המאגר התורני – חיפוש מתקדם

סנהדרין מ"ז (ע"ב): האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא מאי טעמא דאביי גמר שם שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא האי נמי בהזמנה מיתסרא ורבא גמר שם שם מעבודה זרה מה עבודה זרה בהזמנה לא מיתסרא אף הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא. לאביי הוה מילתא והאדם יכול להחיל מילתא על הדבר אם זה למת או לדבר קדושה ומטרה אחרת. המקור לאביי הוא […]

סנהדרין מ"ד (ע"א): אמר רבי אבא בר זבדא מלמד שבעל עכן נערה המאורסה כתיב הכא וכי עשה נבלה וכתיב התם כי עשתה נבלה בישראל. נבלה היא ביטוי לחומריות המנותקת מן הקדושה והתכלית הרוחנית. נערה המאורסה היא ביטוי לקשר הפנימי הרוחני, עכן ביקש לבטל, ולהשאיר רק רושם בצד החומרי וההנאה הגשמית הבשרנית. הג"ש מגלה על עומק אישיותו ורצונו שהביאו למעול בחרם. יש כאן אישיות שהוציאה לפועל את שאיפת ההנאה בעוה"ז כתכלית ומטרה ומשיכת ערלה ונערה מאורסה ביטויים מובהקים לכך. מידת ג"ש […]

סנהדרין מ"ד (ע"א) אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא עכן מושך בערלתו היה כתיב הכא וגם עברו את בריתי וכתיב התם את בריתי הפר. הביטוי ברית מילה הוא מתורגם גזירתא וכבר ביארנו ג"ש ערלתו ערלתו בענין זה. אף כאן י"ל שעכן ביקש להשתחרר מעול הכלל. המילה הגוזרת את קליפת הערלה גורמת לאדם להיות כללי ולא להיות סגור בקליפתו עם עצמו ולדאוג רק להנאתו וטובתו. עכן ביקש לחזור אל הנאותיו וטובותיו של עוה"ז. על כך משך בערלתו כדי לא […]

יומא ס"ז (ע"ב) – ס"ח (ע"א): תנא לא היה מנתחן ניתוח בשר עולה אלא עור על גבי בשר מנא הני מילי דתניא רבי אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש מה להלן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט אף כאן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט והתם מנא לן דתניא וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם יכול ישרפנו שלם נאמר כאן ראשו וכרעיו ונאמר להלן (ראש וכרעים) [ראשו וכרעיו] מה להלן על ידי ניתוח […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י והרב קוק. סוכה ה' (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב רב הונא פני פני גמר כתיב הכא אל פני הכפרת וכתיב התם מאת פני יצחק אביו. פני הכפרת מדבר על כפרת יוה"כ ופני יצחק בברכתו ליעקב (בראשית כ"ז, ל'): ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשיו אחיו בא מצידו. נראה שיש כאן לימוד נפלא הבא ללמד על […]

יומא ע"ה (ע"ב) – ע"ו (ע"א): "לחם אבירים אכל איש" זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל כתיב הכא "איש" וכתיב התם "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" ואימא משה דכתיב "והאיש משה ענו מאד" דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש. התמיהה גדולה, מה צורך יש ליהושע במן כנגד כל ישראל. המהרש"א בחידושי אגדות ביאר: ירד לו מן רוחני נגד כל ישראל דפני יהושע כפני לבנה שדומה לכנסת ישראל ומייתי מהאי קרא איש אשר […]

יומא ע"ו (ע"א): וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו אמר לו רבי מקרא אני דורש חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים וכי חמש עשרה אמה בעמק (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים וכי מיא שורי שורי קיימי ועוד תיבה היכי סגיא אלא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י, הרמ"ע מפאנו והרב קוק. יומא נ"ב (ע"ב): התניא משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה… ואמר רבי אלעזר אתיא "שמה" "שמה" ואתיא "דורות" "דורות" ואתיא "משמרת" "משמרת". ופרש"י: אתיא שמה שמה וכו' – כתיב בארון אשר אועד לך שמה (שמות ל) וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר (שם טז) ואתיא צלוחית מצנצנת המן. דורות דורות – כתיב בצנצנת למשמרת […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י, הרמ"ע מפאנו והרב קוק. שבת קל"ב (ע"א): מיתיבי מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת… אמר רבי אלעזר אתיא אות אות אלא מעתה תפילין דכתיב בהן אות לידחי שבת אלא אתיא ברית ברית גדול דכתיב ביה ברית לידחי שבת אלא אתיא דורות דורות ציצית דכתיב ביה דורות לידחי שבת אלא אמר רב נחמן בר יצחק דנין אות ברית ודורות מאות ברית ודורות. האות הוא הגזירה השוה במובן המילולי1 […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י, הרמ"ע מפאנו והרב קוק. מגילה כ' (ע"ב): ולוידוי פרים דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים דתניא גבי יום הכפורים "וכפר בעדו ובעד ביתו" בכפרת דברים הכתוב מדבר, וכפרה ביממא הוא, דכתיב "ביום הזה יכפר עליכם". וכן הגמרא ביומא ל"ו (ע"ב): תנו רבנן וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא כפרת דמים הרי אני דן נאמרה כאן כפרה ונאמרה להלן כפרה מה כפרה האמורה […]

יומא ב' (ע"א): יליף צוה צוה כתיב הכא צוה ה' לעשת וכתיב התם זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר מה להלן פרה אף כאן פרה ומה כאן פרישה אף להלן פרישה. יש משותף בין ימי המילואים לבין פרה אדומה. המשותף בא לידי ביטוי במילה "צוה": הציווי והחשיבות לעשות בדיוק כמו הצווי. פרה אדומה נקראת חוקה ובלשון חכמים הוסיפו מילת "גזירה" כמו שהביא רש"י מתנחומא בריש חוקת: … לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר בתריה. […]

יומא מ"ד: רבי יוסי אומר כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים הא מה מעלה יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה בשעת הקטרה מיהא פרשי מאי לאו בשעת הקטרה דלפני לפנים לא בשעת הקטרה דהיכל אי הכי הא מה מעלה ותו לא הא איכא הא מעלה דאילו […]

נאמר במשנה שקלים (פ"ו ה"ד): האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין לבונה לא יפחות מקומץ. ובגמ' ירושלמי שם אמרו: לבונה לא יפחות מקומץ נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ. וביאור הענין. נאמר כאן בלחם הפנים "ונתת על המערכת לבונה זכה והייתה ללחם אזכרה" (ויקרא כ"ד, ז') ונאמר להלן בקרבן מנחת נדבה "וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה" (ויקרא […]

יומא ה' (ע"ב): אמר רבי יוסי בר חנינא מכנסים אין כתובין בפרשה כשהוא אומר "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי" להביא המכנסים ועשירית האיפה. בשלמא מכנסים כתיבי בענינא דבגדים אלא עשירית האיפה מנא לן אתיא "זה" "זה" מ"וזה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' עשירית האפה". נראה בביאור הענין שהמכנסים אינם בגדי כבוד ותפארת כשאר בגדי כהונה אלא בא לכסות ערוה. כך הוא לשון המכילתא סוף פרשת יתרו (כ"ב, ב'): ולא תעלה במעלות על מזבחי מכאן אמרו […]

יומא ה' (ע"ב): מילתא דכתיבא בהאי ענינא מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנא לן אמר רב נחמן בר יצחק יליף פתח פתח. וברש"י: פתח פתח – בצוואה כתיב (שמות כט) אל פתח אהל מועד [יתירא] וכן בעשייה, [בצוואה כתיב] תקריב [אל] פתח אהל מועד ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד, וכן בעשייה, ואת כל העדה הקהילו אל פתח אהל מועד, בשלו את הבשר פתח אהל מועד: אמירת אורים ותומים נקראת גזירה. מכל המילים […]

ירושלמי שקלים (פ"א ה"א): תני "זאת עולת חדש בחדשו" יכול יהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל "בחדשו לחדשי השנה" בחודש א' הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה נאמר כאן "חדשי" ונאמר להלן "חדשי" מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן. "חדשי השנה" הוא ביטוי לשנה שלימה המורכבת מחדשים. לכל חדש יש תכונה ומהות המיוחדים לו. חדשי השנה כולם יחד הם מיזוג של תכונות וכוחות לכלל של מציאות אחת. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים ק"כ (ע"ב): דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ועיין מה שכתבנו בברכות ט' (ע"א) וצרפהו לכאן.

פסחים קי"ז (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא למען תזכר את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו. בפשטות דרשו חז"ל ש"זכור את יום השבת לקדשו" היינו להזכיר את יום השבת בפה ומכאן למדו על חיוב מצות קידוש בשבת. הרמב"ם בפ"ז ה"א מהלכות חמץ ומצה למד משבת על סיפור יציאת מצרים במה שנראה כגזירה שוה. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות […]

שבת פ"ו (ע"ב): … ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום. כשם שלומדים מ"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" שהזיכרון מתחיל מעיצומו של יום, ומכאן למדו שגם "זכור את יום השבת לקדשו" התחיל בעיצומו של יום השבת ומתן תורה בשבת היה, כך לומדים מ"זכור את יום השבת לקדשו" שצריך להמשיך את הזיכרון בסיפור […]

שבת פ"ו (ע"ב): אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש. נראה שעיקר הלימוד הוא שכל חדש מאיר בתכונתו אשר יעץ עליו השי"ת, ועיקר התכונה באה לביטוי בראש חדש שהוא בחי' ראש לחדש כולו. יציאת מצרים המתאימה להיות בחדש הראשון מתחילה עם דבר ה' למשה ואהרון בראש חדש. שם מתחיל התהליך ומשם בא הכח למתן תורה. ועי' […]