קטגוריה: פרשת שבוע

במרכז הפרשה אנו קוראים על מעמד הרב סיני ומתן תורה. הרצי"ה זצ"ל מעיר (שיחות הרב צבי יהודה שמות, עמ' 198): לעומת פרשת בשלח שהיא פרשה גדולה גם בכמות וגם באיכות, שנמשכים ממנה דברים נשגבים גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה מצותית – הרי פרשת יתרו היא פרשה קטנה בכמות אבל נוראה באיכותה; היא פרשת מתן התורה ופגישה עם סיני מאז ועד הנה… דברים קדושים וגדולים באיכות מתגלים מתוך מרכז חיים שהוא קטן הכמות. הלב אינו גדול כרגל, אבל מיעוט הכמות מגלה […]

בפרשה שלנו ובתקופה שלנו, מתבקש "לחיות עם פרשת השבוע". לאחר קריעת ים סוף ושירת הים שבאה בעקבותיה, עם ישראל מגיע למרה, שם יש מים מרים. הם עושה נס וממתיק את המים, וכך נאמר שם (שמות ט"ו, כ"ה-כ"ו): וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ . וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי […]

בהתבוננות בשלוש הפרשיות הפותחות את ספר שמות – "שמות", "וארא", "בא", ניכר שיש שלושה כוחות שפועלים בתהליך של יציאת מצרים. כמובן, הקב"ה מעל כל הכוחות והוא מפעיל את הכוחות השונים. הכח האחד הוא בני ישראל. הם הנושא המרכזי. הם משועבדים במצרים, ואותם מוציא הקב"ה ממצרים. מול בני ישראל יש שני כוחות. משה רבינו ופרעה מלך מצרים. כל פרשה עוסקת בעיקר בכח אחד, והדבר ניכר בפתיחת הפרשות. פרשת שמות פותחת (שמות א', א'): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב […]

הפסוק הראשון בפרשה הוא פסוק מיוחד ומרכזי מאוד, אף כי שמה של הפרשה בא מן הפסוק הבא אחריו (שמות ו', ב'): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. בולט בפסוק המעבר ממידת הדין למידת הרחמים. תחילת הפסוק כתובה בלשון של מידת הדין: "וידבר" – הוא לשון קשה. "אלהים" – הוא שם של מידת הדין. "אל משה" – מוזכר בשמו, שזו התייחסות חיצונית. ולעומת זאת חלקו השני של הפסוק הוא במידת הרחמים: "ויאמר" – לשון רכה, של רחמים. "אליו" – […]

בסיום ספר בראשית קראנו על ירידת בני ישראל למצרים. יוסף הוא המשנה למלך, והוא דואג למשפחה למגורים טובים בארץ גושן (בראשית מ"ז, כ"ז): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. ובמעבר חד לספר שמות, עם ישראל מתחיל את השעבוד (שמות א', י"ב-י"ד): וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ. יש מקום לשאול, מה פשר הדבר שעם […]

בתוך ברכותיו של יעקב לבניו, מעניין לעמוד – בעקבות הרש"ר הירש – על ההבדל שבין שבט יהודה לשבט דן, ששניהם נמצאים בקריאה של היום, יום רביעי. בשבוע של פרשת "ויחי", יש חשיבות מיוחדת "לחיות עם פרשת השבוע", ולראות מהן ההשלכות של הדברים הללו על החיים. בכמה מישורים אנו מוצאים את יהודה ודן כמשלימים זה את זה. בסדר מחנה ישראל במדבר, יהודה בראש המחנה (במדבר י', י"ד): וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם. ומחנה דן בסוף (במדבר י', כ"ה): וְנָסַע […]

פרשת "ויגש" היא פרשה מופלאה, ששיאה במפגש הדרמטי שבין יוסף ליהודה. חכמים רואים במפגש זה שורש למערכת היחסים המורכבת שבין יוסף ליהודה לאורך הדורות, עד להתקיימות הנבואה (יחזקאל ל"ז, ט"ו-י"ז): וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. למרות המחלוקות הקשות שבין השבטים, שהגיעו עד רצונם של […]

השבת אנו מתחילים את הסיפור הארוך והמורכב של יוסף ואחיו, שהביא בהמשך לירידת ישראל למצרים. ננסה לפתוח פתח להתבוננות בפרשיות אלו. סיפור יוסף ואחיו נושא בקרבו יסודות רבים בבנין האומה הישראלית, וגם לקחים רבים שיש ללמוד ממנו. חז"ל לומדים ממעשיהם של האבות לקחים לכל אדם ואדם בבנין ביתו (שבת י' ע"ב): ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו […]

לפעמים, תוך כדי קריאת "שנים מקרא ואחד תרגום", שמים לב למילה שחוזרת על עצמה כמה פעמים בפסוק. תופעה כזאת "מדליקה נורה אדומה", וגורמת להתבונן עוד בהופעתה של המילה בפרשה. כך ניתן לשים לב למילים שהתורה מדגישה אותן. בפרשתנו המילה "פנים" חוזרת פעמים רבות. כבר בתחילת הפרשה נאמר (בראשית ל"ב, ד'): וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. ה"שם משמואל" עומד על המילה "לפניו" בפסוק (וישלח, תרע"ב): ויש לדקדק בתיבת "לפניו" שנראית לכאורה מיותרת, שלפניו לא יצדק […]

ה"שפת אמת" מביא דבר מעניין, שמיוחד בפרשת "ויצא" (ויצא תר"נ): בסדר ויצא לא נמצא שום פרשה פתוחה וסתומה. וכן הוא בספרי מסורות, כי לא יש סדר כזה בתורה זולת ויצא. ונראה דהרמז שלא פסק אבינו יעקב ולא הוסח דעתו מיציאתו לחו"ל עד שחזר "ויפגעו בו מלאכי" כו'. פרשת ויצא היא הפרשה היחידה שאין בה הפסקה של פרשה סתומה או פתוחה, וכולה רצף אחד. משמעות הדברים, נראה שקשורה לדברי המהר"ל (נצח ישראל פי"א): ודבר שהוא על ענין שתחלתו טוב וסופו טוב, […]

הרצי"ה קוק זצ"ל היה חוזר הרבה על כך שפרשיות ספר בראשית מחולקות לזוגות. פרשות בראשית ונח עוסקות בראשיתו של העולם. פרשות לך לך וירא – באברהם אבינו. פרשות חיי שרה ותולדות – ביצחק. פרשות ויצא וישלח – ביעקב. בפרשיות הללו, בהן אנו עוסקים בדמותו של יצחק אבינו, מביא הרצי"ה את דברי הגמרא (שבת פ"ט ע"ב): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם […]