המאגר התורני

קטגוריה: בנין אב

תמורה כ”ט (ע”ב) – ל’ (ע”א) – לימוד מבנין אב

תמורה כ”ט (ע”ב) – ל’ (ע”א): דאמר אביי זונה עובדת כוכבים אתננה אסור מאי טעמא כתיב הכא תועבה וכתיב התם כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל מה להלן עריות שאין קדושין תופסין בה ה”נ אין קדושין תופסין בה וכהן שבא עליה אין לוקה עליה משום זונה מאי טעמא דאמר קרא לא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא עובדת כוכבים דאין זרעו מיוחס אחריו זונה ישראלית אתננה מותר מה טעם דהא קדושין תופסין בה וכהן שבא עליה לוקה משום

לשיעור המלא »

קידושין – לימוד מקל וחומר, גזירה שוה ובנין אב

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י וביאור הרב קוק. לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שתי גמרות דנות בקנין אשה, אחת בקל וחומר ואחת בגזירה שוה ובפדיון הבן מצינו בנין אב ואפשר אולי לראות כאן את התהליך שתיארנו בשלש המידות הראשונות של קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. קל וחומר (קידושין ה’, ע”א): אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר… ומה כסף שאינו גומר חופה קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה.

לשיעור המלא »

מכילתא בא (י”ג, י”ג) – פדיון הבן – מצוות האב על הבן – לימוד מבנין אב

לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שתי גמרות דנות בקנין אשה, אחת בקל וחומר ואחת בגזירה שוה ובפדיון הבן מצינו בנין אב ואפשר אולי לראות כאן את התהליך שתיארנו בשלש המידות הראשונות של קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. (תחילתו של התהליך בקידושין נידון במלואו במקומם של לימודים אלה בקל וחומר וגזירה שוה) קל וחומר (קידושין ה’, ע”א): אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר… ומה כסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה. גזירה שוה (קידושין

לשיעור המלא »

מנחות ל”ד (ע”א) – לימוד מבנין אב

מנחות ל”ד (ע”א) דתניא בית שאין לו אלא פצים אחד ר”מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין מאי טעמא דרבנן מזוזות כתיב מ”ט דר’ מאיר דתניא מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה שאין תלמוד לומר הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט מעטו הכתוב למזוזה אחת דברי ר’ ישמעאל ר”ע אומר אינו צריך כשהוא אומר על המשקוף ועל שתי המזוזות שאין ת”ל שתי מה ת”ל שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר מזוזות אינו

לשיעור המלא »

זבחים מ”ח (ע”ב) – לימוד מבנין אב

זבחים מ”ח (ע”ב): וכי מכאן אתה למד? והלא כבר נאמר: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת! הא למה יצא? לקבוע לו מקום, שאם לא שחטה בצפון – פסול; אתה אומר לכך יצא, או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון? תלמוד לומר: ושחט את החטאת במקום העולה, זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון. הפסוק ממנו לומדים בנין אב הוא (ויקרא ד’, כ”ט): וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העלה. המילה “חטאת” המופיעה

לשיעור המלא »

מנחות כ”ז (ע”ב) – לימוד מבנין אב

מנחות כ”ז (ע”ב): כדתנא דבי ר”א בן יעקב “אל פני הכפרת קדמה” זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא פני קדים. וברש”י: זה בנה אב – הקישה אב ומלמד לכל פני שבתורה דקדים הן כי היכי דבהאי פני כתיב קדמה. ובשטמ”ק גורס במקום “הקישה” “הקב”ה” ורשי אומר זה בנה אב הקדוש ברוך הוא אב וכו’. והוא תמוה מאי שנא בנין אב זה מכל האחרים שלא כתב בהם רש”י שהקב”ה בנה האב הזה. נראה שרצונו לומר שלימוד זה מלמד

לשיעור המלא »

זבחים ח’ (ע”ב) – לימוד מבנין אב

זבחים ח’ (ע”ב): חטאת דעבודת כוכבים דשמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בהו מנלן חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה והנך כולהי אתיין במה הצד. הלימוד הוא בבנין אב כמו שהזכירו בתודה הנך כולהו בתוך קושייתם היאך אפשר ללמוד בבנין אב והלא בעיה היא בגמ’ אם הנלמד בהיקש יכול לחזור וללמוד בבנין אב. אכן לפי מה שביארנו במידות ק”ו, ג”ש ובנין אב, בנין אב היא היסוד הקבוע (לעומת ק”ו שעניינו שינוי וג”ש שעניינה שווי).

לשיעור המלא »

פסחים כ”ז (ע”ב) – כ”ח (ע”א) – לימוד מבנין אב

הקדמה ספירת התפארת נמצאת בקו אמצעי אחר חסד וגבורה, וקודם לנצח והוד. מצד היותה תחת חסד וגבורה הרי היא בחי’ גזירה שוה המשוה בין שתי ספירות הללו המנוגדות בטבען ותכונתן. התפארת ממזגת אותן ומכריעה ביניהן. מצד היותה מעל נצח והוד הרי היא בחי’ בנין אב. התפארת היא אב ונצח והוד הם בחי’ בנים. הנהגת התפארת כממזגת בין חסד וגבורה התבארה באריכות בהנהגת גזירה שוה. הנהגת התפארת כאב אשר לו בנים שהם נצח והוד, היא מתייחסת למצוה או לפסוק כאב אשר

לשיעור המלא »

חולין ס”ה – לימוד מבנין אב ומכלל ופרט וכלל

חולין ס”ה: דבי ר’ ישמעאל תנא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות ארבה זה גובאי למינו להביא ציפורת כרמים אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת מנין ת”ל סלעם זה ניפול למינהו להביא את האושכף ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב מנין ת”ל חרגול זה רשון למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת

לשיעור המלא »

ראש השנה (ל”ג ע”ב – ל”ד ע”א) – לימוד מגזירה שוה, בנין אב (והיקש)

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י לגזירה שוה וכן ע”פ המבוא לבנין אב – עילוי והגשמת אידיאלים. ראש השנה (ל”ג ע”ב – ל”ד ע”א): תנו רבנן מנין שבשופר ת”ל (ויקרא כה) “והעברת שופר תרועה” אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר “בחדש השביעי” שאין תלמוד לומר “בחדש השביעי” ומה תלמוד לומר “בחדש השביעי” שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה ת”ל “והעברת שופר תרועה” ומנין שפשוטה לאחריה

לשיעור המלא »

שבת (כ”ו ע”ב) – לימוד מבנין אב ומכלל ופרט

שבת כ”ו (ע”ב): תני דבי ר’ ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים ופירש”י: ופרט לך הכתוב באחד מהן – בטומאת נגעים כלל תחלה ואח”כ פרט “והבגד כי יהיה בו נגע צרעת” כלל “בבגד צמר כו’”, פרט אף כל בגדים הסתומים ילפי’ במה מצינו דהוא בנין אב דאינו אלא צמר ופשתים. כלל ופרט בגד הוא כלל. כולל הוא תפקידים רבי: כיסוי ערוה, חימום, ביטוי לשמחה כבגדי

לשיעור המלא »

ספרא תזריע (ג’) – לימוד מבנין אב

בפרשת מצורע למדו שיעור הצרעת בבנין אב. נאמר בתורה (ויקרא י”ג, ט’-י”א): נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת. צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא. ולמדו חכמים (ספרא) שהפסוק “והיא הפכה שיער לבן ומחית בשר חי בשאת” לא בא ללמד על צורת הצרעת, שהרי אין דין שיהיו גם שיער לבן וגם מחיה, אלא בא הפסוק ללמד שיעור הצרעת והוא

לשיעור המלא »

זהר בראשית (ס”ד) – לימוד מגזירה שוה ובנין אב

זהר בראשית ס”ד: אמרו רבי יוסי ורבי חייא, קב”ה אתקין אורחא קמן, זכאין אינון דמשתדלי באורייתא, אתו נשקוהו, קרא עליה רבי יוסי (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה’ ורב שלום בניך. כד מטו בי חקל יתיבו, אמר ההוא בר נש, מאי שנא דכתיב (בראשית יט כד) וה’ המטיר על סדום ועל עמורה וגו’, ומאי שנא בטופנא דכתיב אלהי”ם אלהי”ם בכל אתר (אמאי), ולא כתיב וה’ (בכלא) אלא תנינן, בכל אתר דכתיב וה’ הוא ובית דינו, אלהי”ם סתם דינא בלחודוי,

לשיעור המלא »

המידות במועדות והמועדות במידות – לימוד מגזירה שוה, בנין אב, כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ודבר הלמד מעניינו

בספרא בפרשת אמור (פרשתא ט’, פרק י”א ואילך) דרשו את פרשת המועדות. לכל מועד, יש מידה על פיה נדרשת איזו מצוה או הלכה באותו מועד. בפסח נאמר: חג המצות לה’ שבעת ימים וגו’ מה תלמוד לומר לפי שנאמר “ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה’” שביעי בכלל היה. ולמה יצא להקיש אליו. אלא מה שביעי רשות אף כולם רשות תלמוד לומר עליו תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. פירוש: המידה היא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ללא ללמד

לשיעור המלא »

מכות כ”ד (ע”א) – חורבן וגאולה – לימוד מקל וחומר, בנין אב וגזירה שוה

הקשר בין הדין הנלמד למידות קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י וביאור הרב קוק למידות הללו. מסכת מכות דף כ”ד ע”א: וכבר היה ר”ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט

לשיעור המלא »

מנחות צ”ג (ע”ב) – לימוד מבנין אב

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י. הגמרא במנחות צ”ג ע”ב אומרת ביחס לסמיכה על הבהמה בקרבנות: ובשתי ידים: מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא (ויקרא טז) וסמך אהרן את שתי יָדָו כתיב ידו וכתיב שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר יָדָו הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת והקשה בספר נחל האשכול על ספר האשכול (דבריו מובאים באור הישר בסוגיין) מהגמרא לעיל דף ל”ד בשם ר’ עקיבא: כשהוא אומר

לשיעור המלא »

שני עדים כדוגמא לתהליך של ג’ מידות הראשונות – לימוד מקל וחומר, מגזירה שוה ומבנין אב

לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שני עדים המעידים ומכריעים את הדין יכולים ללומדנו את התהליך של שלש המידות הראשונות מי”ג מידות שהתורה נדרשת בהן: קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. אפשר לחלק את הדין לשלשה חלקים: * חלק הטענות או חלק הטוען והנטען * חלק הראיות או העדות * חלק הדין או הכרעת ופסק הדין העדים שייכים לכל חלק מחלקי הדין. שייכים הם לחלק הטוען והנטען שכן עדי ממון נצטוו לבוא ולהעיד רק אם אחד הצדדים תובע

לשיעור המלא »

קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב בירושה

בן ובת ילפינן ק”ו והוא בדין שבן יורש את אמו. אחים ילפינן בג”ש וגם למסקנה הוא בדין יבום שאחים מן האב נקראים אחים. בן ובת היינו רחמים ודין שהנהגת הבן היא ברחמים ובת היא בדין. אחים היינו תפארת המאחה ומשווה ביניהם. אחים הם אותה בחי’ שהיא רחמים. אף בנין אב מצינו בספרי פנחס על אתר: מנין לעשות נקבות כזכרים? הרי אתה דן: הואיל והבנים יורשים, ואחי האב יורשים. מה בנים, עשה נקבות כזכרים – אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים.

לשיעור המלא »

פרשת מצורע בי”ג מידות

נתייחדה פרשת מצורע שרב המידות (ככולן) נדרשות בה. במידת קל וחומר, הקל והחמור, החסד והדין, אינן מתמזגות אין הדין נמתק ברחמים. עומדות הן זו לצידה של זו. חלק נידון במידת הדין וחלק מונהג במידת הרחמים. במשנת נגעים (פי”ב מ”ה) ובמדרש ספרא א”ר מאיר: אמר רבי מאיר, וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה, על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחמר על

לשיעור המלא »

הקדמה לכל אבות נזיקין – לימוד מבנין אב

אבות נזיקין שייכים למידת בנין אב. במשנה למדו בלימוד “הצד השוה” שיהא בחי’ “במה הצד” ו”מה מצינו” שהם במידת בנין אב. גם בהמשך בדף ה’ אמרו שכולהו אי שדית בור בנייהו אתיא במה הצד לבר מקרן ולמאן דאמר קרן עדיפא, אף קרן, זה לימוד מובהק של בנין אב1. עצם המושג “אבות” בו פותחת המסכת וסדרי נזיקין אף הוא רומז למידת בנין אב. “אבות מכלל דאיכא תולדות”. מידה זו מבוארת על פי האר”י שהיא הנהגת התפארת בנטותה לצד נצח ו/או הוד.

לשיעור המלא »

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

נושאים