סוג מדיה: טקסט

נעיין היום בסוגיית שניים אוחזים בטלית: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ז עמוד א תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: שנים אדוקים בטלית – זה נוטל עד מקום שידו מגעת, וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקין בשוה. מחוי ליה רבי אבהו: ובשבועה. אלא מתניתין, דקתני דפלגי בהדדי, ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת, היכי משכחת לה? – אמר רב פפא: דתפיסי בכרכשתא. אמר רב משרשיא: שמע מינה, האי סודרא, כיון דתפיס ביה שלש […]

בחלק היומי אנו קוראים על שני נושאים מרכזיים: המנורה ויריעות המשכן. ישנם שני דברים שמחברים את הנושאים השונים – הצורך באיחוד המנורה שתהיה מקשה אחת וכן הצורך לחבר את היריעות כדי שיהיה המשכן אחד. וכן לגבי החזרתיות – התורה חוזרת בפרשיית המנורה על הכפתורים שוב ושוב. וכן בפרשיית המשכן חוזרת התורה שוב ושוב על הצורך לאחד את המשכן, דרשו על כך חכמים בזוהר הקדוש: זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קסב עמוד ב והיה המשכן אחד, לאתחזאה דכל שייפין […]

בראשון של פרשת תרומה קוראים אודות המקדש: שמות (פרשת תרומה) פרק כה פסוק ח וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם: החלק היומי והקריאה בפרשת תרומה צריכים לעורר בנו כיסופים למקדש. ספר הכוזרי מאמר ה אות כז כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה. עלינו לכסוף למקדש, זה הכשר מצווה למצוות המקדש. להבין כמה אנו חסרים מחיינו – בקיום המצוות, בקשר לקב"ה כשאין מקדש. ובחלק היומי של הפרשה: שמות (פרשת תרומה) פרק כה פסוק כב […]

אנו ממשיכים בעיון בסוגיית "תקפו כהן". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ו עמוד ב אמר ליה רב המנונא: מתניתין היא: ספק בכורות, אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה, בין טהורים בין טמאים – המוציא מחבירו עליו הראיה. ותני עלה: אסורים בגיזה ובעבודה. והא הכא, דאמר: תקפו כהן – אין מוציאין אותו מידו, דקתני: המוציא מחבירו עליו הראיה, וכי לא תקפו – אסורין בגיזה ובעבודה. – אמר ליה רבה: קדושת בכור קאמרת – לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו […]

שמות (פרשת משפטים) פרק כג פסוק ב לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת: דין רוב נובע מהבנה עמוקה של התורה שהעולם מורכב ומעורבב מטוב ורע, לכן הולכים על פי רוב ולא על פי כל. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יז עמוד א אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן לחובה – פוטרין אותו. אם בית הדין כולם דנו להרוג אדם הוא פטור – לא הגיוני שאין נקודת אור, משהו לא נכון בתהליך שזוהי מסקנתו. אך אל מול טוב […]

אנו קוראים היום בחלק היומי: שמות (פרשת משפטים) פרק כא פסוק כ וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם: וחז"ל הסבירו שנקם ינקם – בסייף. וכך מביא רש"י את הדברים: רש"י שמות (פרשת משפטים) פרק כא פסוק כ נקם ינקם – מיתת סייף, וכן הוא אומר (ויקרא כו כה) חרב נוקמת נקם ברית: דיברנו אתמול על כך שלסנהדרין תפקיד קשה ביותר – לחרוץ דינים ואיתם גורלות של אנשים. תפקיד זה מחייב ביותר: ילקוט שמעוני שמואל א […]

שמות (פרשת משפטים) פרק כא פסוק א וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם: ודרשו חז"ל (ומובא ברש"י): רש"י שמות (פרשת משפטים) פרק כא פסוק א (א) ואלה המשפטים – כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש [המזבח]: רש"י מסביר את הקשר והיחס בין המזבח לבין הסנהדרין, המזבח מאבני גזית והסנהדרין בלשכת הסנהדרין. שני הדברים הללו מגדירים את מידת הדין, […]

השיא של פרשת השבוע ואולי של התורה כולה הוא מעמד הר סיני ומתן תורה. כאן מתממשת ההבטחה שניתנה למשה בתחילת שליחותו: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה". הזכרנו את דברי רש"י על הפסוק (שמות י"ט, א'): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. רש"י: לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו. אנו צריכים להבין מה התורה אומרת לנו "היום הזה". […]

החלק היומי פותח בהגעת בני ישראל למדבר סיני: שמות (פרשת יתרו) פרק יט פסוק א בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי: רש"י שמות (פרשת יתרו) פרק יט פסוק א (א) ביום הזה – בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו: הדיוק של "היום הזה" זהו המקור ללמוד בכל יום את החלק היומי של התורה המתגלה אלינו, שהרי המפגש של המציאות המשתנה עם […]

אנו מתקרבים למעמד הר סיני ובפסוק האחרון של הקריאה היום אנו קוראים על כך שמשה משלח את יתרו לארצו: שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק כז וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ: אחת מהדרשות של חז"ל מדגישה את הנקודה המיוחדת של הפסוק דווקא לפני מעמד הר סיני: מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו סימן יא [יא] בחדש השלישי. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת יתרו, משהוא למד למשה ואתה תחזה מכל העם (שמות יח כא) ואחר כך וישלח משה וגו' (שם […]

השיעור יעסוק בנושא הספק אגב הסוגיות במסכת הנלמדת בבא מציעא העוסקות בנושא הספק. ננסה לחשוב ולהעמיק במושג הספק. ראשית נפתח באחד הכללים היסודיים בדיני ספקות: ספיקא דאורייתא וספיקא דרבנן תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ג עמוד ב כל ספיקא דאורייתא לחומרא… וכל ספיקא דרבנן לקולא הראשונים נחלקו בהבנת הגמרא הנ"ל. המוכרים והמרכזיים שבהם: לפי הרשב"א – ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. לפי הרמב"ם – ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן. והנה דבריהם בפנים: רמב"ם הל' טומאת מת פ"ט הי"ב דבר ידוע שכל אלו […]

בחלק היומי של הפרשה אנו קוראים על משה רבינו ששופט את ישראל מבוקר ועד ערב: שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק יג וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב: ועל כך דרשו חז"ל: מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק יג מן הבקר עד הערב וכי מבקר ועד ערב היה משה יושב ודן את ישר' והלא אין הדיינין יושבין אלא עד זמן סעודה אלא כל הדן דין אמת לאמתו מעלה עליו […]

אנו פותחים היום בלימוד פרשת יתרו בה מודגש מאד עניין השמיעה: שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק א וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם: שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק כד וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר: יתרו היה פתוח לשמיעה אמיתית וטהורה, למרות שהיה כהן מדין, כאשר הוא שמע והבין אחרת לא היסס יתרו לשנות את אמונתו. וכמו שיתרו שומע באמת כך גם משה מוכן לשמוע […]

אנו זוכים היום לחיות עם פרשת היום באורו המיוחד של ט"ו בשבט, כפי שפותח החלק היומי: שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק כז וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם: לא בדיוק ברור מה העניין של אילם? מה בדיוק קרה שם? רש"י שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק כז (כז) שתים עשרה עינות מים – כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם: ושבעים תמרים – כנגד שבעים זקנים: ויש להסביר את העניין, אחרי שלמדו העם במרה כיצד להמתיק […]

אחת מהנקודות המרכזיות בתורת ארץ ישראל שמופיעה כבר בדברי הרב ריינס על גבי המדרש: מדרש רבה בראשית פרשה ט"ז אות ב': אשר שם הזהב, זהב וודאי. וזהב הארץ ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוויתי. אמר רבי אבהו: טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות… ומשם יפרד והיה לד' נהרים אין כתיב כאן, אלא לד' ראשים, אלו ד' גליות כנגד ד' ראשים… שם האחד פישון – זו בבל – […]

בחלק היומי של הפרשה נמצאת שירת הים. ובעזרת ה' גם אנו נזכה עוד לשיר שירה על גאולתנו ועל פדות נפשנו. אך לאחר השירה מופיעים שני אירועים: משה צריך להסיע את העם, העם מתלוננים על חוסר במים ומגיעים למרתה. למה לא לסיים בחלק העליון? למה לא להישאר רק בהצלחות? נראה שהתורה מלמדת אותנו שעיקר הניסיון מתחיל אחרי הקושי הראשוני אלא בהתמודדות שלאחריו, בחיים אחר יציאת מצרים, אחר המלחמה. וכך מצינו גם במדרש: במדבר רבה (וילנא) (פרשת נשא) פרשה יא סימן ז […]

מול האירועים הקשים של מותם של 21 לוחמים, יש להתחיל לדבר ולעיין בפסוקי החלק היומי של אתמול: שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק י וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְקֹוָֽק: שמות רבה (וילנא) (פרשת בשלח) פרשה כא סימן ה ופרעה הקריב אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו, א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפלות למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר […]

נלמד היום את סוגיית "ההוא רעיא" בבבא מציעא, ודרכה ניגע בסוגי השבועות השונים. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ה עמוד א ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי, יומא חד מסרו ליה בלא סהדי, לסוף אמר להו: לא היו דברים מעולם. אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו. אמר רבי זירא: אם איתא לדרבי חייא קמייתא – משתבע אשארא. – אמר ליה אביי: אם איתא משתבע? והא גזלן הוא! – אמר ליה: שכנגדו קאמינא. השתא נמי, דליתא […]

נתמקד היום בפסוק האחרון של החלק היומי: שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק יג – יד וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם: יְקֹוָ֖ק יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: חז"ל דורשים שהיו כמה וכמה תגובות בעם ישראל ללחץ מן המצרים ומהחשש שיפגעו בהם: מכילתא דרשב"י פרשת בשלח פרק יד פסוק יג בארבע כתות עמדו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת […]

בפתיחה לפרשה מעיר אור החיים הקדוש על לשון הפסוק "ויהי בשלח" לשון ויהי מבטא צער, אך הנה כעת יש שמחה עצומה על יציאת מצרים ומדוע התורה משתמשת בלשון כזו? אור החיים שמות (פרשת בשלח) פרק יג פסוק יז (יז) ויהי בשלח וגו'. צריך לדעת למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן… עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (זהר ח"ב מ"ה ב) כי כל מקום שיכנה ישראל בשם עם ירמוז על ערב רב, ולזה תמצא בענין זה לפעמים מזכיר שמם העם […]