סוג מדיה: טקסט

נאמר במשנה: מה בין פסח הראשון, לשני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית. והגמ' מביאה המקור: גמ' כתיב "לא ישאירו ממנו עד בקר" אם לאכל זה מצות עשה שבו. "ועצם לא תשברו בו" זה מצות לא תעשה שבו. וכשהוא אומר "ככל חקת הפסח יעשו אתו" יכול שאני מרבה לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה ת"ל "על מצות ומרורים יאכלהו" אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כלל […]

ירושלמי כלאיים (פ"ח ה"א): מניין שהוא אסור בהנייה נאמר כאן פן תקדש. ונאמר להלן פן תוקדש בו. מה פן האמור להלן אסור בהנייה אף פן שנאמר כאן אסור בהנייה. ואית דבעי מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן ולא יהיה קדש מבני ישראל. מה קדש שנאמר להלן אסור בהנייה אף כאן אסור בהנייה. אמר רבי חונא ביאתו אסורה בהנייה. המקור הראשון קושר דין כלאי הכרם לדין עבודה זרה. המילה "פן" המשותפת לשניהם מלמדת על הצורך להיזהר בכלאיים כמו בעבודה זרה. […]

חולין קט"ו (ע"ב): ורבי בהנאה מנא ליה נפקא ליה מהכא נאמר כאן כי עם קדוש אתה לה' ונאמר להלן ולא יהיה קדש בבני ישראל מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה. כך היא לשון האר"י בביאור הנהגת מידת גזירה שוה: לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" זה ביטוי לפרישות ונזירות מן […]

מנחות ס"ח (ע"ב) (וכן בפ"ד ע"א): אמר רבה תא שמע ואם תקריב מנחת ביכורים במנחת העומר הכתוב מדבר מהיכן באה מן השעורין אתה אומר מן השעורין או אינו אלא מן החיטין רבי אליעזר אומר נאמר אביב במצרים ונאמר אביב לדורות מה אביב האמור במצרים שעורין אף אביב האמור לדורות שעורין. במצרים נאמר במכת הברד (שמות ט', ל"א): והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל. ובמנחת העומר נאמר (ויקרא ב', י"ד): ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש […]

נידה מ' (ע"א): ומודה רבי שמעון בקדשים שאינו קדוש מאי טעמא גמר לידה לידה מבכור מה התם פטר רחם אף כאן פטר רחם. צורת הלידה המקורית היא מפתח לקדושה. הצורה הטבעית על ידה ברא הקב"ה את עולמו ועל ידה ממשיך הוא את קיומו של העולם, היא המושכת את הקדושה שהיא תכלית הבריאה, מהראשית ועד האחרית. בבכור תלה הכתוב את הלידה בפטר רחם, וקראה התורה לזה לידה כמו שכתוב (דברים ט"ו, י"ט): כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' […]

מנחות ק"א (ע"ב): דתניא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה. עי' תוס' שלמדו שהלימוד הוא דווקא על האנשים "עם" ו"אנשי" ולא על הקדש בעצמו. נראה שרבי שמעון למד שאיסור אכילה עניינו שהתורה הקפידה שהמאכל האסור לא יתמזג בגופו […]

חולין קל"א (ע"ב): ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דכתיב ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם להזהיר עני על שלו ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא נתינה כתיבא ביה ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דאמר ר' אילעא גמר לגר לגר מהתם מה להלן מוזהר עני על שלו אף כאן מוזהר עני על שלו. ופרש"י: גמר לגר לגר מהתם – מולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר. במעשר עני נאמר (דברים כ"ו, י"ב): […]

מנחות ע"ד (ע"א): לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל מה להלן בכליל תקטר אף כאן בכליל תקטר ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתו. וכן הוא בספרא על הפסוק "כל מנחת כהן" (ויקרא ו', ט"ז) פרשת צו, פרשה ב', פרק ה', הלכה ד'. במנחת חביתין החידוש […]

ירושלמי פסחים פ"ח ה"ו: רבי יונה ורבי יוסי תריהון בקדמית' הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו ולא הוינן אמרין כלום. תנא רבי סימון בר זבדי קומי רבי הילא נאמר כאן "ואז יקרב לעשותו" (שמות י"ב, מ"ח) ונאמר להלן "אז יאכל בו" (שמות י"ב, מ"ד) מה אז שנאמר להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה אף אז שנאמר כאן עד שיהא כשר בשעת שחיטה. בתחילה אמרו ר' יונה ור' יוסי, שישראל ערל שוחטין עליו את הפסח וזורקין הדם, על מנת שימול לפני […]

מנחות פ"ד (ע"ב): וריש לקיש האי ארצך מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא רבן גמליאל בר רבי אומר נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ מה להלן שבח ארץ אף כאן שבח ארץ. נאמר בפרשת ביכורים (דברים כ"ו, ב'): ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ד' אלהיך נתן לך ושמת בטנא וגו'. ונאמר בשבח ארץ ישראל המגדלת פירות משובחים (דברים ח', ח'): ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. וילפינן גזירה שוה "ארץ" "ארץ" ללמדנו […]

חולין קכ"ט (ע"ב): דתניא אמר ר' אליעזר שמעתי שאבר מן החי מטמא אמר לו ר' יהושע מן החי ולא מן המת וקל וחומר ומה חי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא, מת שהוא טמא לא כל שכן כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הכא נמי כל דכן אמר ליה כך שמעתי. עי' תורת החיים. נראה שאכן בתחילה הבין ר' יהושע שרבי אליעזר שמע רק שאבר מן החי מטמא ומעצמו פסק שאבר מן המת […]

כריתות כ"א (ע"א): אמר מר כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בה איסור והיתר ויש בהן מין בשר אף כל דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה וכו' נראה שההנהגה של דם היא ממש בחי' כלל ופרט וכלל, שהדם בכללותו בלב ומשם מתפרט לאיברים וחוזר להתכלל בלב. זה בחי' כללא קמא וכללא בתרא שוין אבל בדם י"ל שכללותו בכבד שהוא משכן הנפש והדם הוא הנפש, ומשם […]

מנחות פ"ד (ע"ב): קרבן ראשית שתהא ראשית לכל המנחות וכן הוא אומר בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם אין לי אלא חדשה של חטים חדשה של שעורים מנין תלמוד לומר חדשה חדשה אם אינו ענין לחדשה של חיטין תנהו ענין לחדשה של שעורים ומנין שתהא קודמת לביכורים תלמוד לומר וחג שבעות תעשה לך בכורי קציר חטים ואין לי אלא בכורי קציר חטים קציר שעורים מנין ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה ואין לי אלא שתזרע עלו מאליהן מנין תלמוד […]

בבא קמא ס"ג (ע"ב): תנן התם היכן פקדוני אמר ליה אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה על פי עצמו משלם קרן וחומש ואשם היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם קתני מיהא בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל אבל בטוען טענת אבד לא משלם תשלומי כפל ואפי' טוען טענת גנב בשבועה הוא דמשלם תשלומי כפל אבל שלא בשבועה […]

שבת קי"ג (ע"ב): ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם, אמר רבי אלעזר: רמז רמז לה; עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב ביה הלם, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני ה' ומי ביתי כי הבאתני עד הלם. ובמהרש"א ביאר: דמלת הלום הוא מיותר דלא הל"ל לה אלא גשי ואכלת מן הלחם אלא דרמז לה שמלכות בית דוד יצא ממנה דכתיב כי הביאתני עד הלום וע"ש הראוי למלכות בית דוד כתר הולמתו כדאמרי' פ' כל […]

ירושלמי שבת פ"א (ה"א): מנין למעלה מי' שהיא רשות אחרת. ר' אבהו בשם רשב"ל ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת. אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת. וארון לא תשע טפחים הוא. דבית ר' ינאי אמרו בכפורת טפח. משמעות עמוקה יש לה לגזירה שוה זו שמשוה את הדיבור בהר סיני שהיה מן השמים, לדיבור במשכן מעל הכפורת מבין שני […]

קידושין ע"ז (ע"א): ישראל שנשא חללה: מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות אלא מעתה בתו של כ"ג תישתרי מי כתיב בנו זרעו כתיב לא יחלל זרעו בעמיו בת בנו תישתרי כתיב לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא בתו פסולה אף בנו בתו פסולה בת בתו תיתסר אם כן גזירה שוה מאי אהני ליה. […]

קידושין ע"ז (ע"ב): זונה למה נאמרה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין. איסורי כהן גדול בזונה בא משום קישורו אל הקדש העליון. אצל כהן גדול, המשכיות הדורות, היא המובילה ומכוונת את היצר והתאווה. על כן אם אישה שנבעלה בלא קידושין, בפסולי חיתון, והיצר היה מנותק מהמשכיות הדורות בקדושה, ואינו אלא התפרצות תאוה מנותקת מן האידיאל, אישה כזו אינה יכולה להתחבר חיבור גמור לכהן גדול. הקשר עימה אינו אלא חילול הקדש וניתוקו מן […]

חולין קי"ח (ע"א): מיד אתי ומה יד שאינה מגינה מכנסת ומוציאה שומר לא כ"ש. שומר לפרי הוי פרי, שכן כך הוא בטבע, שיש שומרים כמו קליפה וכד' ששומרת על הפרי לעומת זאת יד הוא לצורך האדם ואינו לצורך הפרי בטבעו. מבחינת "קל" ו"חומר", כיון שבטומאה עסקינן הרי שה"יד" הוא ה"קל", שאינה מחוברת כל כך לפרי, ואעפ"כ מכניסה ומוציאה הטומאה אל הפרי ומן הפרי, קל וחומר ל"שומר", שהוא חלק מן הפרי שיכניס ויוציא. וכך נאמר על שומר (ילק"ש דברים פרק ד' […]

זבחים כ"ב (ע"א – ע"ב): אמר ריש לקיש: מי מקוה כשירים למי כיור. למימרא, דלא מים חיים נינהו, והתניא: במים – ולא ביין, במים – ולא במזוג, במים לרבות שאר מים, וק"ו למי כיור; מאי ק"ו למי כיור? לאו דמים חיים נינהו! לא, (לקדוש) דקדיש. וקדישי מעליותא היא? והא תנא רבי שמואל: מים שאין להם שם לווי, יצאו מי כיור שיש להם שם לווי! אלא לאו דראויין למי כיור, אלמא מים חיים נינהו! תנאי היא, דאמר ר' יוחנן: מי כיור […]