אורך השיעור: בינוני

בתחילת הפרשה נאמר (בראשית ל"ז, י"ב): וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. מפרש רש"י: לרעות את צאן – נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. הנקודה שיש בספר תורה מעל המילה "את", מלמדת שהם בעצם הלכו לרעות את עצמם, לדאוג לעצמם, ולא לצאן. זו אמירה קשה. האחים הקדושים, שנים עשר השבטים שבנו את עם ישראל, פועלים מתוך אגואיזם? חושבים רק על עצמם? דברי רש"י עוררו אותי להתבונן בכל הסיפור של יוסף ואחיו. אנחנו נתקלים בסיפור הזה בביטויים […]

יש חלק בפרשה שאנחנו לא מדלגים עליו בכל שנה, והשנה יש תוספת חידוש בענין, מסוף הפרשה הקודמת. הכוזרי כותב ביחס לארץ ישראל, והדברים נכונים במיוחד לזמננו (ב', י"ד): ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו. הכרעת המאבק בין יעקב לעשו מתרחשת בפרשה שלנו. נביא את הפסוקים (בראשית ל"ו, א'-ג'): וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן […]

חז"ל פותחים את המדרש על הפרשה בדרשה הבאה (בראשית רבה פרשה ס"ח, א'): "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח (משלי ג'): "אז תלך לבטח דרכך… אם תשכב לא תפחד", "אז תלך לבטח", זה יעקב, דכתיב: "ויצא יעקב", "אם תשכב לא תפחד", מעשו ומלבן, "ושכבת וערבה שנתך", "וישכב במקום ההוא". שואל ה"שם משמואל" (ויצא, תרעג): ויש להבין מה השמיענו המדרש והכתוב במשלי מה שלא ידענו מן הכתוב של תורה. מה המדרש מוסיף לנו? […]

בראשית רבה (וילנא) (פרשת נח) פרשה לא סימן יב יב [ו, יז] ואני הנני הנני מסכים לדברי מלאכים, שהיו אומרין (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו, את המבול מים, מים היו וכיון שהיו יורדין היו נעשים מבול, לשחת כל בשר כל אשר בארץ יגוע, יצמוק, והקימותי את בריתי אתך, ברית אתה צריך מפני הפירות שאתה כונס שלא ירקבו, ושלא יתעפשו, ושלא ישתנו, ברית אתה צריך, הגבורים היה א' מהם נותן רגלו על התהום וסותמו נותן ידו על החלון וסותמה, היה […]

שני פסוקים עוסקים בקשר בין האמונה למצוות, וניתן ללמוד מהם על מרכזיותה של האמונה בבנין האישיות של האדם. א. פסוק בחבקוק, שהגמרא מביאה אותו (מכות כ"ד ע"א): בא חבקוק והעמידן (את תרי"ג המצוות) על אחת, שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה". יש שורש אחד לכל תרי"ג המצוות, והוא האמונה. הפסוק בשלמותו (חבקוק ב', ד'): הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. המילה "עֻפְּלָה" קשה, אבל ניתן לנסות להבינה מההקשר. מי שקשור ל"עופלה" – לא ישרה נפשו. ולעומתו הצדיק – באמונתו […]

השנה בלימוד הפרשה היתה לי הפתעה גדולה. ביום שני קראתי את "שני" של הפרשה, וכשקראתי את הפסוק הראשון – לא הבנתי איך קראתי את הפסוק הזה עשרות שנים ולא שמתי לב לתופעה מיוחדת בו (בראשית כ"ג, י"ז): וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב. חמש פעמים מופיעה המילה "אשר" בפסוק. זוהי הפעם היחידה בתנ"ך. בכל התנ"ך אין פסוק שיש בו יותר משלוש פעמים "אשר", וכאן חמש פעמים. […]

בפרשת השבוע מאריכה התורה בסיפור על סדום וחורבנה. אנו רואים שהתורה מתארת לנו את החטאים שהיו בדורות הראשונים, ואת ההתערבות של הקב"ה. בדור המבול ה' מוריד מבול כדי למחות את האדם. בדור הפלגה נאמר (בראשית י"א, ז'): הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וביחס לסדום נאמר (בראשית י"ח, כ"א): אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה. הקב"ה יורד ומתערב במהלך ההיסטוריה. אירועים מרכזיים אלו לא מתוארים בתורה בשביל ההיסטוריה – רק […]

המדרש הפותח את דרשות חז"ל על פרשת לך לך, מאיר את דמותו של אברהם אבינו. הרבה עסקו במדרש זה, וננסה גם אנו לעיין בו: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'", ר' יצחק פתח (תהלים מה, יא): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך", אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו […]

בחלק של היום בפרשה (רביעי), יש פסוק מוכר ומפורסם, שננסה להתבונן בו (בראשית ח', כ"א): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. רש"י מסביר: מנעוריו – "מנעֻריו" כתיב, משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע. יש כאן אמירה יסודית וחשובה. מרגע שאדם יוצא ממעי אמו, מרגע הלידה – יצר הרע מתלוה אליו. הוא נולד […]

פרשה לא' ט' קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה (בראשית ו, יד), קִילִין וּמְדוֹרִין, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ. (בראשית ו, יד): וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר, הָכָא אַתְּ אָמַר: וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ וגו', וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (שמות ב, ג): וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, אֶלָּא לְהַלָּן עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם תַּשִּׁים, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, בַּחֵמָר מִפְּנֵי הָרֵיחַ, וּבַזָּפֶת מִפְּנֵי הַמַּיִם.

אנו מתקרבים לימים הנוראים – ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים. אחת הדרכים שבהן ימים אלו באים לידי ביטוי היא באמירה שאנו מוסיפים בתפילה החל מראש השנה: זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים. אנו מתפללים שה' יכתוב אותנו בספר החיים. כך אנו גם מאחלים איש לרעהו: "כתיבה וחתימה טובה". מהי משמעות הכתיבה בספר החיים? בצורה ילדותית מבינים שיש בשמים ספרים – ספר חיים טובים, ספר גאולה וישועה, ספר פרנסה וכלכלה. בספרים האלו כותבים את […]

כך פותח המדרש הראשון על הפרשה (דברים רבה פרשה ח', א'): הלכה, אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר או תפלת מוסף או תפלת המנחה, הרבה פעמים שלא פנה להתפלל, או מקוצר שהיה עושה צרכיו או שהיה מהלך בדרך ושכח להתפלל, אי זו שעה מותר לו להתפלל ויצא בה ידי חובתו, כיצד הוא צריך לעשות, כך שנו חכמים: תפלת השחר עד חצות, תפלת המנחה עד הערב, תפלת הערב אין לה קבע, אבל של מוספין כל היום. אר"א שכח ולא התפלל תפלת […]