קטגוריה: גזירה שוה

הגמרא לומדת ג"ש "בערכך" "בערכך" ללמד שאיל דינו שיהא בערך שני סלעים מאיל האשם של מעילה שנאמר בו "בערכך כסף שקלים" (ויקרא ה', י"ח). מיוחד הוא הביטוי של ערך. לא רק החפץ חשוב אלא גם ערכו חשוב. ערכו של כל דבר אינו רק ענין הסכמי. חידוש הוא שחידשה תורה עוד מראשית הבריאה (ב"ר ט"ז, ב'): וזהב הארץ ההיא טוב… א"ר אבהו טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא לעולמו, אדם פורט זהוב אחד, והוא מוציא ממנו כמה יציאות. הערך מלמד שהחפץ […]

זבחים י"ג (ע"א): אמר רבי עקיבא מנין לקבלה שלא תהא [אלא] בכהן כשר ובכלי שרת נאמר כאן בני אהרן ונאמר להלן אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים מה להלן בכהן כשר ובכלי שרת אף כאן בכהן כשר ובכלי שרת. וברש"י ד"ה ובכלי שרת – שיהיו מלובשים בגדי כהונה. נראה שמדויק בפסוקים שהרי נאמר בבמדבר (ג', ב'-ג'): (ב) ואלה שמות בני אהרן הבכר נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. (ג) אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן. בפסוק ב' לא […]

מנחות ל"ב (ע"ב): אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה אגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר "אגרת" היינו בלא הקפדה על חסרות ויתרות, שאין מדקדקין בה אלא על מנת שיבין הקורא ולא מצד הספר בעצמו, ולכן מזוזה שכתבה אגרת בלא דקדוק פסולה. וילפינן לה מק"ו. תוס' ד"ה כתבה הם המפרשים כך פסול אגרת וגם חולקין על רש"י וסוברין שלא ילפינן מגט אלא: ועוד יש לפרש דיליף הכא מסוטה דדמעטינן בפרק שני דסוטה כתבה איגרת. וצריך עיון בהשוואה לסוגיה בברכות דף […]

במדרש רבה בראשית פרשה כ"ה פס' ב': ויקרא את שמו נח לאמר ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע לחורש כיון שחטא אדם מרדו עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש כיון שעמד נח נחו ומנא לן […]

זבחים מ"ח (ע"א): דתניא: ואם נפש וגו' – לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, דברי רבי עקיבא, וחכמים פוטרין. ובהמשך ביארה הגמ' טעם חכמים: נאמר כאן מצות ונאמר בחטאת חלב מצות, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. נאמר באשם תלוי (ויקרא ה', י"ז): ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יקוק אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו: ונאמר בחטאת (ויקרא ד', כ"ז): ואם נפש […]

מנחות כ"ז (ע"א): ד' (מינים) שבלולב … אין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת … תנאי היא דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול מאי טעמא דר' יהודה גמר קיחה קיחה מאגודת אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה ורבנן לא גמרי קיחה קיחה. סוגיא דומה בסוכה י"א (ע"ב) ושם תוד"ה "לקיחה לקיחה לא ילפינן" זו לשונו: בריש קדושין (דף ב.) ילפי' קיחה קיחה משדה עפרון אבל […]

זבחים מ"ה (ע"א): ולא מועלין – דגמר מעילה חט חט מתרומה. במעילה ובתרומה נאמר חטא. הגזירה השוה באה ללמדנו שבשניהם יש דבר שיצא מכלל חולין והוא מיועד להיות קדש לה'. התרומה היא חלק התבואה שהוא קדוש ונאכל על ידי הכהנים בטהרתם. ומעילה היא בהמה שמקדישה לקרבן לה' על מנת להעלותה על המזבח לשם ה'. החטא הוא שימוש בתרומה או בקרבן לענייני חולין. הקדושה היא התכלית. כל דבר שתכלית שימושו בקדש ומיועד לקדש הרי הוא קדש. החטא הוא החטאת המטרה. בצורה […]

פסחים כ"ד (ע"ב): איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שהוא אסור נאמר כאן (דברים יד) כי עם קדוש אתה ונאמר להלן (שמות כב) ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור אף כאן אסור ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שיהא אסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיה לו […]

פעמיים בסוגיין מופיעה גזירה שוה לאסור בשר וחלב באכילה. הפעם הראשונה בדף קט"ו (ע"ב): תניא איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור. ובפעם השניה דעת רבי שמעון שבשר וחלב אסור רק באכילה ולא בהנאה בדף קט"ז (ע"א): דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש […]

ירושלמי כתובות פ"ג ה"א: … דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר "כרת" בשבת ונאמר "כרת" ביום הכיפורים, מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביום הכיפורים אין מכות אצל כרת. נאמר כרת בשבת (שמות ל"א י"ד): כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה. ונאמר כרת ביום הכיפורים (ויקרא כ"ג, ל'): וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה. המילה "כרת" מצד עצמה מתאימה […]

זבחים ל"ז (ע"ב): מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנא ליה מעשר גמר עברה עברה מבכור. ופרש"י: עברה עברה – כל אשר יעבור תחת השבט במעשר, והעברת כל פטר בבכור. עי' בתורה שלמה (שמות י"ג, י"ב) על הפסוק "והעברת כל בכור" אות קי"ז שהביא עשר דרשות של גזירה שוה זו בהן לומדים מעשר מבכור ובכור ממעשר. נראה שגזירה שוה זו של "עבירה" "עבירה" מבוארת על פי דברי הרב קוק בביאור למידת ג"ש זו לשונו: אורות הקדש, החיים בחיים עליונים ברום עולמים […]

זבחים מ"ה (ע"א): ואין חייבין עליו משום פיגול, נותר וטמא. מ"ט? דאתי פיגול עון עון מנותר, ואתי נותר חילול חילול מטומאה, ובטומאה כתיב בני ישראל – ולא עובדי כוכבים. עי' מש"כ לעיל דף מ"ד והוסף לכאן. גם דין זה שלא נוהגים פיגול נותר וטמא בעכו"ם, אף הוא שייך אל הקדש "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה", ודין זה מיוחד לג"ש בחינת תפארת ישראל כמו שהתבאר בכמה מקומות.

זבחים מ"ד (ע"א): ואתי נותר – חילול חילול מטומאה, ואתי פיגול – עון עון מנותר. בטומאה נאמר (ויקרא כ"ב, ב' – ג'): (ב) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יקוק: (ג) אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליקוק וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יקוק: ובנותר נאמר (ויקרא י"ט ז'-ח'): (ז) ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול […]

חולין ק"כ (ע"ב) – קכ"א (ע"א): והא דתנן אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים מני רבי יהושע היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה וגמר להו לבכורים מתרומה והדר מייתי לה לערלה פרי פרי מבכורים. נאמר בתרומה (במדבר י"ח, י"ב): כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים. הרי שתירוש ויצהר שהם משקין היוצאים מן הזיתים והענבים, דינם כדין הפרי וחייבים בתרומה. ביכורים אף הם נקראים תרומה ודינם שווה […]

ירושלמי כתובות פרק שלישי ה"ד: "אשר לא אורסה" מלמד הימינה לגזירה שוה מה תמן חמשין אף הכא חמשין. נאמר באונס (דברים כ"ב, כ"ח-כ"ט): כי ימצא איש נער בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו. ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו. ונאמר במפתה (שמות כ"ב, ט"ו): וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה. רבי עקיבא לומד הביטוי, "אשר לא ארסה", שהוא […]

קידושין ד' (ע"ב): ותנא מייתי לה מהכא דתניא (דברים כד) כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר (בראשית כג) נתתי כסף השדה קח ממני והלא דין הוא ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר ת"ל כי יקח איש הא למה […]

שבועות דף ט' (ע"ב): רבי שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ר"ח וכו': אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא מאי טעמיה דר"ש אמר קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה והאי קרא בשעיר דר"ח כתיב ויליף עון עון מציץ נאמר כאן עון ונאמר להלן עון מה להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר אי מה להלן עולין אף כאן עולין עון העדה כתיב מכדי מיגמר גמרי מהדדי נכפר דר"ח אדידיה ואדציץ נפקא מינה להיכא דנשבר הציץ אמר קרא […]

ירושלמי כתובות פרק שלישי ה"ו: כיצד הוא שותה בעציצו אפי' היא חיגרת אפי' היא סומא אפילו היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר (דברים כ״ב:י״ט) ולו תהיה לאשה אשה שהיא ראויה לו: גרבי ירמיה רבי חייה בשם רבי שמעון בן לקיש לא יאמר ולו תהיה לאשה זה המוציא שם רע שאינו צריך כבר היא תחת ידו ומה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה תלמד הימינה לגזירה שוה מתדרש ולו תהיה לאשה ולו […]

זבחים ל"ג (ע"ב): …רבי יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו מביאת מקדש מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר וחוזרת ג"ש זו בדף ל"ד בענין בשר קודש לפני זריקה עיי"ש. נאמר בדין אכילת בשר קדש על ידי כהן טמא (ויקרא ז', כ'): והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לד' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה. ונאמר בדין כניסה למקדש בטומאה (במדבר י"ט, י"ג): כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ד' טמא ונכרתה […]

זבחים ל"ג (ע"ב): דאיתמר אזהרה לאוכל בשר קודש מנין … רבי יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו מביאת מקדש מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר. בטמא שנכנס למקדש נאמר (במדבר י"ט, כ'): את מקדש ה' טמא. ובטמא שאכל קדש נאמר (ויקרא ז', כ'): ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. ולא נאמר שטמא את הקדש. נראה שהלימוד מטומאת מקדש הוא שגם כאן הבשר הטהור והקדוש לא מגיע ליעדו להוסיף קדש וחיים לעולם. המפגש עם הטומאה הוא מפגש עם המוות. הביטוי […]