סוג מדיה: טקסט

זבחים מ"ו (ע"א – ע"ב) אמר רבי יוחנן: שלשה כריתות בשלמים למה? אחת לכלל, ואחת לפרט. עי' תוד"ה אחת לכלל ואחת לפרט שכתבו: אחת לכלל ואחת לפרט – לאו כלל ופרט ממש דמרוחקים זה מזה הן אלא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא וכו' עיי"ש. ונתבארה מידה מיוחדת זו ב"תורת לוי יצחק" (עי' מש"כ שבועות ז') שכלל ופרט זה תפארת ומלכות, זכר ונקבה, וכשהן מרוחקים זו בחי' נסירה שהיא הנהגת דבר שהיה בכלל ויצא מן […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.   שבת קמ"ג (ע"ב): … והתנן חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון חלב בהמה אינו מטמא אלא לרצון אמר ר' עקיבא קל וחומר הוא ומה חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים מטמא לרצון ושלא לרצון חלב הבהמה שמיוחד בין לקטנים בין לגדולים אינו דין שיטמא בין לרצון ובין שלא לרצון אמרו לו אם טמא חלב האשה שלא לרצון שדם מגפתה טמא יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם […]

ירושלמי כתובות פ"ג ה"א: … דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר "כרת" בשבת ונאמר "כרת" ביום הכיפורים, מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביום הכיפורים אין מכות אצל כרת. נאמר כרת בשבת (שמות ל"א י"ד): כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה. ונאמר כרת ביום הכיפורים (ויקרא כ"ג, ל'): וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה. המילה "כרת" מצד עצמה מתאימה […]

זבחים ל"ז (ע"ב): מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנא ליה מעשר גמר עברה עברה מבכור. ופרש"י: עברה עברה – כל אשר יעבור תחת השבט במעשר, והעברת כל פטר בבכור. עי' בתורה שלמה (שמות י"ג, י"ב) על הפסוק "והעברת כל בכור" אות קי"ז שהביא עשר דרשות של גזירה שוה זו בהן לומדים מעשר מבכור ובכור ממעשר. נראה שגזירה שוה זו של "עבירה" "עבירה" מבוארת על פי דברי הרב קוק בביאור למידת ג"ש זו לשונו: אורות הקדש, החיים בחיים עליונים ברום עולמים […]

זבחים מ"ה (ע"א): ואין חייבין עליו משום פיגול, נותר וטמא. מ"ט? דאתי פיגול עון עון מנותר, ואתי נותר חילול חילול מטומאה, ובטומאה כתיב בני ישראל – ולא עובדי כוכבים. עי' מש"כ לעיל דף מ"ד והוסף לכאן. גם דין זה שלא נוהגים פיגול נותר וטמא בעכו"ם, אף הוא שייך אל הקדש "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה", ודין זה מיוחד לג"ש בחינת תפארת ישראל כמו שהתבאר בכמה מקומות.

סוכה נ"ג (ע"א-ע"ב): הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח ליכא דקאמר ליה מידי אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו ומה לעשות שלום […]

זבחים מ"ד (ע"א): ואתי נותר – חילול חילול מטומאה, ואתי פיגול – עון עון מנותר. בטומאה נאמר (ויקרא כ"ב, ב' – ג'): (ב) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יקוק: (ג) אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליקוק וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יקוק: ובנותר נאמר (ויקרא י"ט ז'-ח'): (ז) ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול […]

חולין ק"כ (ע"ב) – קכ"א (ע"א): והא דתנן אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים מני רבי יהושע היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה וגמר להו לבכורים מתרומה והדר מייתי לה לערלה פרי פרי מבכורים. נאמר בתרומה (במדבר י"ח, י"ב): כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים. הרי שתירוש ויצהר שהם משקין היוצאים מן הזיתים והענבים, דינם כדין הפרי וחייבים בתרומה. ביכורים אף הם נקראים תרומה ודינם שווה […]

זבחים י"ד (ע"א): א"ר יוסי ברבי חנינא מודה היה (רבי שמעון האומר שאין פיגול בחטאות פנימיות) לפסול מקל וחומר ומה שלא לשמן שהוכשרו בשלמים פסול בחטאת, חוץ לזמנו שפוסל בשלמים אינו דין שיפסול בחטאות. שלא לשמן פסול בחטאת ובפסח, ואינו פוסל בשלמים. נראה שפסול שלא לשמו קשור להיות חטאת ופסח וקרבנות אשר יש להם זיקה לכרת. חטאת באה על חטא שיש בו כרת במזיד והפסח יש בו כרת למבטלו. זו אחת משתי מצוות עשה שיש בהן כרת. הכרת הוא הכריתה […]

ירושלמי כתובות פרק שלישי ה"ד: "אשר לא אורסה" מלמד הימינה לגזירה שוה מה תמן חמשין אף הכא חמשין. נאמר באונס (דברים כ"ב, כ"ח-כ"ט): כי ימצא איש נער בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו. ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו. ונאמר במפתה (שמות כ"ב, ט"ו): וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה. רבי עקיבא לומד הביטוי, "אשר לא ארסה", שהוא […]

קידושין ד' (ע"ב): ותנא מייתי לה מהכא דתניא (דברים כד) כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר (בראשית כג) נתתי כסף השדה קח ממני והלא דין הוא ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר ת"ל כי יקח איש הא למה […]

זבחים ג': כוורת שהיא פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור, שרץ בתוכה – התנור טמא, שרץ בתנור – אוכלין שבתוכה טמאין, ורבי אליעזר מטהר, אמר רבי אליעזר: קל וחומר, אם הציל במת החמור, לא תציל בכלי חרס הקל? אמרו לו: לא, אם הציל במת חמור שכן חלוקה באוהלין, תציל בכלי חרש הקל שאין חלוקין באוהלין? התינח לרבנן, לרבי אליעזר מאי איכא למימר? ר' אליעזר קל וחומר קאמר. אי הכי, התם נמי לימא קל וחומר: קדשים מחללין קדשים, חולין לא כל […]

שבועות דף ט' (ע"ב): רבי שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ר"ח וכו': אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא מאי טעמיה דר"ש אמר קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה והאי קרא בשעיר דר"ח כתיב ויליף עון עון מציץ נאמר כאן עון ונאמר להלן עון מה להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר אי מה להלן עולין אף כאן עולין עון העדה כתיב מכדי מיגמר גמרי מהדדי נכפר דר"ח אדידיה ואדציץ נפקא מינה להיכא דנשבר הציץ אמר קרא […]

יבמות ס"ח (ע"ב): אלא לכהונה ק"ו מגרושה ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה וכי מזהירין מן הדין גלוי מילתא בעלמא הוא. לפני סוגיא זו, מנסה הגמ' ללמוד קל וחומר שלויה וישראלית האוכלות בתרומה משום שיש להם בן מכהן נפסלות בביאת איסור, מכהנת עצמה, ודוחה הגמ' שכהנת דווקא משום קדושתה נפסלת, וא"א ללמוד ממנה על לויה וישראלית. ורוצה הגמ' ללמוד ק"ו לפסול מכהונה את הנבעלת לפסול לה מגרושה. מה בת כהן גרושה שאסורה לכהן, […]

הקדמה ספירת התפארת נמצאת בקו אמצעי אחר חסד וגבורה, וקודם לנצח והוד. מצד היותה תחת חסד וגבורה הרי היא בחי' גזירה שוה המשוה בין שתי ספירות הללו המנוגדות בטבען ותכונתן. התפארת ממזגת אותן ומכריעה ביניהן. מצד היותה מעל נצח והוד הרי היא בחי' בנין אב. התפארת היא אב ונצח והוד הם בחי' בנים. הנהגת התפארת כממזגת בין חסד וגבורה התבארה באריכות בהנהגת גזירה שוה. הנהגת התפארת כאב אשר לו בנים שהם נצח והוד, היא מתייחסת למצוה או לפסוק כאב אשר […]

מכילתא שמות (בשלח י"ד, ד'): פרעה התחיל בעבירה שנא' כל הבן הילוד (שמות א) ממנו התחילה הפורענות טבע הוא וכל חילו כיוצא בו וימח את כל היקום (בראשית ז) מי שהתחיל וכו' כיוצא בו ואת האנשים אשר פתח הבית (שם יט) מי שהתחיל בעברה וכו' אף כאן אתה אומר ואכבדה בפרעה וגו' מי שהתחיל בעבירה והרי דברים קל וחומר ומה מדת פורענות מעוטה מי שהתחיל בעבירה וגו' מדה טובה מרובה לא כל שכן. וכן הוא ק"ו בסוטה ושם נתבאר. לדוגמאות […]

יבמות ע"ו (ע"ב) במשנה: … א"ר שמעון ק"ו הדברים ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר. רבי שמעון מתיר גיורת מצרית מיד, ולא חל עליה לדעתו דין הנאמר בפסוק (דברים כ"ג, ט'): בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבואו להם בקהל ה'. הוא לומד […]

ירושלמי כתובות פרק שלישי ה"ו: כיצד הוא שותה בעציצו אפי' היא חיגרת אפי' היא סומא אפילו היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר (דברים כ״ב:י״ט) ולו תהיה לאשה אשה שהיא ראויה לו: גרבי ירמיה רבי חייה בשם רבי שמעון בן לקיש לא יאמר ולו תהיה לאשה זה המוציא שם רע שאינו צריך כבר היא תחת ידו ומה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה תלמד הימינה לגזירה שוה מתדרש ולו תהיה לאשה ולו […]

פסחים כ"ז (ע"ב) – כ"ח (ע"א): תניא א"ר יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה והדין נותן ומה נותר שאינו בבל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שישנו בבל יראה ובל ימצא לא כל שכן שטעון שריפה אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל והתורה אמרה (שמות יב) תשביתו שאור מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו חזר ר' יהודה ודנו דין אחר נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה מה […]

זבחים ל"ג (ע"ב): …רבי יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו מביאת מקדש מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר וחוזרת ג"ש זו בדף ל"ד בענין בשר קודש לפני זריקה עיי"ש. נאמר בדין אכילת בשר קדש על ידי כהן טמא (ויקרא ז', כ'): והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לד' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה. ונאמר בדין כניסה למקדש בטומאה (במדבר י"ט, י"ג): כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ד' טמא ונכרתה […]