סוג מדיה: טקסט

"פרשת השבוע" היא יום הכיפורים שחל השנה בשבת. בתפילת הימים הנוראים – הן בראש השנה והן ביום הכיפורים – אנו מזכירים בתפילה את ענין המלכת ה' על העולם. בראש השנה, אנו ממליכים את ה' ביום בריאת העולם. ביום הכיפורים הדגש הוא המלכת ה' על האדם, כחלק מן התשובה שמוזכרת גם היא בתפילה. בגמרא (ברכות י"ג ע"ב) מובא: תניא סומכוס אומר: כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. הרב קוק בעין איה מבאר: תניא סומכוס אומר המאריך באחד מאריכין לו ימיו […]

ה"פרשה" שאנו חיים אותה בשעות אלה היא התחממות הגזרה הצפונית, שהובילה לכך שחלק ניכר מתלמידי שיעור ה' הוקפצו חזרה לצבא. ננסה ללמוד מן הפרשה כיצד להתבונן על מאורעות השעות הגדולות הללו. הפרשה פותחת במילים (דברים כ"ט, ט'): אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם… עיקר הענין נמצא בשתי המילים הראשונות של הפרשה: "אתם נצבים". אנו נמצאים במלחמה מול ארגון טרור. המאבק בטרור נעשה על ידי כח העמידה של הציבור. לפני כשמונה שנים היתה ועדה ממשלתית שבחנה את המצב האסטרטגי של […]

אחד הדברים שבולטים לעין בקריאת הפרשה הוא החזרה על המילה "היום". הדבר בולט במיוחד בקריאה של היום ("רביעי"). הפסוק הפותח והפסוק הסוגר מסתיימים באותה מילה: דברים כ"ז, א': וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. דברים כ"ז, י': וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אלקיך וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְו‍ֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. מה הכוונה במילה "היום"? המילה הזו חוזרת בפרשה פעמים רבות, ולפעמים בצורה מיוחדת. הדבר בולט מאוד בפרשת הביכורים (דברים כ"ו, […]

על המילים הפותחות את הפרשה, "כי תצא למלחמה על אויביך", יש פירוש של הכלי יקר שנראה כאילו נכתב במיוחד על המלחמה שאנו נמצאים בעיצומה. ננסה ללמוד את דבריו. לאחר שהוא שואל כמה שאלו על הפסוק הוא מפרש: וזה דבר ברור שכשאין שלום בין הלוחמים הרי הם מנוצחים, כמו שקרה לפריצי ישראל בבית שני, לכך אמר "כי תצא", בלשון יציאה, מיעט המלחמה הפנימית תוך העיר, לומר שדווקא כצאתך העיר תפרוש כפך למלחמה אבל בתוך העיר יהיה שלום ביניכם, ודווקא "למלחמה" תצא […]

נלמד על בית הבחירה, מתוך השתוקקות לבניינו במהרה בימינו. הרמב"ם כולל את עשיית כל כלי המקדש במצוות בניין בית הבחירה, והוא מאריך במיוחד בעניין בניין המזבח: ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה כ והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה כמו שיתבאר (מ"ע כז – ט לט מו נב – ד פג – ה ול"ת פט – צ קנו) והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומ') ועשו לי מקדש. […]

הרמב"ם לא מונה את הציווי לבנות את כלי המקדש כמצווה עצמאית, אלא כולל אותם במצוות בניית המקדש, שכן הם חלקי המקדש, "והכל יקרא מקדש": ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה כ כבר בארנו (ריש שרש יב) שזה הכלל הוא כולל חלקים ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם הם מחלקי המקדש והכל ייקרא מקדש. הדברים מתאימים לגישת הרמב"ם האומר בשורשים לס' המצוות שאין למנות כמה ציוויים הכלולים יחד במלאכה אחת כמצוות בפני עצמן, אלא כל המלאכה נמנית כמצווה אחת על כל חלקיה: ספר […]

בפרשת השבוע מופיעה מילה שיש לה משמעות מיוחדת בימים אלה (דברים א', י"ב): אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. יש שנוהגים לקרוא פסוק זה במנגינת הטעמים של מגילת איכה, ולכן לא מתחילים את עליית שני בפסוק זה אלא חוזרים על הפסוק הקודם. כשקוראים את המילה "איכה" סמוך לתשעה באב, זה מזכיר לנו את מגילת איכה ואת החורבן. אך במדרש רואים שחז"ל ראו זאת בצורה אחרת, והפכו את המרירות של איכה למתיקות. המדרש הראשון (איכה רבה פרשה א', א'): "איכה ישבה", […]

נדבר היום על טומאה וטהרה, נושא מרכזי מאוד במסכתנו. מתוך כך נגיע לכמה נקודות יסודיות: חגיגה דף י"ח ע"ב מתני'. טבל לחולין – הוחזק לחולין, אסור למעשר. טבל למעשר – הוחזק למעשר, אסור לתרומה. טבל לתרומה – הוחזק לתרומה, אסור לקודש. טבל לקודש – הוחזק לקודש, אסור לחטאת. טבל לחמור – מותר לקל, טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל… גמ'. אמר רב נחמן: לא קשיא, כאן לחולין כאן למעשר ומנא תימרא דחולין לא בעו כוונה דתנן אגל שנתלש ובו ארבעים […]

בשיעור שעבר עסקנו במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בדבר מצוות הנלמדות במידות שהתורה נדרשת, בשאלת הגדרת מצוות דאורייתא ודרבנן, וכן בשאלה מה מקיפה מצוות "לא תסור". נעמיק היום בשיטת הרמב"ן ובצורת החשיבה המיוחדת שלו. הזכרנו כי לשיטת הרמב"ם, מצוות "לא תסור" המחייבת לשמוע בדברי חכמים מחייבת אותנו בכל מצוות דרבנן – גזרות, תקנות, ודברים שהם למדו בי"ג מידות (לשיטת הרמב"ם מצווה שלמדו חכמים בלימוד מי"ג מידות נחשבת דרבנן). הרמב"ן משיג על דברי הרמב"ם אלו, ונראה את דבריו: השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם […]

בשיעור הקודם ראינו את החילוק שעושה הרמב"ם במצוות שדרשו חכמים במידות שהתורה נדרשת בהן: מצוות שחכמים דרשו מדעתם בי"ג מידות הן דרבנן, אלא שלעתים חכמים דורשים בי"ג מידות דברים שנתקבלו בהלכה למשה מסיני, ואז כמובן שיש לזה תוקף דאורייתא. הרמב"ם מגדיר את זה כ"חכמת הכתוב", שאף מצוות שניתנו בעל פה בסיני הכתוב סמך אותן באופן שחכמים יוכלו לזהותן באמצעות י"ג מידות. הרמב"ם נותן סימן להבחין בחילוק זה – אם חכמים עצמם אומרים על דין שנדרש בי"ג מידות שהוא דאורייתא או […]

קיים הבדל בין צורת החשיבה הארצישראלית לזו הבבלית. כאשר האמורא רבי זירא עלה ארצה, דעתו בכמה נושאים השתנתה. בעקבות השינוי הוא טבע את המשפט "אוירא דארץ ישראל מחכים". נראה שלוש סוגיות ובהן דברי ר' זירא. הסוגיות מדגימות הבדלים בין חשיבת ארץ ישראל לחשיבת בבל, וננסה לראות אם יש ביניהן קשר פנימי שיכול ללמדנו משהו על מהות ההבדלים בין שתי הגישות. סוגיה ראשונה: תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קנח עמוד ב מתני'. נפל הבית עליו ועל אמו – אלו ואלו […]

הזכרנו בעבר את דברי המדרש והשנה הוא תפס את תשומת הלב בצורה מיוחדת (סנהדרין ק"ד ע"ב): "פצו עליך פיהם", אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן, בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. בפרק ב באיכה, המסודר לפי סדר הא"ב, מופיעה האות פ לפני האות ע. רבי יוחנן מסביר שזה בשביל המרגלים, שאמרו דברים שהם לא ראו. באיכה רבה (פרשה ב', כ') דרשו בדרך נוספת: פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם, לָמָּה הִקְדִּים פ"ה לְעי"ן, לְפִי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּפִיהֶם […]

חגיגה פרק ב משנה ב יוסי בן יועזר אומר: שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר: לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר: שלא לסמוך, ניתאי הארבלי אומר: לסמוך. יהודה בן טבאי אומר: שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר: לסמוך. שמעיה אומר: לסמוך , אבטליון אומר: שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי. שמאי אומר: שלא לסמוך, הלל אומר: לסמוך. הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אב בית דין. רש"י על הגמרא שם יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך – ביום […]

בפרשת השבוע שלנו מופיעה פרשיית החצוצרות: במדבר פרק י פסוק ב (פרשת בהעלותך) (ב) עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת: … (ט) וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם: (י) וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֘ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹ֣לֹתֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: פ לחצוצרות יש שלושה תפקידים, שלושה שהם ארבעה: תקיעה לצורך מקרא העדה ומסע המחנות, תקיעה […]

בפרשת השבוע מוזכרת מצוה שקשורה לענין המלחמה, ועסקנו בה בתחילת המלחמה. המלחמה שאנו נמצאים בעיצומה חידשה לנו הבנה בדברי הרמב"ם בענין. כך כתב הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות: מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת וְהִיא לִזְעֹק לִפְנֵי ה' בְּכָל עֵת צָרָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר. וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלוּ. א מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י-ט) 'עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת'. כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיָּצֵר לָכֶם כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְאַרְבֶּה וְכַיּוֹצֵא […]

נדבר על מצוות "מורא מקדש". הרמב"ם כתב במצווה כ' על מצוות בניין בית הבחירה, ועל רקע זה מגיעה מצווה כ"א: ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה כא והמצוה הכ"א היא שצונו לירא מן הבית הזה הרמוז אליו מאד מאד עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה וזה הוא מוראת מקדש והוא אמרו יתעלה (קדושים יט וס"פ בהר) ומקדשי תיראו. וגדר זאת היראה כמו שזכרו בספרא (קדושים פ"ז ה"ט) אי זהו מורא לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו […]

שלוש מצוות נצטוו ישראל ברגל: ראייה, חגיגה ושמחה. היום נדבר על השמחה. בגמרא אנו מוצאים שני כיוונים לעניין השמחה: תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ח עמוד א-ב תנו רבנן: ושמחת בחגך – לרבות כל מיני שמחות לשמחה. מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק. יכול אף בעופות ובמנחות – תלמוד לומר ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד […]

נדון היום בשני עניינים: עניין אחד, קדושת ירושלים מול קדושת ארץ ישראל, ומתוכו נגיע לשני, והיחס בין קדושה ראשונה לקדושה שניה. נראה את הרמב"ם בהלכות תרומות: רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ב ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא א"י כדי שינהגו בו כל המצות, ומפני זה חלק יהושע […]

הישיבה נוסעת לירושלים לשבת, ואנחנו נכנסים עכשיו ל"שבוע ירושלים", ששיאו ביום ירושלים בכ"ח באייר. זהו יום מרגש, שצריך לעמוד על משמעותו. החויה האישית שלי בכיבוש ירושלים היא מאוד מיוחדת. במלחמת ששת הימים הייתי בשיעור א'. עד אז, גדלתי במובן מסויים בלי "ירושלים". ילדותי עברה עלי במרכז הארץ, בין תל אביב לבני ברק. אמנם נסענו מידי פעם לירושלים ואף למדתי בירושלים בישיבה תיכונית, אבל לא התרגשנו בירושלים. הכותל לא היה בידינו, וירושלים לא היתה משהו שיושב בלב, לא היו געגועים לירושלים […]

"שלוש מצוות נצטוו ישראל ואלו הן הראייה החגיגה והשמחה" בבלי חגיגה דף ב' ע"א בית שמאי אומרים: הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף, ובית הלל אומרים: הראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף. בית שמאי שמים יותר דגש על הראייה, קרבן העולה שהוא כולו כליל, ובית הלל שמים יותר דגש על החגיגה, קרבן שלמים אותו אוכל המקריב. מהו שורש המחלוקת? נראה לומר בפשטות על פי היכרות עם שיטותיהם, שאצל בית שמאי יש פחות אמון בעולם הזה ויותר בעולם הרוחני, ואילו בית […]