סוג מדיה: טקסט

בשיעור הקודם דיברנו על שלוש מדרגות בקדושת ארץ-ישראל: קדושה מהבריאה – אדם הראשון נברא בארץ ישראל, זה מבטא קדושת הארץ מצד עצמה, קדושת האבות – קניין פרטי של האבות את הארץ, הכניסה לארץ – קניין לאומי של עם ישראל את ארצו באמצעות כיבוש. נדבר היום על שתי בחינות בקדושת ארץ-ישראל, ונראה אותן מתבטאות בהבדלים הלכתיים בין מצוות התלויות בארץ. דוגמה לכך, ההבדל בין ביכורים לתרומות ומעשרות: משנה מסכת כלים פרק א משנה ו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל […]

בשיעור הזה נעסוק ביחסי הבבלי והירושלמי. הרב קוק הגדיר אותם כ"איחוד התלמודים", בנו הרצי"ה דיבר על "שילוב התלמודים", ואנחנו נעסוק היום בהסתכלותו של הרב חרל"פ – "מיזוג התלמודים". הסוגייה שנתבונן דרכה בעניין מיזוג התלמודים היא מקור חיוב קטן בעלייה לרגל: תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד עמוד א וטומטום ואנדרוגינוס כו'. תנו רבנן: זכור – להוציא את הנשים, זכורך – להוציא טומטום ואנדרוגינוס, כל זכורך – לרבות את הקטנים. אמר מר: זכור – להוציא את הנשים. הא – למה לי […]

השיעור יעסוק בשאלה: מה המקור לקדושתה של ארץ ישראל? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א-ב אמר רב אושעיא משמיה דרב: אדם הראשון גופו מבבל וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות. ספר כפתור ופרח פרק י וכן פרק דרישה וחקירה (סנהדרין לח, ב) על אדם הראשון ראשו מארץ ישראל לפי שהיא חשובה מכל הארצות. המקור הראשון לחשיבות ארץ ישראל הוא בבריאת אדם הראשון, שנברא בארץ משום שהיא חשובה מכל הארצות. ספר כפתור ופרח פרק י הרי שקדושת הארץ ומעלתה […]

בפרשת השבוע יש פסוק מרכזי, שנותן כיוון להבנת התהליכים שעם ישראל עובר גם בימים אלה (ויקרא כ"ב, כ"ז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'. דרשו חכמים (בבא קמא ס"ה ע"ב): אמר רבא: שור בן יומו קרוי שור שור שנולד – נקרא מיד שור. אצל האדם, לעומת זאת, זה לוקח הרבה זמן. בזוה"ק על הפרשה מאריכים לפרט את התהליכים שעובר האדם – ברית מילה, פדיון לבכור, בר מצוה, […]

בחלק היומי עוסקת הפרשה בצרעת הראש והזקן, שני סוגי הצרעת הללו שנוגעות בראשו של האדם מתייחדות משאר הצרעת שבגופו וגם מתייחד לצרעת זו שם – נתק. השפתי כהן כתב לבאר את הדינים המיוחדים הללו כך: שפתי כהן ויקרא פרשת תזריע פרק יג פסוק כט יג, כט] ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן. לומר כמו שבאה המכוה על ידי הרהור וחמימות הלב כמו שאמרנו, כן בא הנתק בראש על המחשבה שהיא המוח, ועל המצהיב פנים לחבירו רצה […]

אנחנו פותחים היום בלימוד פרשת תזריע נפתח בלימוד דיני צרעת: משנה מסכת שבועות פרק א משנה א ארבע מראות נגעים שנים שהם ארבעה: ודרשו חז"ל: מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תזריע סימן יא לכך נאמר אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' הכתוב מדבר במלכיות, שאת זו בבל שנא' (שם /ישעיהו/ יד) ונשאת המשל הזה על מלך בבל וגו', ספחת זו מלכות מדי שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, בהרת זו מלכות יון שהיתה מבהרת […]

בשיעור זה ניגע בשתי נקודות הקשורות לסיפור יציאת מצרים: מצוות הזכירה בכל יום ומצוות הסיפור בליל הסדר. מצוות הזכירה בכל יום שלושה פסוקים מרכזיים בתורה עוסקים בהזכרת יציאת מצרים: שמות יג ג ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ רש"י שם זכור את היום הזה" – למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום שמות יג ח והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה […]

אחד העניינים המופיעים בפרשה בהרחבה גדולה הוא סימני הטהרה המתירים לנו לאכול יצורים שונים – בהמות, דגים ועוד. הרמב"ם מונה זאת כמצוה, ויש מקום להתבונן בהגדרת המצוה (מצות עשה קמ"ט): והמצוה הקמ"ט היא שצונו לבדוק בסימני בהמה וחיה, והוא שיהיו מעלים גרה ושוסעים שסע ואז יהיה מותר לאכלן. והיותנו מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין הוא מצות עשה והוא אמרו ית' (שמיני יא) זאת החיה אשר תאכלו. ולשון ספרא (רפ"ג) אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. כלומר הבהמה שיהיו […]

בתורה יש לנו "קרבן ציבור" ו"קרבן יחיד", וצריך להבין מה פשר הביטויים הללו. הרמב"ם בהקדמתו לסדר קדשים מחלק את הקרבנות לארבעה סוגים: קרבן ציבור, וקרבן יחיד, וקרבן ציבור כעין קרבן יחיד, וקרבן יחיד כעין קרבן ציבור. קרבן יחיד הוא קרבן שצריך להביא בעקבות מעשה שעשה אדם יחיד. אם חטא – יביא חטאת, אם אירע לו מאורע משמח – יביא תודה, אם אישה ילדה – תביא קרבן יולדת, וכן על זה הדרך. קרבן ציבור אינו נובע ממעשה, אלא קבוע לו זמן, […]

אנו קוראים היום על חטאם של נדב ואביהוא: ויקרא (פרשת שמיני) פרק י פסוק א – ג וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם: וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק: וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֤ק׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן: יש המון מה ללמוד מחטאם של בני אהרן, אצל חז"ל החטא של נדב ואביהוא מתפרט לחטאים רבים. יש פסקה […]

אנחנו פותחים בלימוד פרשת שמיני: ויקרא (פרשת שמיני) פרק ט פסוק א וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: ודרשו חז"ל: תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער. מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן ג [ג] ויהי ביום השמיני וגו'. זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' (תהלים עה ה), מהו אמרתי להוללים אל תהולו, למי שהוא […]

פרשת צו מזכירה לנו את כך שבשעה שאדם מקבל צו הוא פושט את בגדיו לובש מדים ויוצא למילואים: ויקרא (פרשת צו) פרק ח פסוק כב וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל: רש"י ויקרא (פרשת צו) פרק ח פסוק כב (כב) איל המלואים – איל השלמים, שמלואים לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם המילואים משלימים את הכהנים. ובמה? רש"י ויקרא (פרשת צו) פרק ח פסוק טו (טו) ויחטא את המזבח – חטאו וטהרו מזרות להכנס […]

החלק היומי פותח עובר ומסיים בשלמים. ויקרא (פרשת צו) פרק ז פסוק יא וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים אֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֖יב לַיקֹוָֽק: ויקרא (פרשת צו) פרק ז פסוק לז זֹ֣את הַתּוֹרָ֗ה לָֽעֹלָה֙ לַמִּנְחָ֔ה וְלַֽחַטָּ֖את וְלָאָשָׁ֑ם וְלַ֨מִּלּוּאִ֔ים וּלְזֶ֖בַח הַשְּׁלָמִֽים: התורה פותחת בשלום ומסיימת בשלום. ומכאן כלל גדול וכמו שתפילת עמידה וברכת כהנים מסיימת בשלום. מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק שלום הלכה ה חזקיה אמר גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת, ובזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, […]

בחלק היומי של היום מופיע הפסוק: ויקרא (פרשת צו) פרק ו פסוק יח דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא: ודרשו חז"ל: תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד הלכה א רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש [ויקרא ו יח] במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני י"י שלא לפרסם את החטאים. [ישעי' לא ב] וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דלא וגם הוא חכם ויבא טוב. אלא […]

ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ג וְאִם־זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים קָרְבָּנ֑וֹ אִ֤ם מִן־הַבָּקָר֙ ה֣וּא מַקְרִ֔יב אִם־זָכָר֙ אִם־נְקֵבָ֔ה תָּמִ֥ים יַקְרִיבֶ֖נּוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק: … וְהִקְרִ֨יב מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִים֘ אִשֶּׁ֣ה לַיקֹוָק֒ חֶלְבּוֹ֙ הָאַלְיָ֣ה תְמִימָ֔ה לְעֻמַּ֥ת הֶעָצֶ֖ה יְסִירֶ֑נָּה וְאֶת־ הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כָּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב: בספרא דרשו על הפסוקים כך: ספרא ויקרא – דבורא דנדבה פרשה יד פרק יט אות ד (ד) את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב מה ת"ל שיכול יתרבה בחלב דפנות, ודין הוא ומה אם בן הבקר שנתרבה בנסכים […]

ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק יג וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֘ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־ קָרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח: מה העניין המלח שמופיע שלוש פעמים בפסוקים? הרש"ר הירש מונה את תכונותיו של המלח: רש"ר הירש ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק יג המשמעות הכללית של המלח בקרבן איננה יכולה להיות מוטלת בספק. מפורש בכתוב: "מלח ברית אלהיך"; ומוכח מן הטעם שתחת "מלח", ש"ברית" איננה סומך, אלא תמורה ל"מלח". לא: מלח של ברית, אלא: מלח שהוא ברית […]

ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק א וְנֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תַקְרִ֞יב קָרְבַּ֤ן מִנְחָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק סֹ֖לֶת יִהְיֶ֣ה קָרְבָּנ֑וֹ וְיָצַ֤ק עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְנָתַ֥ן עָלֶ֖יהָ לְבֹנָֽה: מי היא הנפש בפסוק? רש"י ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק א (א) ונפש כי תקריב – לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו: אך לעומת זאת כתב הנצי"ב: העמק דבר ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק א (א) ונפש כי תקריב וגו'. […]

אנחנו מתחילים ספר חדש בפרשת ויקרא וצו כולנו בתקופה הזאת קרואים לעבודה וחלק גדול מהמדינה קיבל צו רש"י ויקרא (פרשת ויקרא) פרק א פסוק א ויקרא אל משה – הקול הולך ומגיע לאזניו, וכל ישראל לא שומעין. יכול אף להפסקות היתה קריאה, תלמוד לומר וידבר, לדבור היתה קריאה, ולא להפסקות. ומה היו הפסקות משמשות, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט: ננסה להבין את פשר הקריאה למשה ומכך גם את קריאת […]

אנחנו רגילים למציאות שיש מי שקורא מגילה בי"ד ויש מי שקורא בט"ו, אולם אם חושבים על הדברים לעומק זה דין חריג למדי. התורה היא אחידה, חוקה אחת ומשפט אחד, ולא מצאנו בכל התורה כולה שמחלקים כך במצוות בין אלו לאלו. יש מקום להתבונן מה עניינו של פורים שדווקא הוא גרם לחילוק הזה. ויש עוד לשאול, מדוע החילוק הוא בין ערים מוקפות חומה לערי פרזות? תשובת הגמרא היא כמובן ששושן הבירה הייתה מוקפת חומה ושם נחו בט"ו, ולכן המוקפות נוהגות כשושן. […]

שמות (פרשת פקודי) פרק מ פסוק ט וְלָקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־ כֵּלָ֖יו וְהָיָ֥ה קֹֽדֶשׁ: יש שתי נקודות ייחודיות בשמן המצווה: רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה א מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו שנאמר ועשית אותו שמן משחת קדש. דבר זה מנוגד לכאורה לשיטת הרמב"ם באופן כללי שעשיית הדבר הוא הכשר מצווה ולכאורה המשיחה בשמן אמורה להיות המצווה. ונקודה נוספת ייחודית שמביא הרמב"ם: פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כריתות פרק […]