקידו של הצבא הוא להכין את הקרקע למשא ומתן מדיני. אויבינו, להבדיל, חושבים שהפתרון ל"בעיית פלשתין" הוא צבאי.במצב זה, התוצאה נקבעת מראש, על פי "תורת המשחקים" (או בשם הראוי: "תורת הכוחות", שהרי לא במשחקים עסקינן…). מי שמוכן למסור את נפשו באמת והוא מקרין עוצמה ונחישות – גדולים הסיכויים שלא יצטרך לעשות זאת בפועל. מי שמפחד ואינו מוכן למסור את נפשו […]

שיחה במקלט – תדרוך יומי בימים כאלה אנו נזכרים בדבריו של הרב קוק זצ"ל (אורות עמ' י"ג): כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח… ואחר כך כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה. דברים אלה מבוססים על מדרש חז"ל (בראשית רבה פרשה מ"ב, ד'): אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם […]

קהלת רבה פרשה ג', י"א ר' יהושע דסכנין פתר קרייא בישראל. "עת ללדת ועת למות", אמר הקב"ה: לשעה קלה הייתי אני מילדת לבני, דכתיב: "ומולדותיך ביום הולדת", "ועת למות", דכתיב: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו", "ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה וגו'". "ועת לטעת", שנאמר: "ונטעתים על אדמתם", "ועת לעקור נטוע,, דכתיב: "ויתשם ה' מעל אדמתם". "עת להרוג", דכתיב: "ויהרוג כל מחמדי עין", "ועת לרפוא", דכתיב: "הנני מעלה לה ארוכה ומרפא וגו'". "עת לפרוץ", דכתיב: "ופרצים תצאנה […]

קהלת רבה פרשה ג', ד'2-י' "עת לטעת", בשעת שלום "ועת לעקר נטוע", בשעת מלחמה. "עת להרוג", בשעת מלחמה "ועת לרפוא", בשעת שלום. "עת לפרוץ", בשעת מלחמה "ועת לבנות", בשעת שלום. "עת לבכות", בשעת האבל "ועת לשחוק", אחר האבל. "עת ספוד", בשעת האבל, "ועת רקוד", אחר האבל. "עת להשליך אבנים", בשעה שאשתך טהורה, "ועת כנוס אבנים", בשעה שאשתך טמאה. "עת לחבוק", אם ראית כת של צדיקים עומדים – עמוד וחבק ונשק וגפפם, "ועת לרחוק מחבק", אם ראית כת של רשעים – […]

שותף או לקוח? מפורסם הדבר, שההופעה הראשונה של מילה בתורה – שם יסודה ועניינה.המילה "אני" מופיעה לראשונה בפסוק1: וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. על דרך הדרוש ניתן לומר: כאשר חל "ואני" – האדם מחפש רק את עצמו ואת תועלתו האישית, הרי שהתוצאה היא: "הנני מביא את המבול". הפעם השניה בה מופיעה מילה זו היא בהמשך פרשת נח2: וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת […]

קהלת רבה פרשה ג', ד' 1 דבר אחר, "עת ללדת", מעת ללדת היא "עת למות", משעה שאדם נולד הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה. אם זכה – הוא משלים את שנותיו, אם לאו – פוחתין לו מהם, דכתיב: "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה", כך דברי ר' עקיבא, ורבנן אמרין: אם זכה – מוסיפין לו על שנותיו, אם לאו – פוחתין לו משנותיו. אם זכה מוסיפין לו, שנאמר: "הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה". אמר להון: משלו מוסיפין, […]

קהלת רבה פרשה ג', ג' דבר אחר, "עת ללדת וגו'", ואפילו מלאך המות נעשה קטיגור שלה. אמר ר' שמואל בר נחמן: על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן וכו', ובשלשה דברים אנשים מתים: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול נעשה השטן קטיגורו. דאמר ר' לוי: בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול. ר' שמעון בר אבא בשם ר' חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. ר' ינאי הוה נפיק לאיסטרטה הוה מפקד […]

קהלת רבה פרשה ג', ב' "עת ללדת ועת למות". אמר ר' ברכיה: הרי כל חכמתו של שלמה שאמר "עת ללדת ועת למות", מה הוא, אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי. "עת ללדת ועת למות", בשעה שהאשה יושבת על המשבר אינון צווחין לה חייתא, ולמה אינון צווחין לה חייתא, שהיא מייתה וחייה, ולמה אינון צווחין לה מחבלתא, דהיא ממשכנא בידוי דמיתה, היך מה דאת אמרת: "אם חבול תחבול שלמת רעך וגו'". ר' סימון […]

קהלת רבה פרשה ג', א' "לכל זמן ועת לכל חפץ", זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן, שנאמר: "ויניחהו בגן עדן", וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר: "ויגרש את האדם וגו'". זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה, שנאמר: "בא אל התבה וגו'", וזמן היה לו לצאת, שנאמר: "צא מן התבה וגו'". זמן היה לאברהם שינתן לו המילה, שנאמר: "ואתה את בריתי תשמור", וזמן היה לבניו להמול מהן, שימולו בשני מקומות אחת במצרים ואחת במדבר, שנאמר: "כי מולים היו כל […]

מצות התשובה והוידוי ביום הכפורים אחת המצוות המרכזיות ביום הכפורים היא מצות הוידוי. ננסה לבחון את הוידוי שביום הכפורים ביחס לוידוי ולתשובה שבכל השנה. הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ו-ז') כותב: ו. אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו". במה דברים אמורים ביחיד, אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו".ז. יום הכפורים הוא זמן […]

קהלת רבה פרשה ב', ל' "כי לאדם שטוב לפניו וגו'", "כי לאדם שטוב לפניו", זה אברהם אבינו, "נתן חכמה ודעת ושמחה", "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס", זה נמרוד, ולמי נאמר "לתת לטוב לפני האלהים", זה אברהם, שנאמר: "ואברהם זקן בא בימים וגו'". דבר אחר, "כי לאדם שטוב לפניו", זה יצחק, "נתן חכמה ודעת ושמחה", "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס", זה אבימלך, ולמי נאמר "לתת לטוב לפני האלהים", זה יצחק, שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא". דבר אחר, "כי לאדם שטוב לפניו", […]

קהלת רבה פרשה ב', כ"ט "כי מי יאכל ומי יחוש וגו'". אמר שלמה: מאן אכיל כמה דאכלית ומאן שתה כמה דשתיתי ומאן עבד כמה דעבדית. רבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: נשר גדול היה לו לשלמה והיה רוכב עליו והולך לתדמור במדבר, ובא בו ביום אחד, הדא הוא דכתיב "ויבן את תדמור במדבר". פירוש המדרש"כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנִּי". אמר שלמה: מאן אכיל כמה דאכלית ומאן שתה כמה דשתיתי ומאן עבד כמה דעבדית – מי אוכל […]

ליום העצמאות השנה אנו זקוקים להתחזקות מיוחדת בבירור תקפו של יום העצמאות. ניגע בשתי נקודות בענין השמחה הגדולה שלנו ביום זה. א. קיבוץ גלויותהרמב"ם בהלכות מלכים כותב (פי"א ה"א): המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם – מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, […]

גדול המצווה ועושה חטא נדב ואביהוא המוזכר בפרשת השבוע, מעורר למחשבה על היחס למצוות ולציוויים בכללם. חז"ל אומרים1: דאמר ר' חנינא: גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ננסה לבחון את היחס לענין בעקבות דבריו של הרב קוק זצ"ל2. ודע עוד, שהחזיון של הכחות המתפתחים לטובה ולאורה מצד כח התורה הוא הולך במערכה, עד כמה ראוי שיהי' נובע מכח הדין והמשפט ועד כמה ראוי שיהי' נובע דוקא מטוב הלב ומהסכמה פנימית בלא שום מעיק כלל, אפילו מועקה מוסרית. וזהו היסוד […]

תרומת הכסף פרשות ויקהל ופקודי מסיימות את פרשיות המשכן. בפרשת ויקהל אנו מוצאים מה עם ישראל הביא (ל"ה,כ"א-כ"ט): וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה':וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ:כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף […]