רב: הרב יהושע ויצמן

סנהדרין ס' (ע"ב): משנה העובד כוכבים אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתה הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה: גמרא מאי אחד העובד אמר רבי ירמיה הכי קאמר אחד העובד כדרכה ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואפילו שלא כדרכה וליחשוב […]

במשנה: אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים חייב להכריז. עי' דברים פרק כ"ב א' – ג': לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו. וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן […]

יבמות נ"ה (ע"א): ולרבי יצחק דאמר כל חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות. עי' מש"כ מגילה ז'

יבמות נ"ה (ע"א): אחותו דכתב בה כרת למה לי לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. כבר ביארנו (עי' מגילה דף ז' על דברי רבי יצחק הנזכרים בסוגיין) שאיסור אחות יש בו בחינה של הנהגת ה"נסירה". אח ואחות קשורים בקשר טבעי אחור באחור והם היו נישואי הכרח בתחילת הבריאה. אח"כ נתרחקו הקרובים ואותה בחינה של חסד נעשתה ל"חסד הוא" שהוא בכרת. וכך נתבארו הדברים בזוהר ויקרא דף ע"ז: תאנא, בתר דאסתלקו קין […]

יבמות ד' (ע"ב): אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש להם ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשפה בסקילה. האר"י כתב שהנהגת מידה זו היא הנהגת הבריאה. והיינו שהדבר שהיה בכלל יצא מן הכלל כמו הבריאה שיצאה מן הכלל העליון. חידושה של המידה שלא ללמד על עצמו יצא, שאינו מנותק מן המקור אלא קשור אליו וללמד על הכלל כולו יצא. נראה שהנהגה זו היא הנהגת ה"כישוף". ה"כישוף" היא תוצאה של הניתוק כביכול מן המקור האלוקי של הבריאה. […]

חגיגה ט' (ע"א): משנה מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רבי שמעון בן מנסייא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אם תאמר בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן רבי שמעון בן יוחאי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות ואיזה זה […]

מכילתא בא י"ב (ז'): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' – שפטים משונים זה מזה של אבן היתה נמסת ושל עץ היתה נרקבת ושל מתכת נעשית חררה שנאמר: ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד) ויש אומרים: של אבן נרקבת ושל עץ נמסית. ר' נתן אומר: שפטים – שפוט שופטי שפטים נרקבים, נבקקים, נגדעים, נשרפים, מצינו למדין שעבודה זרה לוקה בארבעה דרכים ועובדיה בשלשה: במכה, בהשחתה, ובמגפה. אני ה' – […]

חגיגה י"א (ע"א): מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא רבי אומר נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון. גזירה שוה זו מבטאת הנהגה מובהקת של מיתוק הדין שהיא הנהגת התפארת כמבואר בדברי המבוא. תפארת היא הספירה של הנהגת גזירה שוה. התורה אומרת "ונתת נפש תחת נפש". זה לכאורה פשט הכתובים. באה הגזירה שוה וממתקת את הדין הקשה ואומרת לחייבו ממון ולא מיתה […]

חגיגה י"ב (ע"ב): ומנלן דאיקרי שמים אתיא רכיבה רכיבה. המושג שמים מורכב מאש ומים, שמאל וימין. אף "ערבות" רומז לחיבור אש ומים. כך הוא לשון הזהר (קס"ה ע"א): כתיב (תהלים סח ה) סלו לרוכב בערבות, מאן רוכב בערבות, ומאן אינון ערבות, אלא ערבות דא רקיעא שביעאה, אמאי אתקרי ערבות, על דאיהו כליל מאשא ומיא כחדא, מסטרא דדרום ומסטרא דצפון, ואיהו מעורב מתרין סטרין. הרוכב עליהן הוא המאחד אותם תחתיו. כח הרכיבה הוא הכח לשודד את כל המערכות שיפעלו במטרה אחת. […]

  מכילתא בא י"ב (ז'): מאדם ועד בהמה – מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות. כוצא בדבר אתה אומר: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (בראשית ז כג) כיוצא בדבר אתה אומר: ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (שם יט יא) כיוצא בדבר אתה אומר: ואכבדה בפרעה ובכל חילו (שמות יד, ד). כיוצא בדבר אתה אומר: הכה תכה את יושבי העיר ההיא וגומר (דברים יג טז). כיוצא בדבר אתה אומר: וצבתה בטנה ונפלה יריכה (במדבר […]

מועד קטן כ"ח (ע"א): אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם שם ממשה. נאמר במרים (במדבר כ', א'): … וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם. ונאמר במשה (דברים ל"ד ה'): וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב… עיין מה שכתבנו בעירובין ל"א וצרף לכאן. ויש להוסיף שי"ל שהרמב"ם החזיר מילת "שם" למקומה. במקורה בלשון הקדש מדגישה מילה זו את המציאות המיוחדת של הדבר עליו נאמרה. בפסוק שנאמר במרים כבר נאמר שהעם ישב בקדש ומיד נאמר "ותמת שם מרים ותיקבר […]

חגיגה ב' (ע"ב) – ג' (ע"א): תניא נמי הכי הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראייה ואף על פי שפטור מן הראייה חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטורין אף מן השמחה הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה מאי שנא לענין ראיה דפטירי ומאי שנא לענין שמחה דמחייבי לענין ראיה גמר ראיה ראיה מהקהל דכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכתיב בבא כל ישראל לראות והתם מנלן […]

מועד קטן י"ט (ע"ב): שלשים יום (באבלות) מנלן יליף פרע פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים והתם מנלן אמר רב מתנה סתם נזירות שלשים יום מאי טעמא אמר קרא קדוש יהיה יהיה בגימטריא תלתין הוו. נזיר מגדל פרע שיער ראשו. בזהר מובא שגידול השיער בא מקדושתו של הנזיר ומהתדמותו לעליון (זהר נשא קכ"ז:): גדל פרע שער ראשו, משום הא דכתיב (דניאל ז ט) "ושער ראשה כעמד נקא", […]

מועד קטן ט' (ע"א): ומשכן דדחי שבת מנלן אילימא מדכתיב ביום הראשון וביום השביעי דלמא שביעי לקרבנות אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ביום עשתי עשר יום מה יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין ודלמא ימים הראויין כתיב קרא אחרינא ביום שנים עשר יום מה יום כולו רצוף אף שנים עשר יום כולן רצופין ודלמא הכא נמי ימים הראויין אם כן תרי קראי למה לי ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום ודלמא ימים […]

מועד קטן ד' (ע"א): ורבי יוחנן אמר רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו מאי טעמא גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין מתקיף לה רב אשי מאן דאמר הלכתא אתיא גזרה שוה עקרה הלכתא ומאן דאמר קרא אתיא גזרה שוה עקרה קרא אלא אמר רב אשי רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך […]

מועד קטן ד' (ע"א): ורבי יוחנן אמר רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו מאי טעמא גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין מתקיף לה רב אשי מאן דאמר הלכתא אתיא גזרה שוה עקרה הלכתא ומאן דאמר קרא אתיא גזרה שוה עקרה קרא אלא אמר רב אשי רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך […]

מגילה כ' (ע"ב): כל היום כשר… ולהשקיית סוטה אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום אף כאן ביום. פשוט הוא ש"תורה" היא בתפארת ועל כן למדו בג"ש "תורה" "תורה". בלימוד בסוגיין יש עומק נוסף. בזוהר פרשת מצורע (ויקרא נ"ג) אמרו: רבי יהודה ורבי יצחק הוו אזלי בארחא, יתבו בההוא בי חקלא וצלו, בתר דסיימו צלותא קמו ואזלו, פתח רבי יהודה במלי דאורייתא, ואמר, […]

תענית י"ז (ע"א): כהן הדיוט (מסתפר) אחת לשלשים יום מנלן אתיא פרע פרע מנזיר כתיב הכא וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב התם קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים. כך מבאר הרב זצ"ל בעולת ראי"ה את מידת גזירה שוה: אורות הקדש, החיים בחיים עליונים ברום עולמים בצחצחות אידיאליהם, ספוגי קדש קדשים, מכים הם גלי אורי אורים, וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את […]

הגמ' במגילה י"ד (ע"ב) מחפשת מקור שאסתר הייתה נביאה: אסתר דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אלא שלבשתה רוח הקדש כתיב הכא ותלבש וכתיב התם ורוח לבשה את עמשי. הנהגת גזירה שוה היא בתפארת1. אף שם ה' הוא בתפארת2. שם ה' לא מופיע במגילה בגלוי. שם ה' מלובש בסיפור המגילה ומוסתר בתוכו. על כן רבים המה הלבושים המופיעים במגילה, מלבוש כהן גדול שלבש בו אחשוורוש3 דרך לבוש מרדכי ועד ותלבש אסתר מלכות. שם ה' מלווה […]

מגילה י"ד (ע"ב): אמר רב נחמן חולדה מבני בניו של יהושע היתה כתיב הכא בן חרחס וכתיב התם בתמנת חרס איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם את תקות חוט השני אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא ונסבה יהושע […]